בשנה האחרונה ליאור רז חי על הווליום הגבוה שהציב לעצמו. בצילומים של קמפיין בין-לאומי חדש הוא עדיין מרגיש כמו דג מחוץ למים, רחוק מהפיצוצים ואבק השרפה וגם מישיבות התסריט. מיום הצילומים רז קופץ לדבר הבא בלו"ז העמוס שלו - ישיבת קריאטיב על התסריט החדש והסודי לגוף שידור אמריקני. זה קורה במרתף ביתו שברמת השרון, כאשר רק כמה מזכרות על הקיר מרמזות על ההצלחה שהחבורה הזאת כבר השיגה בהוליווד.
בינואר האחרון רז ואבי יששכרוף, שותפו ליצירה, היו צריכים לצבוט אחד את השני ממש חזק כשחברת התוכן שהקימו נרכשה על ידי חברה אמריקנית ענקית. על פי הדיווחים בעיתונות הכלכלית, על הצ'ק שהם קיבלו היה רשום: 50 מיליון דולר.
זה משנה חיים?
"לא, אני לא חושב שהחיים שלי השתנו. אני עדיין אוכל את הרבע עוף בצוהריים ויוגורט עם אוכמניות בערב. באמת לא מיליונר ברמות שאת חושבת. מה שפורסם, הלוואי שזה היה אמיתי. זה הרבה מספרים, נורא אוהבים לתת מספרים. כן, אומרים 50 מיליון דולר, אקזיט... זה לא המספרים, הלוואי שהיה לי 50 מיליון דולר או חצי מזה בחשבון הבנק שלי. זה לא המספרים".
הבסיס להצלחה הפנומנלית של רז נמצא ברחובות המדממים של העיר ירושלים. "היה פה איזה בית קפה, לא זוכר איך קראו לו, אבל פה נכנסו מחבלים עם נשק והתחילו לירות פה באנשים", הוא מספר בעודנו מסתובבים ברחובות העיר. "בכל מקום פה היה פיצוץ, בכל מקום. אנחנו היינו חלק מה... חלק מחוויית האנתיפאדה. זה היה פחד אמיתי".
כשאנחנו מגיעים לגן העצמאות משהו במבט של ליאור משתנה. "פה, אני חושב, היה המקום הראשון בחיים שלי ש... שהרגשתי שאוהבים אותי", הוא מספר. "איריס הייתה לדעתי הילדה הכי יפה בירושלים, באמת. ופה, ממש פה, היא נישקה אותי בפעם הראשונה בחיים שלי. הרגשתי כאילו שאני מלך העולם בזכותה".
"ואז אני רואה בטלוויזיה שם... התחילו להגיד: היה פיגוע בבקעה, חיילת פצועה קשה", ממשיך רז בתיאור אירועי אותו יום. "מצאתי טלפון ציבורי, התקשרתי לבית שלה. האח שלה ענה לי, אמר לי: תבוא. הגעתי אליה הביתה ושם כבר הבנתי ש...שהיא מתה".
"אתה לא מתייחס לזה כאל פיגוע. אתה מתייחס לזה כאל פיגוע בלב שלך", הוא מסביר. "זהו, הרי איבדת את הדבר הכי יקר שלך בעולם ו... ושם גם, בשנייה הזאת מתו בי מלא דברים". ב"פאודה" כל פרק מוקדש לה. "הסיפור שלה יוצא החוצה בלי שהתכוונו", אומר רז. "אז עשינו לה איזו מין אנדרטה קטנה שלנו בנטפליקס".
"פאודה" שעולה השבוע בעונה הרביעית ביס וב-STINGTV, יצירה משותפת של רז ושל אבי יששכרוף. הם הכירו כשהיו נערים עם אג'נדה בהפגנה לגיוס חרדים בירושלים, שירתו באותה יחידת המסתערבים דובדבן שהייתה השראה לסדרה. "לא הייתי חייל טוב", מתוודה רז. "לא הייתי הלוחם המהולל ולא הייתי... את יודעת, הייתי חייל, הייתי לוחם. גמרתי מסלול, אחרי זה עשיתי דברים קצת שונים בתוך היחידה. כל מי שקרבי הוא קרבי".
"כשאנחנו כותבים דברים הרבה פעמים הם קורים", מספר רז. "סתם, לדוגמה, כתבנו שמסתערבים נכנסים לבית חולים - כתבנו את זה כמשהו מאוד דמיוני. ואחרי כמה זמן פתאום אנחנו רואים בטלוויזיה תמונות של מסתערבים נכנסים כזה לתוך בית חולים", הוא מבהיר. "מה שקרה בעזה מאוד מאוד דומה למה שקרה... באמת, אנחנו כתבנו את זה לפני שזה קרה".
אחרי "פאודה" הגיע השלב הבא: הצלחה בין-לאומית גם כשחקן אקשן לצד כוכבים הוליוודיים וגם כיוצר עם הסדרה "היט אנד ראן" שהפיקה נטפליקס. "אני נמצא... אני זוכר שצילמנו איזו סצינה ענקית. עצרנו תחנת רכבת שלמה והיו רכבות שהן רק שלנו. הולכות וחוזרות והן רק שלנו", מספר רז. "אני זוכר שגל תורן תפס אותי ככה, אומר לי: אתה קולט? אתה קולט מה קורה פה?".
ו"היט אנד ראן", פתאום מחליטים לא לחדש אותה לעוד עונה. זו הייתה מפולת? זה היה כואב?
"זה היה ממש כואב, ברור, כי זה מאוד הצליח".
זה כמו להגיד לך "זה לא אתה, זה אני"? איך זה הרגיש?
"לא, זה ביזנס. זה שואו ביזנס. אז זה כאב, אבל שבוע אחרי כבר קיבלנו הזמנה לסדרה אחרת מנטפליקס. אז הכול בסדר".
הפריצה של רז הגיעה רק כשהוא בעשור החמישי של חייו. הפרסום בגיל מאוחר דווקא חסך ממנו משברים נדושים. "אני בן חמישים, שמנמן ומקריח. זה אני, הגבר הישראלי הממוצע", מספר רז. "את יודעת כמה פעמים גברים ישראלים באים ואומרים לי: אתה יודע איזה כיף שאתה דומה לי? קירח עם זיפים ושמנמן. זה באמת מה שאני, באמת ממוצע".