כבר 15 שנה שפסטיבל אינדינגב, הנערך בנגב המערבי, מספק במה תרתי משמע למוזיקאיות ויוצרים מהקשת הרחבה והאקלקטית של המוזיקה האלטרנטיבית המקומית. בחרנו בחמישה אומנים שאותם תוכלו לראות בפסטיבל הקרוב, שסיפרו לנו מה אירוע האינדי הגדול של השנה בשבילם - ובכמה מוערכים סיכויי ההצלחה של יוצרים שכמותם.
ג'ני פנקין
סביר להניח שחלק יתקשו לזהות את ג'ני פנקין של היום בהשוואה לזו שהודחה בשלב הדו-קרב ב"דה וויס" לפני כעשור לאחר שהפסידה ליובל דיין. היום פנקין כבר נחשבת לאחת האומניות הבולטות באינדי המקומי, שיתפה פעולה בין היתר עם הראפרים טדי נגוסה, כהן וישי סוויסה, והסולנית של הרכב הגרוב "מסוק". השנה היא שחררה את אלבום הבכורה שלה "זה מה שזה".
עשר שנים מאז הבמה ההיא ב"דה וויס". דמיינת לעצמך פעם שתצללי עמוק לעולמות האינדי מלב הפריים טיים? מתי שהבנת שזה לא בשבילך?
"עשר שנים שמרגישות כאילו זה היה אתמול. האמת שאני כן רואה את עצמי מגיעה לפריים טיים שוב. לשמחתי, ההיפ-הופ והמוזיקה האלטרנטיבית מגיעים למיינסטרים לאט לאט. זה פשוט לוקח יותר זמן כשלא עושים פופ ים-תיכוני".
היית צריכה לעשות תפנית מסוימת? גם מבחינת המוזיקה שאת מקשיבה לה?
"לא, תמיד אהבתי מוזיקה שחורה ואלקטרונית וכך זה נשאר. רק צללתי עמוק יותר לזה. כן השתניתי כבן אדם, בלי כוונה, והתרחקתי מדברים קונבנציונליים. נראה לי שעם השנים פשוט התבגרתי והתרחקתי מבת ים והפכתי לעוף חמוץ-מתוק כזה. בקטע טוב, ומשם גם באה ההתרחקות מהמוזיקה הקונבנציונלית וההתקרבות לג'אז, ביטים ופיוז'ן".
השנה הוצאת אלבום מעולה שאני מניח שיעמוד במרכז ההופעה שלך בפסטיבל. תני המלצה לשיר אחד מתוכו שכדאי לשמוע לקראת האינדינגב.
"תודה על המילים החמות. הייתי רוצה להמליץ על 'לא', שבדיוק יצא עם קליפ משעשע למדי - אבל הוא מדבר על נושא חשוב. אני יודעת שהמשפט 'לא זה לא' מרגיש חרוש ולא רלוונטי כבר, אבל גברים עדיין מציקים לנשים ומטרידים אותן בכל מיני דרכים לא דרכים. הרגשתי שזה חייב לצאת החוצה ביצירה שלי, ולא בהכרח בצורה כבדה או דרמטית מדי".
"הסשן התחיל מאיזשהו ג'מג'ום על גיטרה עם טל אביטל ומיכאל מיטל ועבר המון גלגולים. לרגע כמעט התייאשנו מהעיבודים השונים שניסינו. הלחן עלה הרבה לפני המילים, כיאה לי, ויום אחד טל הביאה טקסט נוקב שהיא הושיבה בצורה מדויקת על הלחן ופתאום כל החתיכות התחברו. ואז, הרבה הקשבה ל'דסטניז צ'יילד' הובילה לעיבוד הנוכחי. כפרה עליהן".
יהוא ירון
כבר ביססת את מקומך באינדי הישראלי ואת האינדינגב אתה מכיר לא מהיום. מה דעתך על מצבו של האינדי הישראלי? על היוצרים שלוקחים חלק בליין-אפ והגיוון האנושי?
"אינדי הוא שם רחב לאללה ויש בתוכו המון זרמים. באינדינגב מופיעים אומנים שפונים מלכתחילה לקהלים ספציפיים וקטנים, ליד אומנים שמפוצצים בארבי בהליכה. מצבו של האינדי הישראלי מעולה כרגע בעיניי כי יש אומניות ואומנים יצירתיים בטירוף. יש פאנק אדיר, יש אין-סוף גוונים של היפ הופ, יש גיאגיא, יש הילה. מלא מה לשמוע".
השנה הוצאת אלבום כפול בשם "יהוא ירון נגד השטן" שכולל לא מעט טקסטים חברתיים. ספר קצת על תהליך היצירה מאחוריו - ובכלל, מיהו אותו שטן?
"גבריאל בלחסן אמר: 'השטן לא קיים אבל הוא מספיק חזק כדי להרוג אותך'. ומכיוון שהוא לא קיים, אני מניח שאני רואה אותו בדברים קיימים: גזענות, אלימות, תאוות בצע, חינוך רע. אבל מבחינתי השטן העיקרי הוא כמובן יהוא ירון שכבר 41 שנה מטרפד לי מהלכים. כתבתי את רובו בכמה ימים במדבר, ואני חושב ששומעים בו את המדבר אם מקשיבים טוב".
"מוזיקלית לא תמיד יש הבדל בעיניי. יש מוזיקה מתוקה לאללה שלא משודרת בפריים טיים, ומצד שני יש יסודות אוונגרדיים במוזיקה של אלה לי. בסוף השאלה היא מה מצליח לדבר לכמות גדולה יותר של אנשים. אני אגוצנטרי, אותי מעניין רק מה נשמע לי טוב".
דניאל סאן קריאף
שיר אחד מתוך האלבום החדש שאת ממליצה להטות לו אוזן?
"סורי, אני ממליצה על כל האלבום. 40 דקות, עבודה של 3 שנים אבל כל החיים. זו חוויה שלמה".
מפעם לפעם מתחדשת המחאה על היעדר מקומן של נשים במוזיקה הישראלית. בתור יוצרת שבשנים האחרונות פנתה לדרך עצמאית אחרי השת"פ עם טיפקס, עד כמה את בעצמך הרגשת את הקושי הזה?
"אני מעדיפה להתייחס לזה בחיי באופן אישי. אני עושה שינוי שמתאים לי בסביבה שלי ובווליום שלי. לא מתכננת לשנות את העולם. אני מעדיפה להתרכז בדרך שאני מאמינה בה ופשוט לחיות בה. מעבר לחיי האישיים, אני יכולה לשיר את זה ולהשפיע החוצה. ממליצה לצפות בסרט 'אינני אדם קל'".
עיליי אשדות
המפיק המוזיקלי שבלעדיו נונו לא הייתה מתפוצצת. לפני כשנה בחר עיליי אשדות לגשת לחזית והוציא את אלבומו הראשון MAXIMAL LIFE, שבו לוקחים חלק רונה קינן וגון בן ארי. המוזיקה מבחינתו היא לא רק ברירה טבעית בשל היותו בנם של אלונה קמחי ויזהר אשדות, אלא "זכות אנושית בסיסית".
אלבום הבכורה שלך יצא לפני כשנה וצריך קצת זמן לעכל את מורכבות הסאונד שבו. כשאתה עובד על מוזיקה, אין לך חשש שזה יהיה גדול מדי על האוזניים של הקהל?
"מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי מוזיקה שאתגרה אותי ופערה לי את הלב והמוח, אז אני לא בטוח שיש שם מימד של בחירה אמיתית מצדי. אבל במילא את המוזיקה שאינה גדולה מדי על הקהל אני יודע שיהיו אנשים מוכשרים שיעשו עד קצה הזמן, אז אני לא דואג להם".
לא רבים יודעים אבל אתה המוח ההפקתי מאחורי התופעה ששמה נונו. איפה אתה מרגיש יותר בנוח - בפרונט או מאחורי הקלעים?
"איפשהו בין שניהם. על החוף".
במידה מסוימת הצלחתם לשנות את התפיסה השמרנית של הרדיו לגבי אילו שירים ראויים להיכנס לפלייליסט ואילו לא. יש לך שיר שכבר נכנס לרדיו? יש לך ציפייה כזו?
"אני מנסה להתייחס לעובדה שיש דברים שאני הוצאתי מתוך עצמי והדהדו ליותר מבן אדם אחד כאל נס. אז הרדיו הוא רק עוד נס מתוך אין-סוף ניסים. אוהב בעיקר לשיר לאנשים בחדר ולראות איך משהו באוויר משתנה. כמו שעמרי קרן אומר לי: 'הביטלס הם אנדרייטד'".
אתה גם בנם של אלונה קמחי ויזהר אשדות. הרגשת שהמוזיקה היא הברירה הטבעית? עד כמה מאתגר להתנתק מהייחוס המשפחתי? זה מושך תשומת לב יותר מהמוזיקה עצמה?
"להעמיד פנים שיש לי דרך להתעלם מהשורשים שלי זה כמו שעץ יעמיד פנים שהוא לא עץ. יותר מאשר ברירה טבעית, הרגשתי שזכיתי בידיעה שמותר ליצור. שזו זכות אנושית בסיסית שמסתירים מאיתנו. תודה לאל על זה".
הזאבות
גם להקת בנות וגם כזו שמנגנת רוק - לקחתן לא מעט "סיכונים".
"אנחנו לא רואות סיכון בעובדה שכולנו בנות, או בכלל, לא רואות בזה עניין. בחרנו ליצור בסביבה נשית, זה תמיד הרגיש לנו כמו הדבר הכי טבעי עבור ההרכב הזה. העובדה שכולנו בנות מייצר תחושת חופש חד-פעמית שנותנת לנו הרבה כוח גם בממשק עם העולם החיצוני. השירים שלנו עוסקים בעולם הפנימי שלנו ו'האג'נדה' הטקסטואלית היא לכתוב את היום-יום באופן הכי ישיר שיש. להתעסק בטעם המר והמתוק שהחיים מביאים, מורכבויות ופנטזיות. יש לנו את הזווית שלנו על הדברים שנוצרת מתוך עולם פנימי שאנחנו מרכיבות יחד, מתוך הזדהות גבוהה, חברות, אחריות ותשוקה".
במהלך העשור הקודם הייתה הכרזה לא פורמלית שהרוק חלף מן העולם - דווקא מתי שהקמתן את הלהקה. היום כבר נדמה שבקושי שומעים רוק טהור, אלא כזה שנבלע בתוך אלמנטים רבים של פופ. כשהתחלתן לשחרר שירים, הרגשתן שגם הקהל פחות בעניין?
"אנשים אוהבים וצמאים לרוק בדיוק כמו שאנחנו אהבנו מאז ומתמיד, ובשלב מסוים גם בחרנו לעשות. מתחילת הדרך יכולנו לראות קהל עם תשוקה גדולה לרוק ולמה שהוא מביא איתו - הדחף לפורקן, שבטיות ופראות. הרוקנרול כאן ובגדול".
גם בגלל שם ההרכב, אבל בעיקר בגלל סגנון המוזיקה - כמעט אי אפשר להאזין לכן בלי לחשוב על "המכשפות". עד כמה אתן נתקלות בדמיון הזה? הן שימשו השראה?
"אנחנו נתקלות הרבה בהשוואה כי נראה שזה הדבר הכי קל לעשות. אנחנו אוהבות את 'המכשפות' והן כמובן השראה גדולה מעצם קיומן, אבל הדמיון בינינו הוא בעיקרו מגדרי ולכן ההשוואה לא רלוונטית רוב הזמן. כל אישה שלוקחת צעד קדימה ומובילה את העולם שלה לפרונט היא השראה מבחינתנו. אנחנו מאמינות ומצפות שעם הזמן יהיו עוד ועוד הרכבים נשיים גדולים, עד שכבר לא נצטרך לעשות השוואות על בסיס מגדר בלבד. אולי אז נוכל להתעסק ולחקור את מה שחשוב באמת, שזה כאמור מדוע קפה קר עולה יותר".
פסטיבל אינדינגב ייערך בסוף השבוע הקרוב, 22-20 באוקטובר, במצפה גבולות. כרטיסים