נטע ברזילי משחררת הבוקר שיר חדש באנגלית, Playground Politica, שבו היא שבו היא צוללת לזיכרונות הילדות שלה, ולתקופה בת 6 השנים שבהן חיה בניגריה, בעקבות עבודותו של אביה. עם סימפול ל"נד נד" וסממנים של אפרו-פופ, ברזילי בת ה-29, שחותמת בימים אלה סיבוב הופעות בארצות הברית ובאירופה, נותנת למאזין הצצה לצלילים ולצבעים שאפיינו את את התקופה ההיא בחייה.
"אחד מהזיכרונות החזקים שלי מהתקופה ההיא הוא מופע שעשינו בבית הספר", היא מספרת בריאיון ל-N12. "היינו כיתה מאוד קטנה בבית ספר בין לאומי עם ילדים מיפן, מקניה ובעוד מקומות באפריקה, וזו הייתה פשוט חגיגה של כל התרבויות. למדנו שיר ביפנית, שיר של הביטלס, שיר של שבט היורובה. בגלל שנחשפנו לכל כך הרבה תרבויות וסוגים של אנשים - אף אחד לא הרגיש שונה וזו הייתה חווייה כל כך מיוחדת. כל אחד היה גחלילית שהפיצה את האור שלה".
וההשפעות של הזיכרונות האלה צרובות באישיות שלה, היא מספרת. "גדלתי על קבלת האחר ובגלל זה אני מרגישה נורא פתוחה, חופשייה, מרגישה שאין לי קירות. בשיר החדש יש השפעות של אפרו-פופ, אבל הכלים הם מברזיל, ואם את מפשיטה את המנגינות יש בהן אוריינטליות קצת אסייתית ויש פה סמפול של שיר ישראלי משנות ה-30. זה רחב".
את החזרה לארץ ב-1999, כשנטע הייתה בת 6, היא מתארת כטראומתית. "חזרתי לסיטואציה של 40 ילד בכיתה והייתי מיד הילדה השמנה עם המבטא והחד-גבה. אוטומטית ילדים הודיעו לי שאני אחרת. לא היה לי את הפלייגראונד פוליטיקה, ומכאן השם של השיר. אחרי שעשינו אותו, אבשלום המפיק שלי ואני הרגשנו שהשיר הוא מאוד 'לבד', שטוח, ואני מדברת על תחושה של ביחד. הרגשתי שאני צריכה חבר שישיר איתי. בגלל שהקול שלי דחוס בשיר הזה, ובכלל, חשבנו על מיסטר איזי".
שהוא מוזיקאי שנולד בניגריה.
"כן. הוא סיפר לי בשיחת הזום הראשונה שלנו שהוא בודק חומרים של אנשים באולפן. ברגע שהוא עשה פליי, החבר'ה שם הרימו גבות - חלק התלהבו וחלק פחות. עורר מחלוקת. אנשים הרגישו משהו עז כלפיו, וזה סימן אותו. הוא מאוד אהב את השיר. הוא גם כן למד בבית ספר בין לאומי וחווה את אותו הדבר, באותן שנים בערך, רק במקום אחר בניגריה. היינו בהלם. בדיעבד הוא היה יכול להיות אחד החברים שלי.
"ב-1999 אמא שלי לקחה את הדברים שלנו ופשוט ברחה איתנו מניגריה כי אח שלי אובחן עם אספרגר ולא היה לה איך לטפל בזה. מבחינת איזי 1999 היא השנה שבה ניגריה זכתה בוורלד קאפ. הילדות שלו הייתה נחסרת דאגות והוא מדבר בחלק שלו בשיר, על הגעגוע לתמימות הזאת. הייתי באורות כשקיבלנו את הוורס שלו, ואז נסענו לניגריה לצלם איתו את הקליפ".
וזו הפעם ראשונה שאת חוזרת לשם.
"היינו שם 5 ימים ובכיתי 5 ימים. כשהמטוס נחת והריח היכה בי, הדמעות התחילו לזלוג. אחרי הצילומים של הקליפ שהיו עם צוות ניגרי, הגעתי לביקור של בית הספר שבו למדתי. היו שם מלא צלמים והילדים הכינו לי שלטים וציורים - ביקור כמו שהיו מכינים לביונסה. זה היה מטורף. הם למדו עליי בשיעור ועל המסרים שלי והתחילו להקשיב לי. הם ילדים בניגריה! אין להם שמץ של מושג. ואלה מסרים כל כך יפים להעביר לילדים".
"אמרתי לנועה שאין מה להסס - פשוט עושים"
בחזית ההסתערות של האומנים הישראלים שמנסים את מזלם ורוצים להצליח בחו"ל, נטע עומדת. אחרי שזכתה באירוויזיון ב-2018 עם TOY - הדלתות נפתחו, ההזדמנויות נוצרו ובעבודה קשה היא הצליחה לרכוש לה קהל ברחבי העולם - שלא בהכרח יודע מי היא ומאיפה היא באה, אלא פשוט התחבר אל המוזיקה.
"אני לא קרובה למה שאני חולמת ולא מגרדת את הקצה האומנותי של מה שאני רוצה להיות, זאת דרך", היא אומרת על החווייה הבין לאומית. "אבל את יודעת, שאת עומדת בשיקגו, שזאת מדינה שאיש לא מכיר אותך מהאירוויזיון ואף אחד לא אמור להכיר אותך - ואנשים שרים את המילים של כל השירים! אלפי אנשים! אני עומדת ומשתאה. אלה דברים שקיוויתי שיקרו לי. הם יודעים מילים לשירים שבארץ לא יודעים".
מה ההבדל עבורך בין הופעה בארץ לבין הופעה בחו"ל?
"עיקר המוזיקה שלי היא באנגלית ואני מאוד נהנית לעשות אותה. אני מרגישה שבארץ אני קשורה לאנשים לזיכרון קולקטיבי שהוא מאושר ושמח, אני הדמות הזאת. כשאני בארצות הברית אני אומן שאנשים פשוט אוהבים את הדברים שהוא עושה. כשפתחנו קופות באל איי ובניו יורק - הגיעו 70 אחוז אמריקאים ו-30 אחוז ישראלים. כשאני עומדת להצטלם עם אנשים אחרי הופעות, אני מתעקשת לשאול - 'מאיפה אתם מכירים אותי?'. אז חלק אומרים יוטיוב, חלק מטיק טוק, אנשים מכירים אותי מ-Just Dance. העבודה משתלמת ברמות. זו דרך איטית אבל היא כיפית".
בא לך שישתחררו מהזיכרון הקולקטיבי של האירוויזיון?
"מן הסתם ברור. כל בן אדם רוצה להתקדם. אני לא חיה את הרגע הזה כבר ואני יושבת כל יום באולפן ועושה מוזיקה. אני ממשיכה להתפתח וליצור, וזה כן מפריע. אבל זה שלי. אני צריכה לעבוד על זה שזה לא יפריע לי יותר ולחיות עם זה בשלום. כי בסך הכל זה דבר מדהים שקרה".
הפופ הישראלי עבר כברת דרך - הייתה כאן בשבוע שעבר כוכבת פופ ישראלית שהופיעה בפארק הירקון.
"הייתה לי הופעה באותו ערב בגני תקווה אז לא יכולתי להגיע. אבל היה לי כיף לראות אותה עושה את זה. זה מטורף".
זה משהו שהיית רוצה לעשות גם?
"לא בדיוק. אני מאוד אוהבת להרגיש את הקהל שלי, אני מאוד אוהבת את הסיטואציה שאני יכולה להסתכל לו בעיניים, זה יותר מתאים לי. אני גם מרגישה שאני בנקודה שבה היצירה שלי אינטימית ואישית - גם אם גדולה מהחיים ומפוצצת, היא צריכה קהל קרוב. נועה ללא ספק מעוררת השראה במוב הזה שלה, כל הכבוד לה".
מה את אומרת על זה שהיא תייצג אותנו בשנה הבאה באירוויזיון?
"אני חושבת שזה שיחוק, אני חושבת שיש לה צוות מדהים איתה, שיכול לנסוע איתה. אני דיברתי עם דורון (מדלי, נ"כ) על זה, שזה מגניב שהיא מחזירה את עטרה ליושנה. שפתאום כוכבים וכוכבות גדולים עושים את זה, ולא זוכי ריאליטי שיש רק לקוות שהם יידעו להתמודד עם כל הטרפת שמביא איתו אירוויזיון".
יצא לך לדבר איתה?
"כן. אמרתי לה שזה בול בשבילה ואין מה לפחד ואין מה להסס. עושים וזהו. היא רוצה להצליח בחו"ל - זה הדבר הכי נכון כרגע לעשות בעיניי. זו פתיחת דלתות מטורפת לעולם. יש לה את דורון ויש לה אנשים. כדי להצליח באירוויזיון את צריכה שכל הכוכבים יסתדרו לך ואת צריכה צוות משוגע. אני טסתי עם יחידה צבאית שעושה את זה שנים. אירוויזיון לא דומה לכלום בתעשיית המוזיקה. זה מאוד מיוחד ויאללה. הכל יכול לקרות".
את חושבת שיש סיכוי שהיא תזכה?
"הכל יכול לקרות. כשאני הייתי באירוויזיון, השיר כבר הפך להיות כזה גדול שזה לא עניין אותי אם אני זוכה או לא. אין דרך לדעת. השיר עוד לא נכתב, נורא מוקדם לדבר… אבל אין ספק, יש לה את כל מה שצריך".
עוד רעידת אדמה השבוע בעולם הפופ הישראלי - סטטיק ובן אל הודיעו על פירוק. עשית איתם את אחד מהלהיטים הכי גדולים, "אפס מאמץ". ההודעה הפתיעה אותך?
"קודם כל זה נורא עצוב ומפתיע, ואני חושבת שסטטיק ובן אל עשו פה מהלכים היסטריים והיסטוריים - יש פה מובים חתרניים שגרמו לעלייה מטורפת של הפופ השמח והלא מתנצל. זה באמת מדהים. אני כמובן מגנה אלימות מכל סוג, מילולית, כלכלית וזה עצוב. זה פשוט עצוב. אבל אני לא יודעת ואף אחד מאיתנו לא יודע מה היה שם ומה הנסיבות וזהו".
נטע ברזילי תופיע ב-31 באוקטובר, יום שני, במועדון הבארבי בתל אביב. פתיחת דלתות: 20:30