המנצח תום כהן טוען שהוא חי את החלום שמלווה אותו כבר מגיל צעיר. במקום לשחק כדורגל עם חברים בבית הספר, הוא נהג ללכת לחוג לא קונבנציונלי שבו למד לנגן במנדולינה "כי ככה אמא אמרה". כילד שגדל בשכונה ג' בבאר שבע, הרוב נראה רחוק יותר מנקודת מבטו ולא רק מבחינה גיאוגרפית: "אפילו לשמוע את שדרני גלצ מדברים ברדיו, בקול הלחישה של 'ציפורי לילה', נשמע אז כמו מציאות חלומית שלעולם לא אצליח לחוות". היום, בגיל 39, הוא עומד בראש תזמורת ירושלים מזרח ומערב שהוכרזה בידי משרד התרבות והספורט בתור התזמורת המובילה בישראל. אבל החלומות לא נגמרו, הם רק מאפשרים לו לשאוף בגדול יותר.
"החלומות הכי מטורפים שלי היו הרבה יותר צנועים", מסביר כהן, שגדל במשפחה שהתקשתה לממן לימודים אקדמיים. "אם היית אומר לי שחבריי ואני נייסד תזמורת שעל הנייר תצא השנה לסיבוב הופעות ברחבי העולם שייפתח בפברואר באולם הברביקן בלונדון, אחד המקומות הגדולים בעולם שמנגנים בו מוזיקה קלאסית מערבית, סביר להניח שקודם כל הייתי תוהה לעצמי מה זה ברביקן".
תזמורת של ירושלים, מזרח ומערב. כזו שמנגנת קונצרט עם קלאסיקות ערביות, מופיעה ברמת בית שמש לחברה החרדית, מבצעת שנסונים צרפתיים ושעבי מרוקאי - ומקנחת הכול בערבי מחווה לדנה אינטרנשיונל ועופר ניסים בבית האופרה. "אנחנו לא רבולוציה אלא אבולוציה", מבהיר תום. "התפתחות של השפה המזרחית והמוזיקה הצפון-אפריקנית בארץ בכלל וההשתלבות שלה, מה שהסופרת ז'קלין כהנוב כינתה 'לבנטיניות'. היכולת שלה להכיל אלמנטים ממזרח ומערב לכדי יצירת שפה של המקום שלנו, של ירושלים והמדינה שלנו. אנחנו מה שנקרא בעולם ההיי-טק - יוניקורן. תזמורת ייחודית במבנה, בגישה ובגמישות שלה".
"אנחנו מורכבים מכל שכבות האוכלוסייה, הגילים, הדתות והמגזרים", ממשיך המאסטרו תום, שמנצח על התזמורת בהרכבה הנוכחי מאז הקמתה ב-2009, לאחר ששימשה המשך ישיר לתזמורת האנדלוסית הישראלית. לדבריו, מה שבונה את התזמורת, שבאותה המידה גם מהווה את המורכבות, הוא אותו מגוון רחב. "אתה יכול למצוא דמויות שונות בתזמורת שלנו - מאנשים שמתקרבים לגיל פרישה ועד חבר'ה שממש עכשיו סיימו את הלימודים שלהם. ובאותה המידה יש לנו נגנים שבאו מאשקלון שבדרום ומג'ד אל-כרום שבצפון, ישראלים דוברי רוסית, ערבים, יוצאי עדות המזרח, ותל אביבים היפסטרים שהגיעו מעולמות הג'אז והאינדי וחיפשו משהו אחר שהאוזן נמשכת אליו".
אך לא מדובר רק בייצוג הולם. המיקס הזה, כך טוען תום, גם בא לידי ביטוי בתוצאה: "כשאנחנו עושים אום כולתום, אני כאילו מציג אותה בתלבושת בסגנון של ברודווי מיוזיקל, ככה שהקהל שמכיר את הזמרת - יעריך את התלבושת. אבל מצד שני אם אתה מעולם לא האזנת לה, אני מגשר עבורך על הפער האסתטי הזה כדי שתוכל ליהנות ממנה בהגשה גרובית, צעירה ורעננה שמדברת את השפה של היום. אנחנו מעריכים את העבר המפואר של הסגנונות המוזיקליים השונים, אבל אנחנו לא שואפים לשמר אותם ככה - אלא להיות חלק מהם ומהמנצחים של העתיד שלהם".
"בזמן שאנחנו שומעים על השסע בעם, הקהל בקונצרטים שלנו הוא תמונת מראה. מיקרוקוסמוס מרגש של החברה הישראלית"
באיזה קהל אתם נתקלים בקונצרטים?
"אחד הדברים המעודדים הוא שבזמן שאנחנו שומעים על קרע ושסע בעם, הקהל בקונצרטים שלנו הוא תמונת מראה, מיקרוקוסמוס מאוד מרגש של החברה הישראלית ממזרח למערב. כל העדות וגוונים שונים של דתיות, ולכן אנחנו מקפידים להתרחק מפוליטיקה כי לנו יש את הפריבילגיה לא להתעסק במה שמפריד בינינו אלא להתמקד במה שמאחד בינינו, גם בארץ וגם עם המדינות השכנות. את הפריבילגיה הזו אנחנו חוגגים".
בימים אלה הם מופיעים בארץ עם הזמרת היוונייה גליקריה, אחר-כך הם ימשיכו עם נסרין קדרי בטור שנקרא "בינת אל-סולטן", ובהמשך עם הזמרות סנאה מרחאטי ודלאל ברנוסי ממרוקו. קיץ 2023 כבר משוריין לסדרה של קונצרטים עם חתן פרס ישראל אביהו מדינה. "מזרח ומערב הם מושגים מתעתעים", מסביר תום, "השאלה היא איפה המרכז שלך מלכתחילה. אנחנו יותר לוקחים חומרים מארצות המזרח וצפון אפריקה ומביאים אותם בשפה החדשה שלנו מאשר בדרך ההפוכה, למרות שגם את זה יצא לנו לעשות עם חוה אלברשטיין ועם שירים של אדית פיאף".
ומה מצבכם בחו"ל?
"יש לנו תזמורת אחות במרוקו שהקמתי עם שותפים מהמדינה, והיא בנויה בדיוק על סמך המודל של התזמורת שלנו כאן. ככה יכולנו להרים קונצרט גדול משותף בפסטיבל "שיר היונה" במשולש הגבולות ישראל-מצרים-ירדן, ובין המשתתפים היו ברי סחרוף, אהוד בנאי, דודו טסה ויסמין לוי. את ראש השנה העברנו בקזבלנקה בהופעות גומלין כשטסנו לשם והופענו איתם. חוץ מזה, אני מבקר לא מעט בקנדה ובהולנד, שם הופעתי עם תזמורת מטרופול ההולנדית שזכתה בגראמי. גם איתם אנחנו משתפים פעולה ומחליפים סולנים, קונספטים, נגנים ועיבודים. בטורקיה זכינו ב-2021 בתואר הרכב השנה בעקבות פרויקט שלנו עם הזמרת לינט".
"מקפידים להתרחק מפוליטיקה ולהתמקד במה שמאחד בינינו. את הפריבילגיה הזו אנחנו חוגגים"
שורת ההישגים של התזמורת ארוכה, אך נדמה כי רבים מהם חומקים מהרדאר, לפחות כאן בארץ. הסיבה לכך עשויה להיות המעמד השמרני והמרוחק לעיתים של המוזיקה הקלאסית גם בימינו אנו. "אני מהאנשים שכופרים בהבדל המלאכותי בין בידור לאומנות", מתייחס לכך תום. "אלה לא מוצרים סותרים. כמו שאני רוצה שהמוצר שלי יהיה מאה אחוז אומנותי ואיכותי, ככה אני גם רוצה שהוא יהיה מאה אחוז מבדר, ושהקהל שיוצא מהקונצרט יעבור חוויה רגשית".
למרות שבידור נתפס לרוב בתור משהו זול.
"נכון, וללא סיבה. כשאתה מדבר על שירים פשוטים עם ארבעה אקורדים ומילים מטופשות - אתה בהכרח תיארת עכשיו אופרטה של רוסיני. האבחנות שלנו למהי איכות ומהו בידור הן לא מדויקות בעיניי".
אחד מאותם אירועים מבדרים שבהם השתתפה לאחרונה התזמורת, הוא המופע לציון 20 שנה לארגון הנוער הגאה איג"י, שבמרכזו מחווה מוזיקלית לדנה אינטרנשיונל. בן רגע, בפריים טיים של קשת 12, המוזיקה הקלאסית נשמעה והרגישה הרבה יותר טבעית במיינסטרים מבדרך כלל. "אנחנו יכולים להחזיק פריים טיים לדעתי, ואתן לך דוגמה", מתגאה כהן.
"במופע של איגי עדכנו אותי בקשת שמורידים את יצירת הפתיחה האינסטרומנטלית שעמדנו לנגן. צלצלתי לעורך ושאלתי מה הסיבה, והתשובה הייתה שהם לא חושבים שמוזיקה כזו יכולה להחזיק פתיח של תוכנית במשך כמה דקות. 'אנשים יעבירו ערוץ'. הצעתי להם שיאזינו בכל זאת, ולשמחתי הם החליטו לשדר את זה. יום למחרת אפילו התבשרנו שזה היה המשדר הכי נצפה באותו הערב, ככה שלא הברחנו צופים. לרוב כשחושבים על מוזיקה קלאסית מדברים על בטהובן ושוברט. נדיר שניגע בהם אם בכלל".
"אמרו לי - 'אנשים יעבירו ערוץ'. אנחנו יכולים להחזיק פריים טיים"
אמש נערך קונצרט מיוחד במוזיאון תל אביב לאומנות שהפגיש בין כמה מגדולי המוזיקה הקלאסית המקומית. לכהן ולהב שני, מנהלה המוזיקלי של הפילהרמונית הישראלית, זו אפילו הייתה סגירת מעגל לאחר שהפעם האחרונה שבה הופיעו ביחד התרחשה בהיותם נערים: "אישה יקרה ששמה יפה ישראלי, איבדה לפני 30 שנה בנסיבות טרגיות את בנה רונן שאהב מוזיקה קלאסית. מאותו הרגע היא החליטה מתוך האובדן הגדול לקחת את עצמה למקום של עשייה וחיוביות והקימה קרן על שם בנה שנקראת קרן רונן ופועלת עד היום. מטרתה לתמוך באומנים צעירים, בדרכם ובקריירה המוזיקלית שלהם ולספק להם מלגות אקדמיות".
"ההוכחה הגדולה ביותר לכמה שעשייה שבאה מהלב עושה הבדל מהותי במציאות, היא שכעבור שלושה עשורים - להב ואני שהשתתפנו בקונצרט במלאת 30 שנה לקרן - היו פעם ילדים שקיבלו מלגות מהקרן הזו. היום אנחנו מובילים את שתי התזמורות הלאומיות של המדינה".
אבל שלא נתבלבל. תום לא מתכוון להפסיק לחלום, או לנצח במקרה שלו: "אחד הדברים שלמדתי הוא שגם כשאתה חושב שהגשמת את כל החלומות שלך - זה רק למעשה בשביל לגלות שפינית מקום לחלומות גדולים יותר. אנחנו מקווים לקחת את ההכרה שקיבלנו כדי להגדיל את הנוכחות שלנו ברחבי העולם, ומצד שני לתת דגש על הדור הצעיר כאן, שאותו אנחנו רוצים לחשוף לרב-תרבותיות שהוא צורך. אנחנו מקווים להביא את השפה הקלאסית של העתיד".