שנתיים אחרי ניסיון הרצח האכזרי על ידי בעלה לשעבר, שירה איסקוב חשפה כי היא נמצאת בזוגיות חדשה. את בן הזוג, אריה מריאש בן ה-42, הכירה בשכונת מגוריה. "בהתחלה לא חשבתי ולא רציתי, היו לי את העניינים המשפטיים וכל כך הרבה טיפולים, אז מי חושב על זה בכלל. זה הגיע מתוך ידידות מופלאה וכיף גדול", סיפרה בראיון לרדיו.
"כולם לא מבינים איך אני בוטחת, אבל אני לא משליכה את מה שהיה לי עם אביעד על שאר האנשים בחיים שלי. אני מאמינה בזוגיות ובמשפחה. כלום לא נכנס לתוך הזוגיות שלנו, לא הבאתי כלום מהעבר. התחלנו ממקום נקי ושלם. כולם מכירים את שירה איסקוב, אבל הוא מכיר את שירה - וזו זוגיות מופלאה".
הבוקר (ראשון) סיפרה איסקוב ב"חדשות הבוקר" על התגובות שהיא מקבלת מאז שנחשפה הזוגיות החדשה: "זה קרה בהפתעה. זה לא היה סוד, הרבה ידעו, גם מהתקשורת - אבל כיבדו את הפרטיות שלי. אחרי שזה התפרסם ודיברו על הזוגיות, חשבתי באיזשהו מקום: רגע, מה, מה עם הפרטיות שלי? מערב ראש השנה לפני שנתיים אני בבית של מדינה שלמה, כולם חיכו לשמוע ולראות מה קורה. כולם באמת מחבקים ואוהבים. אני לוקחת את זה למקום מאוד טוב וחיובי, אבל זה גם לא קל לאבד את הפרטיות".
כמה את מאושרת בימים אלה?
"בכל יום. אני מאוד מקפידה על חיוך, על צחוק, על אהבה. אני מראה את זה לבן שלי: למרות מה שאמא שלך עברה, אנחנו בטוב, אנחנו בסדר, אנחנו מחייכים, אנחנו על הרגליים, אנחנו צוחקים. אין אצלנו שנאה בבית, הכל טוב".
את מופתעת מהכוחות שגילית בתוכך?
"אם היו אומרים לי שאעבור פגיעה כזאת, אפילו אחת מתוך ה-100 שעברתי, הייתי אומרת: אין סיכוי, אפילו לידה לא יכולתי לעבור בלי אפידורל. יש הפתעות בחיים. אני שמחה על המקום שאני נמצאת בו, אבל גם זוכרת שבשנייה אחת אני יכולה ליפול. ככה אני שומרת על עצמי, אני לא סתם מתרחקת מאור הזרקורים ומכל הדברים שמציעים לי. אני מאוד שומרת על עצמי כי יודעת שחוויתי טראומה גדולה ושאני יכולה פתאום ליפול".
את עוצרת לפעמים וחושבת על השיקום המדהים שעברת ועל האהבה שאת מקבלת מסביב?
"אני עדיין עוברת את התהליך השיקומי, גם הפיזי וגם הנפשי. על פניו מי שלא מכיר את הסיפור שלי יגיד: 'אישה רגילה לכל דבר', אבל אני עדיין בטיפול רגשי, גם הבן שלי, אני עדיין בטיפול פיזי-שיקומי. לא רואים, אבל כן".
את מרצה על הסיפור שלך.
"אני מספרת את הסיפור שלי ונותנת כל מיני הערות שנשים וגברים כאחד צריכים לקחת לתשומת ליבם. בואו, תתעוררו. אני לא קוראת לזה 'נורות אזהרה' אלא יותר דברים מהיום-יום שלנו שאנחנו חווים. בואו נעצור שנייה את הריצות שלנו לעבודה, לסופר, לילדים ונחשוב על עצמנו, למה אנחנו לא מתמודדים עם דברים בחיים. אם אני פספסתי, בטוח יש עוד אנשים שמפספסים. אני מדברת גם על איך מהתופת שעברתי וזה שהתעוררתי בבית חולים, המצב הפיזי שהייתי בו, קמתי על הרגליים חזרה כנגד כל הסיכויים".
יש לך עדיין קושי לעמוד מול קהל ולספר את הסיפור שלך?
"יש ימים שכן ויש ימים שלא. יש ימים שאני מצליחה להרים מחסומים ולדבר על זה באופן מלא ובטוח, ויש ימים שאני נכנסת לזה, נזכרת בזה וזה בא לי מול העיניים. זה קשה, יורדות דמעות תוך כדי, אני נחנקת ועוצרת שנייה".
מה הדבר הכי חשוב כדי להשתקם מטלטלות כאלה ואחרות בחיים?
"לשמור על חיוביות, על אושר, לדבר כמה שיותר חיובי ובטוב. זה משפיע על הנפש. אני הצלחתי כי לא בכיתי ולא הייתי מתוסכלת על למה עברתי את זה, למה זה מגיע לי ולמה אני צריכה להיות בכאב ועם כל כך הרבה ניתוחים. בחרתי להסתכל כך: אוקיי, זו תקופה, נעבור את זה, עוד קצת הכל יהיה טוב, נחייך ונצחק. וזה עובד".