הסרט "גולדה", שעוקב אחר סיפורה של ראש ממשלת ישראל דאז גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים, הוקרן אמש (שני) בבכורה בפסטיבל ברלין. שכבות על שכבות של איפור כבד הסתירו את הלן מירן, השחקנית המוערכת שנכנסה לנעליה של מאיר בניצוחו של הבמאי הישראלי זוכה האוסקר גיא נתיב. לכך גם בעיקר התייחסו הביקורות בעולם, שפרגנו למשחק ולמראה המרשים והבלתי מזוהה של מירן, אך הלינו על התוכן: "מי הייתה גולדה מאיר? הסרט לא באמת עליה".
"גולדה הייתה ההפך המוחלט מהימין של היום": גיא נתיב בריאיון
תחילה, המילים הטובות - "אפשר להאמין בסרט שגולדה היא אשת הברזל של ישראל", נכתב במגזין וראייטי. "המבט הזועף, הגבות העבותות, האף הבולבוסי, והאישה שהדליקה אלף סיגריות ועישנה בשרשרת את דרכה בחרדת חדר המלחמה ובטיפולים הרפואיים הסודיים שעברה בעקבות מאבקה בלימפומה". המגזין הגדיר את הסרט כ"דרמטיזציה מותחת" ואת מירן כמי ששיקפה מבעד לעדשת המצלמה חיים נמרצים אך קשים של מאיר בתקופה שבה ישראל עמדה בפני איום קיומי.
ב"גרדיאן" לעומת זאת, העניקו לסרט שני כוכבים בלבד תחת הכותרת "הביוגרפיה ה'ריקה' של מאיר מסתירה את הכישרון של מירן בענן של עשן סיגריות". הנימוק: "בתור דרמה על מלחמת יום הכיפורים, הסרט הזה משעמם להפליא. כדיוקן של גולדה מאיר, זה אפילו יותר גרוע". גם כאן ניתנה התייחסות למראה המאופר המרשים של מירן, והזכירו את המחלוקת סביב ה"ג'ו-פייס" - הליהוק הלא יהודי של מירן לדמות יהודית במה שמתפרש לעיתים בתור ניכוס תרבותי. אך לא כאן טמונה הבעיה, טוענים בעיתון הבריטי: "מירן, פרפורמרית נוצצת בדרך כלל, נראית כאילו היא המלכה שמנסה לחקות את ניקסון".
עם הלן מירן וליאור אשכנזי: כתבנו על השטיח האדום
עוד לדברי העיתון, סרט הדרמה לא מספק את המתח ששרר במסדרונות קבלת ההחלטות של ישראל עם פרוץ הקרבות מול מדינות ערב השכנות: "גולדה מאיר של הסרט מעשנת באדישות דרך סצנות דיאלוג היסטוריות עם הצמרת הצבאית הישראלית, בזמן שכולם מפריחים עשן סיגריות אחד על השני. מדי פעם היא לוקחת הפסקה כדי לשכב על מיטת בית חולים, מעשנת לה ברוגע וגוססת מסרטן. האם היא הולכת למות? למה לא? הסרט לא מתקדם".
ב-Screen Daily, עיתון תעשיית הקולנוע החשוב בעולם, נכתב כי "כאשר שחקנית איקונית מגלמת דמות איקונית, הצלחתו או כישלונו של הסרט נוטים להיות תלויים בכוחה של ההופעה המפוצצת. הלן מירן משיגה את כל זה בזמן שהיא משחקת את גולדה מאיר, אך הבמאי גיא נתיב והתסריטאי ניקולס מרטין לא ממש עמדו בעסקה. הסרט מכניס את הקהל לתוך סיפור מותח של אישה והגנרלים שיושבים לצידה סביב שולחן הממשלה עם עשן סיגריות אין-סופי ומאפרות שעולות על גדותיהן, אבל מי הייתה גולדה מאיר? הסרט מעדיף להתחמק ממנה כאדם ומשחזר את המלחמה מנקודת המבט של הקבינט הצבאי באותם ימים טעונים".
"זה, כמובן, לא מתאים ללהק שחקנית בריטית לדמות פוליטיקאית ישראלית וציונית נלהבת. הסרט מבצע 'בין-לאומיזציה' לתקופה שהישראלים מכירים, כמו גם לאישיות של גולדה, למלחמה ולתוצאותיה. 'גולדה' הוא לא באמת סרט עליה, הוא משתמש בה כדי להצביע על משבר מסוים באמון הישראלי". באתר "דדליין" נכתב: "גם הבימוי של נתיב וגם המשחק של מירן מאופקים וזהירים מספיק כדי להתעלות מעל מחלוקת הניכוס התרבותי. בדיעבד, זה נראה קצת מוזר שאף מועמדת אחרת לא נחשבה מתאימה לתפקיד, והסרט לא יעורר אקסטרה עניין בגלל ההופעה של מירן".
בביקורת ב"דדליין" השוו בין הסרט החדש לשתי ביוגרפיות אחרות מהעשור האחרון - "אשת הברזל" על מרגרט תאצ'ר ו"שעה אפלה" על צ'רצ'יל: "שני הסרטים מאנישים פוליטיקאים גדולים שנראים קשים להכנעה. נתיב, לעומת זאת, רואה את נושאו מצומצם בהרבה, ומשתמש בעדות של מאיר בוועדת החקירה בתום המלחמה כאמצעי מסגור לדוקו-דרמה סוחף אם כי יבש למדי".
"הלן מירן לא שיחקה דמויות היסטוריות רבות בקריירה שלה, אבל כשהיא עושה זאת - היא לא רק מביאה מיומנויות משחק למופת אלא גם מלכותיות מרשימה, כפי שגילמה את המלכה אליזבת השנייה", ציינו ב"הוליווד ריפורטר". "בנעליה של גולדה מאיר, מירן הייתה עטופה מכף רגל ועד ראש באיפור. היא בלתי מזוהה לחלוטין עד שזו הייתה יכולה להיות ג'ודי דנץ', לופיטה ניונגו או טימותי שאלאמה. אין זה אומר שאומנית האיפור לא ראויה לשבחים".