בתהליך יצירת האלבום החדש, אבי בללי לא היה בטוח אם לשירים שלו יש מקום במוזיקה של ימינו. משפט אחד שבנו אמר לו, שינה מבחינתו את ההסתכלות: "בשיחה משותפת עם בת הזוג שלי, הבן שלי אמר - 'או שאתה עושה מוזיקה ואומנות או שלא', וזה פתר לי את כל כובד הראש והמחשבות", משתף בללי שהוציא השבוע את אלבום הסולו השביעי שלו, "המהגר".
"התלבטתי עד כמה הראייה המוזיקלית שלי רלוונטית לימים הנוכחיים", מסביר בללי, הסולן המייסד של להקת "נקמת הטרקטור", שפועלת בסביבה כבר יותר מ-30 שנה. "המוזיקה של היום נשמעת במקום אחר. 'נקמת הטרקטור' התקבלה בברכה, אבל הדהוד גדול אף פעם לא חווינו, רק בדיעבד. יש תחושה שהמוזיקה היום קצת איבדה מהכוח והשפע שלה. הכול מוגש לך. אני מתגעגע לקסם של היצירה שלדעתי לוקה בחסר. אתה רוצה להוציא אלבום? תוציא אלבום. פעם היית צריכה לזחול על ארבע כדי לעשות את זה. אני אהיה בן 60 השנה, וזו תקופה שאתה מסתכל על הדברים בצורה בוגרת שבה אתה שואל - למה? התשובה הכי פשוטה היא ככה. נגעת נסעת".
דבריו של בללי לא נאמרים מתוך מרמור או תסכול לטענתו, והעשייה מבחינתו נמשכת כל הזמן. "אני לא מתלונן, אני תמיד דואג להזכיר לעצמי שבגלגול הזה אני עוסק ומתפרנס מהתחום האהוב עליי, וזה לא מובן מאליו. אם זה אלבום, יצירת מוזיקה למחול או פסקול טוב לסרט - אני מסתכל על התעשייה שהשתלטה על המוזיקה ומנסה להבין איך אני נכנס לתמונה. יש לי שירים שאני אוהב ומתחבר אליהם, שבאו ממקומות של השראה בעולם". כך גם משתקף בסינגל "המהגר", שנושא את שם אלבום הסולו האחרון של בללי ועוסק בהגירה גלובלית. אבי כתב את השיר בהשראת תמונת גופתו של איילאן כורדי, הפליט הסורי בן ה-3 שמת ונסחף לחופי טורקיה, בתיעוד שזעזע את העולם.
"הדיווחים הטרגיים על גורלם של המהגרים הולידו אצלי טקסט", הוא משתף, "והטקסט הזה רדף עוד טקסט ועוד טקסט, והרגשתי שאני נמצא במקום טעון מבחינה יצירתית אחרי שלא עשיתי אלבום מ-2013. התחלתי לעבוד על האלבום מהקורונה, זו הייתה תקופה שכל האומנים נכנסו לאולפנים וכאילו אמרו - 'יאללה, נתחיל לטפל בעצמנו'. אני אישית הרגשתי שלא דאגתי ליצירה העצמית שלי הרבה זמן. זו הייתה תקופה שרצתי קדימה והלכתי אחורה בתחושה של אוהב-לא אוהב. באותם ימים התחושה הקשה של הפליטות הגלובלית גרמה לי להבין שהעולם משתנה. אם פעם מהגר היה נראה כמו סיפור מבחירה, ואני כמובן לא מדבר על קטסטרופת מלחמת העולם השנייה, אז הפליטות היא תוצאה של זרות ואובדן דרך".
הדברים שלך מזכירים את הנאום של דויד גרוסמן בהפגנה בקפלן.
"נכון, ממתי הרגשתי זר בארצי? ממתי הרגשתי גולה בארצי? גם הדבר הזה נכנס כאן. המילה 'מהגר' הפכה להיות מילה פופולרית לצערנו בהקשרים של הצלה והישרדות, ולא כדי להמציא את עצמך מחדש. לכן החלטתי לקרוא לאלבום 'מהגר', וזה גם מתחבר להגירה האישית שלי - אני אומנם יכול לעזוב את הלהקה לתקופה מסוימת, אבל להבדיל זו הגירה מרצון".
בעבר אמרת שאתה לא חושב ש"נקמת הטרקטור" תשרוד עוד זמן רב. היום אתה חושב אחרת?
"קודם כל, 'נקמת הטרקטור' זו משפחה שתמיד תהיה. כמו שאומרים - נבר סיי נבר. פתאום בוער בי לדעת איך אנחנו נשמעים אחרי שלושה עשורים. אם פעם חשבתי על כל דבר 'למה ואיך', אז היום אני חושב 'למה לא בעצם', בצורה קלה יותר. ההופעות שלנו הן חיוניות כל-כך על הבמה מבחינתנו. מאז ומתמיד הכתבנו לעצמנו שאין סט ליסט. זה משתנה תוך כדי נגינה ואנחנו מאלתרים".
חברי הלהקה אומנם לא מופיעים הרבה, אך כשזה קורה - אבי מספר כי ההופעות מתמלאות: "אנחנו לא עושים קיסריה, אבל כן בארבי וגריי. בעיקר רואים את הילדים של המעריצים המקוריים משנות ה-90. זה לא רק עובר לדור הבא, אלא גם נשאר נאמן. גאוות יחידה של הלהקה. אף אחד מאיתנו לא נשען רק על פרנסה אחת, רובנו עושים מוזיקה לקולנוע וחלקנו מנגנים עם אומנים אחרים".
בללי, שמשלב את העשייה עם הלחנת מוזיקה מקורית לסדרות ופרויקטים שונים, מרגיש שבגיל 60 הפנו לו עורף במידה מסוימת, אך מצביע על הבעיה הכוללת שעימה מתמודדים יוצרים ותיקים: "כל עוד אתה זמר פופולרי, אתה מרגיש בטוח. אבל מה עם זמרים שהיו בולטים בעבר, תרמו תרומה חשובה וזנחו אותם? אני מתכוון למוזיקאים ותיקים, חלק מהתרבות הישראלית, שאני מסתכל ותוהה - יואו, איך אפשר להפנות עורף לעבר ולעשייה שלהם? צריך בסך הכול לתת להם נקודת אחיזה קלה, לא לקנות להם בתים".
אבי בללי ישיק את האלבום בהופעת בכורה בהיכל התרבות ת"א ב-2 במרץ. אורחים: גבע אלון והוויולנית גליה חי, חברת "נקמת הטרקטור". כרטיסים