יוני בלוך יופיע הערב (חמישי) במקום שבעבר, כשהיה נער, היה שמור לאומנים בסדר גודל של שלמה ארצי - קיסריה. "אני מאוד מאוד מתרגש", הוא מספר בריאיון ל-N12. "נסעתי לשם לפני כמה שבועות לראות את המקום. מה שמיוחד משם זה שלמרות שמדובר במקום ענק, הוא עדיין משמר אינטימיות שמקומות אחרים בסדר גודל הזה לא מצליחים לעשות".
לפני כשנה הודיע בלוך, שעזב את ישראל לפני עשור לניו יורק בעקבות חברת ההייטק שאותה הקים, כי סיים לעת עתה את המסע מעבר לים והחליט לחזור לארץ. את ההודעה הזו ליוו 6 הופעות בבארבי, ערב אחר ערב, שכל הכרטיסים אליהן נמכרו מראש; הישג מרשים מאוד (מאוד) לזמר שלא פעל במשך תקופה ארוכה. ואז הגיע הרעיון לעשות קיסריה.
"6 ההופעות ברצף היו חווייה טובה וכיפית אבל זה ממש גמר אותי", הוא מודה. "ואז עלה הרעיון לעשות הופעה אחת גדולה. עדיין עשינו הופעות בבארבי לאחרונה, אבל אמרנו שננסה". ועם ההחלטה ללכת על זה בענק - ההזדמנות להופיע על במה גדולה יותר הולידה את הרעיון לשלב תזמורת מיתרים וגם את הרקדנים והרקדניות שרוקדים עם נונו להצטרף לחלק מהשירים.
אתה מצליח לתפוס את מימדי ההצלחה? ליהנות מזה?
"אני מאוד נהנה, זה מאוד מרגש אותי, אולי יותר מאיך שזה היה בתחילת הקריירה שלי. הייתי קטן יותר, קצת פחות ידעתי ליהנות מהדרך, כל הזמן הייתי בחרדה מתמדת - עכשיו נרגעתי ממנה".
קהל המעריצים הנוכחי שלך כולל גם כאלה שמתרפקים על נוסטלגיה וגם את הדור החדש.
"זה הרבה פחות נוסטלגיה והרבה יותר דור חדש. אני לא יודע מאיפה הם מגיעים, אני רואה את זה קצת בטיקטוק אבל זה לא במימדים של פופ. אני מייצג ז'אנר שפעם היה מיינסטרים ועכשיו הוא לא. זה חלק מהקטע. יש מטרות שונות מאיך שנהנים מהמוזיקה שאני עושה לבין פופ".
איך אתה מסכם את השנה האחרונה?
"האמת שמדהים. אני ממש מבסוט. היינו 10 שנים בניו יורק, זו חוויה כיפית אבל כזו שגורמת לך להיות מאוד ציוני".
למה?
"לא משנה מה אתה מרגיש לגביי כל דבר, זה חד משמעית לא הבית. אתה מתגעגע לעגבניות ולחומוס".
אתה עדיין ממנכ"ל את החברה שלך ובמקביל עושה מוזיקה. איך סדר היום שלך נראה?
"אני מתעורר ב-12:00 ובניו יורק מתעוררים ב-15:00. כשמגיעה השעה 23:00 פה אני נהיה מוזיקאי לכמה שעות וחוזר חלילה. זה דווקא עוזר לארגן את החיים לפי השעות ככה. זה יותר קל. הייטק בצהריים, ורוקנרול בלילה".
ואיך זה משתלב עם האבהות?
"ביום שישי אני עושה איתן יום כיף. וביום ראשון בארצות הברית לא עובדים, אז אני נמצא איתן יום שלם. זה דווקא כיף. בזמן ארוחת הצהריים שם, כאן זו ארוחה ערב. זה מסתדר, יש לי יותר זמן איתן".