חודש ספטמבר היה חודש רע מאוד לחובבי המסיבות והפסטיבלים בישראל. הבלאגן בכניסות לאירועים שונים שהגיע לשיאו בפסטיבל זאמנה שבו נמעכו כמאות בליינים בכניסה, הובילו לגל ביטולים של אירועים גדולים שהיו אמורים להתקיים בחגים, ביניהם פסטיבל דיי זירו במצדה ופסטיבל Lifetime בתל אביב. הביטולים השאירו את החגים די ריקים מאירועי ענק חוץ מאחד – פסטיבל DGTL של חברת ההפקות פיוצ'ר ממורי, שהחליטה לקיים את הפסטיבל למרות (או אולי דווקא בגלל) המצב.
"לא שקלנו לבטל את הפסטיבל", מספרים גי דריפוס ועידו סגל, מחברת פיוצ'ר ממורי שמפיקה את האירוע. "אנחנו תמיד נלחמים בשביל האמונה שלנו. הדרייב שלנו מגיע ממקום של אהבה לדבר, אנחנו אוהבים את זה מה שאנחנו עושים, נלחם עד הרגע האחרון ותמיד נראה שאפשר לעשות את הדברים האלה בצורה טובה. אני בטוח שלאף הפקה שהחליטה לבטל לא היה קל. לדעת לעצור אירוע בשלב מתקדם זה דבר קשה וליבי עם כל מפיק שמבטל כי חווינו את זה ותאמין לי - אף אחד לא רוצה לבטל".
"לא נדבר על הפקות ספציפיות כי לא היינו שם ולא ראינו מה קרה", הם ממשיכים, "אבל באופן כללי חייב להיות שיתוף פעולה בין ההפקות והקהל – אלה לא שתי קבוצות נפרדות אלא קבוצה אחת. אנחנו עושים את זה בשבילם והם עושים את מה שהם עושים בשבילנו – זה ביחד. בלי קהל לא יהיה מפיקים ובלי מפיקים, לא יהיה לקהל פסטיבל ללכת אליו. בסוף, זו כמות קטנה של אנשים שעושה את הדברים האלה, אסור לנו לתת להם לפגוע בעשרות אלפי האנשים שבאים ליהנות, לשמוח, לרקוד ומתנהגים למופת".
איך לדעתכם אפשר להתמודד עם התופעה הזו של פריצת שערים?
"הניסיון לפרוץ שער בלי כרטיסים או לנסות ולייצר כאוס זו תופעה חדשה יחסית, באירועים שלנו עוד לא נתקלנו בזה. אני חושב שהדרך להימנע מזה קשורה בכמה גורמים – תכנון נכון, צוותים טובים וכמובן דברים שקשורים לכוח אדם ועלויות - עוד שומרים, עוד שערים, עוד גדרות. אם זאת חשוב להגיד – גם אנחנו לא חסינים. דברים יכולים לקרות".
הדרישות של המשטרה עלו בעקבות האירועים האלה?
"בכל אירוע כזה יש עלייה כללית בדרישות. גם אם קורה משהו כמו אסון הר מירון, אנחנו משלמים מחיר על מה שקרה שם. הענישה היא תמיד קולקטיבית, לכל המפיקים ובכל התחומים – גם הופעות רגילות. אין לנו יותר מדי מה לעשות בעניין הזה חוץ מלהראות את התוצאות שלנו בעבר".
דריפוס וסגל לאו דווקא בטוחים שהאירועים בפסטיבלים בתקופה האחרונה, היו הגורם המכריע של אנשים בנוגע להחלטה לקנות כרטיס: "באופן כללי אנחנו מאמינים שאם האירוע טוב, התוכן טוב והמחירים הוגנים אנשים קונים כרטיסים", הם אומרים, ובכל זאת מציינים ש"מצד אחד אני בטוח שיש המון אנשים שהתפנה להם כסף והם קונים כרטיס, אבל זה מתאזן אם אנשים שראו מה קרה ולא מעוניינים לבוא - אז זה מאזן את עצמו. מן הסתם שמשהו כמו האירועים האחרונים שמופיע ב-mako זה משפיע, אבל אתה גם רואה את אותם אנשים מסתכלים על פיוצ'ר ממורי, על DGTL והסטנדרטים, רואים אנשים מגיבים עלינו בצורה טובה ולכן לא ראינו ירידה במכירות".
השנה, הפסטיבל DGTL יארח 3 במות ולא מעט אמני ענק ביניהם אדם באייר, אדריאטיק, ג'יולי ואסיה ועוד רבים. הבמות יהיו: במה מרכזית, במה אלטרנטיבית ובמה שנוספה השנה – במת לייב. "האג'נדה המוזיקלית שאנחנו מתווים בפסטיבל היא נורא רחבה – כל בליין באשר הוא ימצא את המוזיקה שלו בבמה כזו ואחרת וזה כל היופי. הבמות לא מתנגשות, הן נורא שונות בקו המוזיקלי שלהן. הכל סופר מוקפד – אבל עם כיוונים אחרים, שמדברים לאנשים שונים וזה היופי. הליינאפ חשוב כמובן, אבל מעל הכל יש את הפסטיבל, על כל הערכים שלו והנראות".
מי שתומכת בפסטיבל, שחורט על דגלו קיימות וסביבה, היא עיירית תל אביב. "התמיכה שלהם מאוד חשובה, הפסטיבל לא היה יוצא לדרך בלי התמיכה שלהם", אומרים סגל ודרייפוס. "זה נכון מהפסטיבל הראשון, הם חיבקו אותנו ועטפו אותנו בכל מה שאפשר, בין אם זה חיבור למחזיקי כרטיס דיגיתל (שנותן הנחה לתושבי העיר ברכישת כרטיס), שמאפשר לנו לתת בחזרה לעיר הזו שמחבקת אותנו, בין אם זה פרסום דרכם ובין אם זה אירוע שקודם לפסטיבל שהתקיים בגג העירייה בשנים קודמות ויתקיים גם השנה".
לצד הפן המוזיקלי, ב-DGTL דוגלים באג'נדה ירוקה. הפסטיבל בשמירה על הסביבה וקיימות, שהביא לו זכייה בפרס הפסטיבל הירוק ביותר באירופה. "ב-2017 היינו הראשונים שעשו בפסטיבל כוסות שהם לא חד פעמיות. אנשים היו בשוק ולא הבינו מה קורה והיום, אין כמעט פסטיבל שזה לא הסטנדרט בו. בנוסף, אנחנו פסטיבל צמחוני – תעשיית הבשר היא אחד הדברים הכי מזיקי בעולם לסביבה. אלה דברים שמשפיעים, זה שינוי קטן ולא משהו ברמה העולמית, אבל כל אחד יכול להשפיע בסביבה שלו".
יש לזה משמעויות כלכליות גם.
"נכון, להיות ירוק זה כמו לאכול בריא – זה יקר יותר. יש לנו תוכניות חשמל, דלק, ומומחים שבאים במטרה שנצא עם כמה שפחות פסולת, אלה דברים שעולים המון".