"זה לא משהו חדש במשפחת בנאי להיכנס לעולם האומנות; אם מישהו פתאום הולך ללמוד רפואה - אולי אז מסתכלים עליו קצת מוזר", אומר אמיר בנאי, בנה של אורנה בנאי, על התגובות של המשפחה המורחבת על כך שהתחיל לשחק. "זה לא שמכריחים אותך, אבל אתה פשוט נולד ככה כנראה, כולם תומכים וזה נחמד".
למרות שהוא מודע לכך ששם המשפחה שלו פתח ועוד יפתח לו דלתות, בנאי הצעיר מאמין שאם לא היה טוב מספיק במה שהוא עושה - הוא לא היה מקבל זמן מסך. הוא אומנם רק שנה וחצי בתחום המשחק, אבל בגיל 18 הוא כבר יכול להגיד שהשתתף בשני פרויקטים משמעותיים. אחרי "שעת אפס", בנאי הצטרף ל"אינפינטי", שעלתה לשידור בערוץ zoom לצופי yes.
"אלה המון רגשות ביחד", הוא מספר בריאיון ל-N12 אחרי יציאת הסדרה. "כשאתה צופה בזה, אתה נזכר בכמה שעבדת קשה ופתאום אתה רואה מוצר שלם - שנראה נורא פשוט וקל. לי מוזר מוזר לראות את עצמי, יש לי הרבה ביקורת, אני נורא שופט את עצמי. גם אם כל העולם אומר לי שזה טוב, אני בעצמי לא ארגיש את זה. אבל דווקא אני מרגיש שזה מה שתמיד יגרום לי לא להוריד את הרגל מהגז. לא להרגיש שהנה, עשיתי את שלי".
הוא עדיין לא למד משחק במסגרת מקצועית ("יש לי עוד זמן, אולי אחרי הצבא"), אבל לפני כל תפקיד משמעותי הוא עושה כל שהוא יכול כדי להתכונן אליו כמו שצריך. וגם אמא אורנה עוזרת. "מה שהכי עובד לי זה לעבוד עם האינטואיציות שלי. פחות טכני, אני מעדיף לזרום עם זה. מנסה להתאים את עצמי כל פעם מחדש, לפעמים אני עושה את זה נכון ולפעמים לא, אבל אני לומד. אני מתפתח. אמא מאוד תומכת ונותנת לי את העצות שלה".
איך היא הגיבה על הכניסה שלך לעולם הזה?
"היא דווקא הייתה מעדיפה שלא אהיה במקצוע הזה, אני מרגיש. בצד. זה מקצוע מאוד מאוד קשה ולא יציב, ואף אחד לא מבטיח לך כלום, ואתה נע בין עבודות זמניות ואתה מקבל מלא סירובים ואתה מתאכזב. היא הייתה מעדיפה שאהיה רופא שיניים, אבל כן… זה חזק ממני כמו שזה חזק ממנה".
ספר לי על התפקיד שלך ב"אינפינטי".
"אני משחק את אלימלך, בחור עם לב גדול וגאון מתמטיקה, שזה מצחיק כי אין לי בגרות אפילו. הוא באמת גאון מחונן. יש לו איזשהו סוד שהוא מחזיק, והוא מוכן להקריב הכל כדי שהסוד הזה לא יתגלה. הוא מאוהב בלילוש (נעה ריינהולד), אבל היא רואה אותו כחבר הכי טוב שלה. קורים לו הרבה דברים שהם על פניו מבאסים, אבל הוא עובר תהליך של התבגרות, הוא מגלה את עצמו. עברתי תהליך יפה עם הדמות הזאת והיה לי לעונג להיכנס לנעליים שלו".
הסדרה הופכת מתמטיקה למשהו נחשק, איך זה היה בשבילך?
"אני חושב שהגיבורים של הסדרה הם לכאורה אנשים שבדרך כלל נמצאים בשוליים. פתאום יש תחרות מתמטיקה, וזה נראה הדבר הכי מגניב בעולם. אם הייתי רואה את זה בתור ילד, הייתי אומר: 'יו! אני רוצה את זה גם!'. ליאור ירון היוצרת עשתה עבודה מצוינת".
אמרת שאין לך בגרות, מתי פרשת מבית הספר?
"אני חושב שבכיתה י' הרגשתי שהספיק לי. מיציתי. אני לא חושב שהייתי גרוע במתמטיקה, פשוט שנאתי את זה. כל הזמן רציתי לצאת החוצה, לשחק כדורגל, לרוץ, ללכת לים. כל מה שהוא לא בית ספר. יש לי המון ביקורת על מערכת החינוך. עברתי שישה-שבעה בתי ספר ואף פעם לא מצאתי את עצמי בתוך המערכת.
"סבתא שלי למדה בערך את אותו חומר שאני למדתי בבית ספר, והיא עוד מעט בת 90 שתחיה. העולם טס קדימה ואנחנו עדיין לומדים את אותו הדבר. ישבתי בכיתה ואמרתי: איך אני לומד מנהל עסקים עם בן אדם שבחיים לא ניהל עסק? מרגיש שמערכת החינוך יכולה לעשות משהו אחר.
"גם הרגשתי שלא רואים אותי. הייתי חלק מחטיבה ותיכון יחד, 1,800 תלמידים, ואתה פשוט מרגיש כמו מספר. אף אחד לא מכיר אותך ולאף אחד לא אכפת ממך. לאורך השנים חשבתי שזה בגלל שאין לי יכולת להישאר במסגרות, אבל כשהקשבתי ללב שלי ויצאתי והבנתי שאני כן יכול להתאים למסגרות, כאלה שמתאימות לי".
"יש לי המון ביקורת על מערכת החינוך. עברתי שישה-שבעה בתי ספר ואף פעם לא מצאתי את עצמי בתוך המערכת"
מה למשל?
"הגעתי למשחק. ראיתי שאני מסוגל לעבוד קשה, שאני יושב שעות ולומד טקסטים ומגיע לאודישנים. בבית ספר לא הייתי עושה שיעורי בית. לא רציתי. כשמצאתי את המקום שלי הרגשתי דברים שלא הרגשתי אף פעם".
אתה מרגיש את הביקורת הזאת גם בסביבה שלך?
"אני חושב שלעזוב את בית הספר זה כן צעד קיצוני, אבל מתחילה התעוררות. ילדים כבר באמת מתוסכלים, הם מבינים שמה שהם לומדים לא תואם את המציאות. הלוואי שתהיה לי את האופציה לשלוח את הילדים שלי למסגרת אחרת שאני מאמין בה יותר".
איך אמא שלך הייתה עם ההחלטה הזו?
"זה היה לא פשוט. הייתי עושה לה הרבה הרבה בעיות. והיו לה הרבה מאוד כאבי ראש. היא רק התחננה, אמרה לי: 'רק תסיים, רק תסיים, תעשה מינימלי'. אין, אבל לא הייתי מסוגל. היא השלימה עם זה בסוף וקיבלתי את הגיבוי שלה אבל זה לקח זמן. היא מגיעה מדור שבו אין דבר כזה לא לסיים בית ספר. אמא שלה הייתה מנהלת בית ספר ואבא שלה היה שופט בבית משפט, אז… זה לא משהו שהוא בכלל על הפרק".
"אם אתה טוב - זה לא מעניין בן של מי אתה"
לפני כמה חודשים דיבר בנאי לראשונה, בריאיון ל"ידיעות אחרונות", על אבא שלו והתמודדות סביב העובדה שבחר שלא לגדל אותו. "הרגשתי שאני יכול לתת כוח להורים חד הוריים, או לאבות שלא מגדלים את הילדים שלהם", הוא אומר. "אני נמצא במקום הרבה יותר שלם עם זה, מרגיש הרבה יותר בנוח. אם היו שואלים אותי פעם איפה אבא שלך, הייתי יכול להמציא, לשקר. היום זה אחרת".
ומהצד השני - משפחת בנאי. את הישראלים מאוד מעניין מה קורה במשפחת בנאי. זה מפריע לך?
"אני יודע ששם המשפחה שלי תמיד יהיה שם המשפחה שלי ואני הכי גאה בו בעולם. אמא שלי אמא שלי תמיד אומרת שהמילה הראשונה שלמדתי להגיד היא 'פפראצי', גדלתי לתוך זה. אני מרגיש שזה גם יתרון וגם חיסרון כל ה'בנאיות'. אלה הגנים שקיבלתי, אבל החיסרון הוא בעיקר במה שאנשים אחרים אומרים: 'זה רק כי הוא בנאי, זה רק כי אמא שלו, זה רק כי דוד שלו'".
ואתה חושב שלא נכון?
"לא, חד משמעית לא. אני חושב שבסופו של דבר אף אחד לא היה מלהק אותי לסדרה רק כי אני בן או דוד או הסבא או לא יודע מה… זה כן יותר פתח לי דלתות בהתחלה, אבל בסופו של דבר, אני חושב שאם לא הייתי טוב, זה לא היה מעניין אף אחד. אוקיי, אורנה בנאי היא אמא שלך, אז? אם אתה טוב, אתה טוב, לא מעניין בן של מי אתה. אבל אני חושב שזה נתן לי איזשהו דחיפה קטנה בהתחלה, כי היה לי יותר קל להגיע לסוכנות, או להגיע לאודשנים, אבל משם זה רק אני".
אתה מרגיש שהייתה ציפיה שתיכנס לעולם הזה?
"אני לא יודע אם הייתי גדל במשפחה אחרת הייתי עוסק במשהו אחר. זה משהו שאני שואל את עצמי לפעמים. נולדתי לאומנות. מאז שאני קטן, אני אני מנגן על תופים, גיטרה ופסנתר, היה לי ברור שאני הולך לכיוון של אומנות. אף פעם לא ראיתי את עצמי יושב במשרד מתשע עד חמש. אני נמשך לעולם האומנות. זה הדבר שהכי משחרר אותי וגורם לי להיות מאושר. נראה לי שזה בגנים, אני לא ממש יכול להתנגד לזה".
"זה לא נעים, אין מה לעשות. אבל זאת אמא שלי וחשובה לה האמת"
בגיל 16, סביב העזיבה שלו את בית הספר, פצח בנאי בקריירה ברשתות החברתיות - להיות מנטור. בחשבון האינסטגרם שלו הציע "להוביל לתוצאות שיא בחייך, דרך חיים מלאי אושר ותשוקה". כעת אין שום זכר לעובדה שהדבר הזה קרה. "הבנתי שכל הסרטונים האלה היו בעצם דמות ששיחקתי", הוא אומר. "זה היה איזה שלב של גיל ההתבגרות. היום אני צוחק על זה, זה מביך אותי ובאמת השמדתי כל זכר לזה ברשתות החברתיות. אני מניח שחיפשתי את עצמי".
והיום, איך אתה עם אינסטגרם, טיק טוק?
"מרגיש לי שלא מספיק על זה. אבל יש לי גם ביקורת על הרשתות והרדיפה הזאת".
מה אתה למשל חושב שכשאתה רואה סרטונים של חברים מהשכבה שלך בטיק טוק?
"אני לא יודע. אני מבין שזה העולם. אני לא שם עדיין. אני מבין גם כמה זה חשוב בשביל המקצוע, שממש מלהקים אנשים עם יותר עוקבים, זה בונוס. לשם העולם הולך. לי באופן אישי קשה עם זה, אין לי הרבה עוקבים, אני לא משתמש בטיק טוק ובכל הדברים האלה. אני חושב שלא תהיה לי ברירה. אולי בשלב מסוים אני אתחיל לרקוד בטיק טוק".
אולי עם אמא.
"אולי".
אתה עוד מעט מתגייס. מתי זה קורה?
"ממש בסוף החודש".
אז בגרויות לא - אבל צבא כן.
"כן, הייתה לי באמת התלבטות לעשות שירות משמעותי, אבל זה היה אומר לוותר כרגע ולשים את המקצוע על הולד ל-3 שנים. הרגשתי שאני נמצא במומנטום שאני לא רוצה להפסיק כרגע, כי אני ממש במקום שזה עושה לי טוב. החלטתי ללכת על שירות במסגרת של אומן פעיל, שזה שירות רגיל שמאפשר לשלב את המקצוע עם הצבא. יש מין ועדה שצריך לשלוח המלצות של אנשי מקצוע, מכתב אישי וקורות חיים. לא כל אחד זכאי לזה. אבל ברגע שעשית מספר פרויקטים, מאשרים את זה".
ואתה מרגיש כאן, שזה שאתה בנאי עזר לך?
"לא. לא. אני לא חושב. באמת עשיתי לא מעט פרויקטים. היו לי הרבה המלצות".
איך אמא עם זה שאתה מתגייס לצבא?
"אמא הייתה בעד. היא העדיפה שאלך לבסיס סגור, שאעשה שירות משמעותי, שאניח את המקצוע בצד. אבל לא רציתי, והיא שמחה ותומכת"
היא לא מסתירה את דעותיה הפוליטיות, ולא פעם חטפה הרבה אש קשה. עד כמה זה היה נוכח בחיים שלך?
"כן. בתור ילד, לא הייתי מבין את זה עד הסוף, אבל לפעמים משוטט באינטרנט ומזדעזע מטוקבקים. לא בהכרח הבנתי את הסיטואציה, אבל הייתי רואה תגובות, איחולים מזעזעים, שגרמו לי להיות בשוק. זה לא נעים, אין מה לעשות. זאת אמא שלי והיא באמת ככה. מאוד חשובה לה האמת שלה".