כשהגעתי לפרמיירה של "בתולים" ידעתי שמאור זגורי כהרגלו יחשוף כאן עוד טפח מחייו, אבל האמת היא שלא תיארתי לעצמי עד כמה. בסרט הזה זגורי הולך ללא ספק עד הקצה, יש בו סצנות נועזות, לעיתים קשות לעיכול.
"למה אני מתרגש? קודם כול, כל מי שאני מכיר בערך מכל השלבים בחיי הוזמן היום וגם יש משהו מאוד חשוף בסרט, זה סרט מאוד אינטימי", הוא מסביר. על הפוסטר הנועז שזכה לתגובות קשות הוא אומר: "זה לא כזה פרובוקטיבי, אנשים רגישים" – וממהר לברך "שהחיינו" עם הקאסט.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אתה יודע שעד שסיפרת לי שאתה גרת פה, לא ידעתי שיש יישוב כזה, ספיר?
"כן".
זה אשכרה סוף העולם
"זה מסוג היישובים האלה שכשאתה נוסע לאילת אתה מסתכל לשנייה מהחלון אתה רואה כמה אורות וכמה בתים ואתה אומר לעצמך: 'מי לעזאזל גר פה?', אז אני, אני גרתי פה. זה הבית שלנו. זה לא היה נראה ככה פעם".
"בכל ריאיון ישאלו אותי על מירי רגב"
בלב הערבה, ממש רחוק, ביישוב קטן ונידח (בלי להעליב), זה קורה - כאן מתרחש הסרט, בבית הקטן הזה באווירה דחוסה של שני ילדים והורים שלא מסתדרים, פה הילד מאור גדל ובונה את גבריותו. פה גם העימות הראשון בינינו - מרוקאים מול תוניסאים, עדות וקיפוח.
אתה מאוד שקוע במזרחיות
"לא במזרחיות"
במרוקאיות, סליחה
"כן, במרוקאיות שלי, מאיפה שגדלתי, אני מאוד מושפע ממנה. אני חושב שעדה זה חלק מהאישיות שלי"
יחסית לגילו הצעיר, מאור זגורי הוא יוצר פורה מאוד, בעיקר מאוד מצליח - הוא זכה פעמיים בפרס המחזאי המצטיין וזכה גם בפרס הבמאי המצטיין, הוא כתב עיבוד מקורי ומצליח ל"המלט" שעדיין עולה על בימת תיאטרון הבימה. אבל ההצלחה הגדולה שלו הייתה הסדרה "זגורי אימפריה" - סדרה שזכתה לחשיפה עצומה. וסיפרה על משפחה מזרחית בפריפריה.
אתה מכיר את התיאוריה הזאת של "ישראל השנייה וישראל הראשונה". ואתה שם?
"בהתחלה לא הייתי שם בכלל. אבל רק כשהתחלתי בעצם לנבור ולגלות ולהבין, אז ראיתי שדברים שידעתי תמיד הם אמת והם גם השפיעו על מהלך החיים שלי".
קשה לי שמעבירים את תחושות הקיפוח מדור לדור. זה קשה לי. קשה לי. לא הייתי רוצה שאתה תעביר את זה עכשיו לילדים שלך. בוא, צריך מתישהו לעצור את זה
"אבל אני לא מעביר את זה לילדים שלי"
אתה הצלחת וצריך לתת לילדים שלך את התחושה שהם גם יכולים להצליח ומתישהו צריך לעצור את זה פשוט
"בכל ריאיון ישאלו אותי על מירי רגב ואז אחרי זה ישאלו אותי על אבישי בן-חיים. כל פעם יש איזו שאלה"
כי הם אלה שמציפים את העניין הזה, אתה יודע
"יש המון אמת בדברים שהוא אומר"
כמו מה למשל?
"אני חושב שיש ישראל ראשונה ויש ישראל שנייה"
ואיפה אתה?
"איפה אני? אני חושב שהגעתי מישראל השנייה והיום אני יכול כן להגיד שאני "מתמקם" בישראל הראשונה. אני גר בצפון תל אביב. אני בבוהמה התל אביבית, מה את חושבת? להיפך, לקחתי את הלימון, עשיתי ממנו תפוזינה"
השיחה עם איבגי - והשאלה שזגורי לא עונה עליה
אם כבר אנחנו מדברים על זגורי אימפריה ואתה עובד על העונה הבאה...
"כן".
בלי איבגי
"נכון".
קשה לך?
"כן. זה קשה, כן".
ואיך קיבלת את ההחלטה?
"זה בעצם לספר סיפור על המשפחה בלי הפטריארך, בלי עמוד התווך של המשפחה"
איך הוא קיבל את זה?
הוא נתן לי את ברכתו ואמר לי: "אני מבין אותך והכול בסדר ותדאג לאומנות שלך ולפרנסה של המשפחה שלך ותעשה מה שאתה מרגיש"
חשבת אולי כן לקחת אותו בכל זאת?
"תראי, זה מורכב..."
או שהוט לא הסכימו? מה, איך זה התנהל?
"זה ממש לא מקומי לענות על השאלה הזאת"
אתה חושב שהוא צריך לחזור לעבוד?
"זה מה שאני בא להגיד, זה לא מקומי. אני לא אמור להיות זה שקובע אם הוא צריך לחזור או לא צריך לחזור לעבוד. אני הנוגש, אני הפריווילג, אני הגבר. אני חושב שזה צריך לבוא מהצד של הנשים, נשים צריכות להגיד לך".
"לפעמים הפצע מבריא, לפעמים הוא מחריף"
מפתיע כמה הילד מאור גידל את עצמו לתוך עולם התרבות גם בתנאים הכי לא מבטיחים. בביקור בספריה האזורית הוא מזהה את שמו בכרטיסי ההשאלה: "זגורי מאור, 19993. האמת זה מרגש אותי".
אתה מתגעגע לילדות?
"כן, בטח. מאוד. אני זוכר אותה באור חיובי. זו נוסטלגיה טובה"
למרות הקשיים?
"למרות הקשיים, בטח". והוא מספר על ההשראה: "אני מאוד מושפע קולנוע. כשגדלתי כאן היו לי קלטות וידאו והייתי צופה בהן שוב ושוב ושוב ושוב. אני מושפע קולנוע. תראי, אני מטפל בעצמי דרך יצירות. תמיד אני הולך לפחדים שלי, לאיזשהו פצע, אני מחטט בו, אני נוגע בו, אני מלטף אותו, לפעמים הוא מבריא, לפעמים הוא מחריף. אבל אני תמיד מנסה לטפל בעצמי. בגלל זה אני אף פעם גם לא מביים יצירות שכתבו מישהו אחר, תמיד אני כותב את זה. תמיד אני כותב את היצירה שלי ומביים אותה".
מאור זגורי וחן אמסלם התאהבו על הסט של "זגורי אימפריה" ומאז הם פורחים זה לצד זו. הוא במאי ותסריטאי מצליח והיא אחת השחקניות הבולטות בישראל. "היו לי סך הכול שלושה ימי צילום וכל שאר הימים אני הכנתי להם מרק. אני עשיתי להם קפה ותה ואני הייתי נערת מים לכל דבר. רק רציתי שיהיה להם כיף, שהיה להם נעים בערבה... זה מה שהיה לי חשוב", היא אומרת.
ומאור מוסיף: "לספר לך סיפור מצחיק? כשאני בא לבאר שבע, אז אני בא בערך פעם בחודש. כשאנחנו אוכלים אצל אימא שלי אז אימא שלי נורא רוצה לשבת לידי. עכשיו בהתחלה חן, ממש זה הפריע לה: "אני אשתך, למה אני לא יושבת לידך?" אבל אימא שלי רוצה לשבת לידי כשאני בארוחה. אז עם הזמן היא למדה לקבל את זה".
"אמרו לי 'איך זה לקבל תפקיד בלי לעשות אודישן?' אמרתי מושלם", אומרת חן וצוחקת: "אין שום כישרון, הכול, הכול, הכול, הכול הכול קומבינות ופרוטקציות". ואם לא די בתסבוכת הזאת, בסרט חן מגלמת את אימו של מאור ולרגעים נדמה ששני התפקידים מתאחדים.
יש שם יחסים בסרט עם האימא שהם באמת על סף גילוי עריות.
"זו פרשנות. זו פרשנות. אבל זה..."
האם אפשר לפרש את זה אחרת, מאור?
"בואי אני אשאל אותך: יחסים לא יכולים להיות פיזיים מאוד גם בלי שיהיו מיניים?"
"לקח לי המון זמן למצוא את השחקן"
כנראה שכבר בילדות, בתוך השקט הזה של המרחבים הפתוחים, כבר אז נכתב התסריט של "בתולים". אבל כשמאור הבמאי פגש את מאור השחקן, מאור לוי, הסיפור קם ועמד. "ממש קטע שקוראים לו מאור. לקח לי המון זמן למצוא אותו. ממש אחד לפני האחרון", נזכר זגורי. "הוא נכנס לחדר והיה בו משהו בעיניים שלו וגם הוא היה כל כך חשוף". לוי אומר: "הוא טוען שאני דומה לו כשהוא היה קטן", וזגורי מסכים: "כן, הוא דומה לי, הוא יותר יפה, אבל הוא דומה לי באופי".
אילו הנחיות הוא נתן לך, הוראות בימוי?
לוי: "הוא היה אומר לי מילה והייתי מבין הכול".
זגורי: "זה נכון".
לוי: "ולפעמים הייתה לו גם יכולת להביא לי מבט כדי שאני אבין הכול. זה מאור".
אבל איך אתה רואה מישהו שמשחק אותך בעצם?
זגורי: "איך אני רואה? זה אפילו לא במראה וזה גם לא במשחק. האמת שזה משהו בנפש, משהו באישיות. יש לנו איזה לב דומה. אני זוכר ששאלתי אותו 'והתחברת לסיפור בתסריט?' והוא אמר לי 'כן, כי אני גם בתול'. ואז אמרתי - מה, ילד בן... נער בן 17 בדרך כלל לא מודה בזה, תמיד ממציא סיפורים, משקר. זה היה משהו כל כך נקי".
לוי: "זה היה בבית של מאור זגורי, באתי אליו לבית והוא ישב בספה, ואז הוא אמר לי 'התקבלת לסרט'. ואז קפצתי עליו, התחלתי לנשק אותו ולחבק אותו, אני לא יודע למה עשיתי את זה אפילו. התרגשתי ואז הייתי צריך לחזור לירושלים כל הדרך מתל אביב עם החיוך ככה, ככה כל הדרך לירושלים".
עד איזה גיל אתה היית בתול?
"בואי, בואי נמשיך בטיול", זגורי מתחמק
עד איזה גיל? עד איזה גיל?
"אני לא יודע. להגיד לך את האמת, אני לא יודע"
מאור..
"לא יודע, לא יודע, לא רוצה לגלות"
מה אתה לא יודע? אם תגלה, אני אגלה
"את קודם"
אתה קודם
"את קודם, תגידי את".
תגיד לי באוזן, שהם לא ישמעו
"שהם לא ישמעו? יש לי מיקרופון אבל"
אה, נכון. תשים את היד ככה
"לא, לא. אני לייט בלומר"
"בתולים" זה הסרט הראשון של מאור זגורי. אם אני מתרשמת נכון, יבואו עוד רבים אחריו.
אם אתה צריך שחקנית בת 60 פלוס...
"כן. כי זו הכתבה האחרונה שלך, אז את בעצם מחפשת מקצוע חדש?"
מה זה "מחפשת"? אני כבר מלוהקת, אבל אם אתה תבקש יפה ואז אני אסכים לשחק אצלך
"לא, לא בלי אודישן, לא בלי אודישן"
אז אני אעשה אודישן
"אפילו לאשתי אני לא עושה קומבינות"
אני אעשה אודישן. ראית? אני לא מפחדת מאודישנים. אל תפחיד אותי
"אני צוחק"
תחקיר: יעל יפה ונוי ברכה