"טוב לי ככה עכשיו דווקא, עכשיו אני יותר שלמה עם עצמי", מודה נורית הירש, רגע אחרי גיל 80. "כשהייתי יותר צעירה, לא בהרבה, הייתי בביקורת עצמית מתמדת. עוד לא השלמתי לגמרי. אני הייתי גמישה כמו נערת גומי, עכשיו אני צריכה לעשות תרגולים מבוקר עד ערב בשביל להזיז את הרגליים".
נורית הירש הייתה ילדת פלא. למי שהגיעה לגיל 80 נהוג אולי לומר שהילדה נעלמה אבל נשאר הפלא. פה ממש לא: נשארה הילדה ונשאר המון פלא. ולכן זה לא מפתיע שבשנים האחרונות מבקרת נורית הירש בעשרות בתי ספר ברחבי הארץ - ומרגש לשמוע את הילדים שולטים לגמרי בשירים - ואחר כך היא גם שרה איתם, אבל נורית צריכה לדאוג קודם כול שהכול יהיה בדיוק בדיוק, ממש פרפקט.
"יש לי המון עבודה, אני בריאה, אני הולכת לים כל יום, אני מתאמנת על הפסנתר. טוב לי", היא מספרת. "אני עושה מה שאני אוהבת. אני אף פעם לא הייתי ממש מאושרת - היו דברים שאני נהניתי מהם, אבל אושר זה רגעים".
בדרך לפה חשבתי לעצמי, אם אני הייתי כותבת רק שיר אחד מכל מה שאת כתבת, הייתי מרגישה על גג העולם, משיר אחד.
"אני מתרגשת משירים של סשה ארגוב, משירים של אחרים שצובטים לי בלב, של יאיר רוזנבלום, לשירים שלי אני רגילה, אני פשוט רגילה. זה מאוד נעים לי, לא יותר מזה".
1,600 שירים היא הלחינה, זכתה במקום הראשון באירוויזיון. שיריה מפוזרים כמו אבנים טובות לאורכה ולרוחבה של המדינה. לא פלא שכל כך הרבה זמרים וזמרות התחברו אליה.
"את תשמעי הערב, הקול שלו, כאילו הוא היה בלהקה צבאית, לא חלוד בכלל", היא מחמיאה לאבי טולדנו מאחורי הקלעים. והוא מחמיא לה בחזרה: "נורית ואהוד (מנור) אימצו אותי אחרי תשואות ראשונות", והירש עונה: "הוא היה כוכב". טולדנו מצטנע: "אתם הפכתם אותי לכוכב".
והזמרת אילנית מנסה לסכם: "הרבה שירים, נסיעות לברזיל לפסטיבל, ליפן, בכל מקום פרסים וכיף - ועד היום אנחנו בקשר". והירש, מצידה, אומרת: "היא מלכה, אילנית. החלטנו שגם עם שיניים תותבות ועם הליכון, אנחנו נמשיך לשיר ביחד ולנגן. יש לנו הסכם".
נורית הירש היא לא רק מלחינה, היא מוזיקאית מחוננת שבין היתר כותבת עיבודים, והייתה האישה הראשונה שניצחה על התזמורת באירוויזיון בשנת 1973 עם אילנית ו"אי שם". היא עשתה זאת גם ב-1978, שם כזכור ישראל זכתה עם השיר שלה ושל אהוד מנור "אבניבי". והיא מתארת בקצרה: "אני עמדתי, שתי ידיי פרושות. נתתי קצב וניצחתי".
זה היה ה-רגע בקריירה שלך?
"בכלל לא. לא. אירוויזיונים זה לא בפסגות אצלי".
מה הפסגות?
"שנולדו לי הנכדות למשל, או הילדים".
לא, אבל במוזיקה.
"אין לי פסגות. אין לי דבר כזה, יש לי עוד דבר ועוד דבר ועוד פרויקט".
אחד הדברים הכי מעליבים שקרו לי בחיים זה שלא קיבלו אותי למקהלת בית הספר. את יודעת איך נעלבתי?
"לא".
תתארי לך, אני, שאני כל כך אוהבת לשיר - המורה לא קיבל אותי.
"אולי יש סיבה".
והיא? שאני לא יודעת לשיר.
"לא, את כן יודעת. את לא קולעת בטון ב-100%"
נורית הירש העבירה את הארכיון שלה לספרייה הלאומית בגבעת רם - ארכיון מסודר להפליא, הם מספרים לנו. בארכיון מצאנו מכתבים חמודים מאפרים קישון, מאהוד מנור ומרבים אחרים. "כאן אהוד הכותב אלייך - אנו חשים רגשי געגועים עמוקים למלחינה התל אביבית הצעירה העושה מעבר לים...", כתב לה.
נורית עבדה עם כותבים רבים, הרבה גם עם יורם טהרלב למשל. אבל "מילים: אהוד מנור, לחן: נורית הירש" זה הצירוף הכי מקובל ואולי גם הכי אהוב אצלנו. "הייתי באבל כמה שנים", היא נזכרת. "לא היה יום שלא חשבתי על אהוד כי היה לנו קשר יום-יומי ולא רק אני - אין, אין שני לו. אומרים שלכל אחד יש תחליף, לי נראה שעד היום אין לו תחליף".
אחרי כמה שעות ביחד כנראה שכבר הרגשנו מספיק קרוב כדי לדבר על הדברים החשובים באמת. "העיקר שניראה טוב, זה הכי חשוב", מצהירה הירש. "לא חשוב מה אנחנו אומרות, צריך להיראות טוב".
אבל אני כבר פחות אכפת לי איך אני נראית, מאז שעברתי את גיל 60.
"אני מעדיפה להיראות טוב על המסך. אני אומרת מה שאני חושבת".
שקלתי אם לשאול או לא לשאול אם את עושה או לא עושה הזרקות ואם לא, למה.
"עדיין לא ואני מתכננת נית... זה יהיה בתוכנית?"
אבל מה הבעיה, זה לא סוד. הינה, אני למשל מודה.
"לא רואים כלום, עבודה יפה".
נו, ואת?
"חושבים על זה. מתכננים את זה. הרווחתי את הקמטים בכבוד".
כן, זה המשפט שאני הכי שונאת. מה זה השטות הזאת, מי הרוויח קמטים?
בעשרים השנים האחרונות מנהלת נורית זוגיות צפופה ואוהבת עם מושיק. אבל חיי האהבה שלה ידעו גם אכזבות כשבעלה הראשון התאהב באישה אחרת.
קראתי איזו תגובה יפה הייתה לך כשהוא סיפר לך.
"נו, מה אני יכולה לעשות שהוא התאהב? אני מאוד מאמינה באהבה ואם בן אדם התאהב, אין מה לעשות. רק אמרתי לו: 'אני מקנאה בך שאתה מאוהב'. וגם הוא חלה בסרטן וכשהיינו על הקבר אז אני אמרתי לבת זוגו החדשה שאני מודה לה שהיא טיפלה בו, כי אני הרגשתי לא בסדר שאני לא מטפלת בו, אבל היא הייתה. זה החיים. התאבלתי חמש שנים על הפרידה הזאת, אז זה לא מספיק?"
באתי לפגישה הראשונה עם מי שעומדת מאחורי השוטר אזולאי, פרח הלילך ועושה שלום במרומיו בחיל וברעדה. נפרדתי ממנה בידיעה שכישרון גדול יכול להסתתר מאחורי אישה קטנה, צנועה, מלאת חן ונורא נורא מצחיקה.