"זה גורם לך להרגיש משהו, כשאת רואה את הבוטקה של מפעל הפיס?", אני שואלת את עירית ענבי כשאנחנו עוברות ליד אחד הדוכנים. "תשמעי, זאת אני, אני מרגישה סוג של אחריות עדיין, זה לא ..".
לא עבר?
"לא".
"שלום", היא אומרת וניגשת לדוכן.
אתה מכיר אותה? אני שואלת את האיש שבתוכו.
"בטח, מי לא מכיר אותה", הוא אומר. "רואים אותה בהגרלה".
32 שנים היא הייתה הפנים של מפעל הפיס. נתנה להמונים תקווה שהיא תביא להם את המזל, ואז לפני שנה, רגע לפני ההגרלה השבועית, עירית מקבלת טלפון.
"כמידי יום שלישי אני הולכת לנוח לפני ההגרלה, רק כדי שאני אעמוד בכל הלחץ שקורה מסביב", היא מתארת. "אני מתעוררת לצלצול הטלפון שלי".
"הלו, זה עירית ענבי?".
"כן".
"זה ערן סוויסה ואני מבקש את תגובתך לגבי זה שמנסים למצוא לך מחליפה ללוטו".
"אמרתי לו 'לא יכול להיות, אני עובדת שם שנים' והוא אמר לי 'טוב, אני מצטער שאני זה שמודיע לך'".
"התלבשתי, התקלחתי, הלכתי להגרלה. אני אומרת להם 'חבר'ה אתם שמעתם משהו על שמחפשים לי מחליף?'. 'לא, לא שמענו'. וכולם יודעים, חוץ מהאישה הנבגדת", היא מחייכת. "כולם יודעים, חוץ ממני".
"ואחרי שבועיים או שבוע וחצי הם כתבו לי הודעה שהם מאוד מצטערים והם לא מוצאים מקום לשלב אותי עם המנחים החדשים ואנחנו נצטרך להיפרד", היא ממשיכה.
נפרדו ממך אחרי 32 שנים בהודעה.
"כן".
מפעל הפיס גוף ציבורי עם הכנסות של 9 מיליארד שקלים בשנה, בחר לפטר עובדת ותיקה בלי שימוע ובלי פיצויים.
"אני חושבת שמי שאיבד את עירית, שנתן לה לה ללכת, עשה טעות גדולה מאוד, טעות ענקית", אומרת חברתה הטובה חני נחמיאס.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
התחילה כשהייתה בת 24
היא פרצה כבר בגיל 10 בפסטיבל שירי הילדים הראשון, אז שרה עם אבי טולדנו את השיר "למה ככה". השיר זכה במקום הראשון והפך ללהיט. לאורך השנים השתתפה בעשרות הצגות, ביניהן "אוויטה" ו"אנני", הייתה כוכבת ילדים והנחתה פסטיבלים ואירועים רבים.
הרומן שלה עם מפעל הפיס התחיל לפני 32 שנה, כשהייתה שחקנית צעירה ואימא לשתי בנות. ההצעה הגיעה בעיתוי מצוין כשעירית ובעלה בדיוק נזקקו למשכנתה ואחת הדרישות הייתה משכורת קבועה.
"כשקיבלתי את התפקיד ב'אוויטה', תפקיד הפילגש, נסעתי לגרמניה לראות מה התפקיד, כדי לראות שזה לא יפגע פה בדבר, ואז הם יורקים לצלחת שהם אוכלים ממנה"
עירית ענבי
"אז קיבלתי שכר של 150 דולר, אבל זה התאים בדיוק למה שהייתי צריכה למשכנתא. אני במשך 32 שנים עדכנו לי את השכר בכוח אולי, פעמיים. שלוש", היא אומרת. "חשבתי שזה יהיה מאוד זמני, וצידי, אך לימים זה התחיל לתפוס חלק מאוד נכבד מלוח השנה שלי.
כל השנים עבדה עירית במפעל הפיס כפרילנסרית שמגישה חשבוניות. דרך העסקה שהיתרון המרכזי בה הוא שיכלה לעבוד גם בחוץ, בנוסף לזכויות שמגיעות בחוק. אבל לפני 3 שנים מפעל הפיס הודיע לעירית שהוא מעביר אותה לחברה חיצונית כעובדת קבלן עם כל ההשלכות הנלוות. "הלכתי לעורכי דין ובדקתי את הזכויות הסוציאליות ואמרו לי 'גברת הם יודעים למה הם לא רוצים לחתום איתך, אלא מעבירים אותך לצד שלישי'. אז אמרתי להם 'תשמעו אני לא חותמת'. 6 חודשים לא חתמתי ואז אמרו לי 'בואי, אם את לא חותמת אנחנו נצטרך להיפרד'. ראיתי את זה כאיום ממש. הבנתי שמנסים לעשות לי סוג של מניפולציה. מה גם שהגיע לי פתאום איזה סכום מביטוח לאומי שאני צריכה לשלם אותו".
"אז קיבלתי שכר של 150 דולר. אני במשך 32 שנים עדכנו לי את השכר בכוח אולי, פעמיים-שלוש. חשבתי שזה יהיה מאוד זמני, וצידי, אך לימים זה התחיל לתפוס חלק מאוד נכבד מלוח השנה שלי"
עירית ענבי
בכיתי מספיק, אני מסרבת לבכות
הבת שני, גם היא שחקנית תיאטרון, מלווה את עירית לכל אורך הדרך. תומכת באימא וגם נעלבת בשבילה.
שני: "הרבה אנשים שאני פוגשת אומרים שאת מהממת ומחזקים אותך ורוצים שנורא יצליח לך בהצגות החדשות שאת משתתפת בהן. אוהבים אותך. אני מקווה שאת תרגישי חזקה ומנצחת ולא מובסת".
עירית: "איזה מובסת? מי יכול להביס אותי, אותי רק עם גרזן יורידו מהבמה. מפעל הפיס יש להם סוללה יפה של עורכי דין. בסדר. יש גם צדק ויש משפט ויש חובות וחוק ומה שמגיע מגיע, אם לא מגיע אז לא מגיע".
לפני שבועיים ענבי הגישה תביעה נגד מפעל הפיס על פיטורים שלא כדין. עכשיו היא מתראיינת על התביעה לראשונה ומספרת שלמרות שהצופים ראו אותה על המסך רק כמה דקות מדי שבוע, ההגרלות השפיעו על כל חייה האישיים ועל הקריירה שלה.
"פניתי לנעמי שמר ואמרתי לה תשמעי אני רוצה לעשות קלטת עם כל השירים שלך, ובסוף הקלטת תבוא סבתא נעמי ותצטלם איתנו. אז היא חשבה וחשבה ואז היא אמרה לי משפט כמו 'הכול מאוד יפה ונפלא אבל את עובדת עם מפעל הפיס וזה הימורים, איך זה מסתדר עם ילדים?'", היא מספרת. "נחמץ לבי. היא עשתה את הקלטת הזאת עם הרעיון שלי עם אנשים אחרים".
"וזה כואב", היא ממשיכה. "אז כמו הדוגמה הזאת שאני נותנת לך - הרבה דברים הפסדתי".
שני: "את יודעת כמה קמפיינים היא יכלה לעשות? כמה פעמים עלה השם שלה ואי אפשר היה לעבוד איתה, כי היא הייתה מחויבת בימים מסוימים במפעל הפיס. בכל פעם שיש משהו שמרמז על תפקיד שהוא יותר מיני או תפקיד שהוא יותר ממזרי, משחקית כמובן, היא לא הבן אדם".
עירית: "כשקיבלתי את התפקיד ב'אוויטה', תפקיד הפילגש, נסעתי לגרמניה לראות מה התפקיד, כדי לראות שזה לא יפגע פה בדבר, ואז הם יורקים לצלחת שהם אוכלים ממנה".
שני: "זה כואב לי לראות באופן אישי".
עירית: "אני בכיתי מספיק, אני מסרבת לבכות. מה אכלו לי, שתו לי? לא רוצים? תודה רבה, שלום, תנו לי מה שמגיע לי".
מי שמכור, תמיד מכור
היא עומדת מחוץ לבוטקה של מפעל הפיס ואומרת: "זו פעילות חשובה, אומרים הימורים, הימורים, אבל בואי..."
מה בואי? זה הימורים! אני אומרת לה ושואלת את האיש שבדוכן כמה אנשים מכורים באים, כל יום ממלאים ואף פעם לא זוכים.
זה כן הימורים, זאת התמכרות.
"מי שמכור תמיד מכור".
עירית, את זוכרת שאת כבר לא הפרזנטורים שלהם?
עירית: "כן, אני זוכרת שאני לא הפרזנטורית טוב מאוד! אני לא אשכח את זה לעולם. אני לא אשכח איך וכיצד אני לא הפרזנטורית שלהם", היא אומרת בנחישות.
אפשר להוציא את עירית ענבי מהפיס,אבל אי אפשר להוציא את הפיס מעירית ענבי.
עירית ענבי היא לא היחידה שהגישה תביעה נגד מפעל הפיס. גם יואב צוקר שהנחה בעבר את ההגרלות תובע על תנאי העסקה, ויש עובדים נוספים.
החברות הכי טובות
חני נחמיאס ועירית הן החברות הכי טובות מגיל 10. יש ביניהן סימביוזה מושלמת. שתיהן שחקניות ותיקות ומובילות שבאותה רצינות ומסירות שהן כובשות את הבמות הכי גדולות, הן גם מסדרות בעצמן את הרהיטים על הבמות הכי אינטימיות. לשתיהן יש מוסר עבודה של פעם, שהתפוצץ לעירית בפרצוף, אבל הן מסרבות להיכנע.
חני: "אנחנו יולדות יחד, מגדלות את הילדים ביחד. אני יודעת כל מה שעובר על עירית, והייתי איתה בבוקר שהיא קיבלה את ההודעה הבלתי רשמית שבעצם מפנים אותה. אפשר להחליט שמפסיקים חוזה עם בן אדם, מכנסים את כולם, עושים לחיים, מודים או נותנים לו תעודה שישים בבית שימוש, הולכים הלאה. הכול טוב ויפה. הצורה שזה נעשה, בעיקר בשל העובדה שהיא הייתה כולה שלהם. החיים של עירית נסובו סביב מפעל הפיס. הנסיעות שלה לחו"ל היו מיום רביעי בבוקר עד יום שני. היא לא ילדה בימי שלישי", היא אומרת וצוחקת.
"נכון, אין", אומרת עירית.
כי יש הגרלה.
"החיים של עירית נסובו סביב מפעל הפיס. הנסיעות שלה לחו"ל היו מיום רביעי בבוקר עד ימי שני. היא לא ילדה בימי שלישי"
חני נחמיאס
"הם לקחו לה את התלתלים, זה ממש הרגיז אותי", ממשיכה חני.
"הם יוחזרו, אל דאגה", אומרת עירית. "הם יוחזרו לאט לאט".
חני: "הם החליטו יום אחד שתלתלים זה פחות יוקרתי".
עם תלתלים או בלי, השתיים משחקות יחד ב-4 הצגות. "מאמא מיה!" בתיאטרון הבימה, “אנו אנו הבלקן", "אין כמו יפו" ו"דוס צ'יקיטיקאס", שבה הן חוזרות לשורשיהן כבנות למשפחות דוברות לאדינו ביפו.
אבל גם הקריירה המשגשגת לא מצליחה להשכיח את הדמעות ההן בהגרלה האחרונה שעירית הנחתה.
"20 דקות לפני ההגרלה אני נכנסת לחדר לבושה, מעומלנת, מאופרת, מפונפנת", משחזרת עירית . "הם שאלו אותי 'איפה את הכי רוצה להיות? כאן?'. אמרתי להם 'בבית, ממש לא כאן'".
"וכל ההגרלה אני מחזיקה פאסון", קשה לי לדבר על זה, היא אומרת. "בסוף ההגרלה, כבר לא יכולתי וזלגו לי דמעות בשידור חי ואני כל כך התביישתי"
"עשו לך לך עוול... מילות הפרידה שלך, זה היה מהלב, מה שאמרת", צועקת לה מישהי בחוץ, ליד הדוכן.
"אני מתנצלת, זה יעבור, תודה על התמיכה", עירית עונה לה ואנחנו ממלאות יחד לוטו.
אם אנחנו זוכות, את סולחת למפעל הפיס?
"האמת שאני אדם שסולח, אבל זה עוד שורף לי. זה ניתוח פתוח בלי הרדמה. זה פוסט טראומה ואני בחורה מאוד חזקה ואני סלחנית ואני אופטימית ואני אוהבת אדם, פייר - זה לא מגיע לי".
ממפעל הפיס נמסר בתגובה: "מפעל הפיס לא מוצא לנכון לנהל הליך משפטי בתקשורת. אנו לומדים את הטענות העולות מכתב התביעה ונגיב עליהן בערכאות המתאימות, אחת לאחת. מפעל הפיס מודה מעל לכל במה לעירית ענבי על השנים הארוכות שבהן הנחתה את הגרלות הלוטו בכישרון, ומאחל לה הצלחה במגוון הפעילויות הנוספות שבהן היא עוסקת. מפעל הפיס הוא גוף ציבורי שכל רווחיו חוזרים לקהילה ולחברה בישראל".
מחברת מעגלות נמסר בתגובה: "אנו לומדים את כתב התביעה ונגיב בבית המשפט".