קצת קשה להאמין שאורי קומאי, הבחור הרגיש שפגשנו בפינה השקטה שלו עם הציפורים, הצמחים והשקט בכפר ורדים, הוא מי שרק לפני שנתיים היה אימת ההורים בישראל. אבל האמת היא שכל זה קרה לגמרי במקרה, הוא לא תכנן שמה שהתחיל כבדיחה וכסרטונים מצחיקים לחבר'ה בצבא, יהפוך לדבר הכי חם אצל בני הנוער.
"הצבע הזה משגע אותי, זה הדבר האהוב עליי בכפר ורדים. בכל פינה יש את זה. יש ציפורים, יש צמחים, יש... שקט כזה", תיאר קומאי את המקום שבו הוא נהנה בתקופה האחרונה. לעומתו, דודו פארוק שיצר, "אוהב אינטנסיביות, אוהב צרחות".
הדמות של פארוק נולדה באינסטגרם. "בהתחלה זה היה בכלל בלי מבטא, ואז אחרי זה, זה... לאט-לאט הוא המציא את עצמו. בצבא זה התחיל לתפוס תאוצה. פשוט בכל פעם, כל דבר שאתה עושה, טוב יותר מהקודם. שיר ראשון - 20 אלף צפיות, שיר שני - 80 אלף צפיות, שיר שלישי - 100 אלף צפיות".
מיליוני הצפיות עשו את שלהן והדרך מיוטיוב ללב הפריים טיים הייתה מהירה. הראפר הוולגרי שקומאי יצר נבחר לגבר הסקסי בישראל, וכשהחליט בצחוק לרוץ לראשות הממשלה, הגיעו לתמוך בו המונים. הגושפנקא הסופית לפופולריות שלו, איך לא, הייתה הדמות שקיבל ב"ארץ נהדרת". "זה קרה מאוד-מאוד מהר... אתה נמצא על רכבת ב-400 קמ"ש וכולם נמצאים על רכבת ב-80 קמ"ש והיא מעיפה רוח. ולקחתי את זה בחשבון".
הסקרנות סביב פארוק לא הייתה רק בגלל הדמות המצחיקה או הביט המקפיץ, אלא בעיקר כי חצה את הגבול. הטקסטים הגסים שלו והמסרים האלימים והשוביניסטיים הצליחו להרגיז הרבה אנשים. השיא היה אחרי שיצא השיר "מים", אז גם קמה מחאת הורים בטענה שמדובר בלא פחות מפורנו, ובהמשך הופעותיו ביום העצמאות בוטלו.
"זה היה דפוק, ולא הבנתי את זה בזמן שעשיתי את זה. זה היה דפוק, הבנתי את זה אחר כך. תסתכלי איך הוא מדבר. הוא אומר כל מיני דברים שנשמעים ממש חרא להרבה אנשים, ואני מבין את זה. אתה מבין את זה? בטח שאני מבין את זה. ואם מישהו באמת נפגע מזה, זאת לא הייתה המטרה, אבל זה לא משנה, זאת הדמות, זאת האומנות, זאת היצירה.
טקסטים כמו "זה חובה, גם אם היא לא אהבה היא נתנה אהבה", "תורידי את הזבל מאמי", "בת זונה", זו החפצת נשים, זה עיוות של תפקיד האישה, של הגוף שלה. "אני מתנצל על זה, אני לא התכוונתי, אני לא התכוונתי", חזר קומאי. מה באמת הייתה המטרה של הדמות? "לראות את העולם דרך הדמות הזאת. תראו איך העולם נראה, תראו איך אנשים נראים. ככה אנחנו נראים. זה משחק, אני שחקן. זה כל כך פשוט, אני שחקן".
אתה חושב שילד בן 12, 13, 14, מבין שזה לא מגניב? הרי הם מעריצים אותך, הם מעריצים את דודו פארוק. "הם מבינים את זה יותר ממה שאת חושבת, אני רוצה לרכך את העניין הזה. אני מרגיש שאני נורא מגונן עליו וזה לא מה שאני מאמין שצריך לקרות עכשיו. אני פשוט באמת חוויתי כל כך הרבה: 'אתה לא בסדר', 'אתה לא בסדר', אני מתנגד, וזה קשה לי. אני הסתובבתי ועשיתי דברים וקיבלתי המון-המון אש והחזרתי הרבה-הרבה אש. הרבה פעמים הרגשתי: 'בוא'נה, שונאים אותי, שונאים אותי'. אני אומר: 'או-קיי, שונאים אותי - יאללה שילכו, אני עושה עוד שיר. ולא בהכרח הדברים שעשיתי הם רק אני'".
יכול להיות שלחצו עליך? מנהלים, מפיקים, יחצנים? לעשות פרובוקציה יותר גדולה ושזה יהיה בעוצמה יותר גבוהה? כן. אבל אין שום סיבה להאשים אף אחד. אני זה שנתן ללחץ הזה לקרות ולא חשבתי על ההשלכות, זה בטוח.
במשפחת קומאי לא כל כך ידעו איך לאכול את האלטר אגו של הילד. בכל זאת, אורי בן ה-24 הוא כמעט קלישאה של ילד שמנת. הוא גדל בצפון תל אביב, הכינוי שלו בצופים היה "אוריקי", ההורים שלו הם אנשי מחשבים ולאחרונה המעמד של אבא שלו אפילו השתדרג, כשהחברה שייסד בתחום הסייבר עשתה אקזיט מרשים של כ-2 מיליארד דולר.
אחת הביקורות שהיו, זה שהוא בא מבית מבוסס ושאין לו מה להפסיד, שהוא יכול לעשות הכול. "איזה 'הכול', הוא עבד בתור מלצר הרבה שנים...", סיפר אביו. "הוא בן-אדם מאוד חרוץ, כן". מה חשבת על זה שפתאום גילית שהבן שלך הוא דודו פארוק? "בהתחלה... אני לא יודע, זה היה מצחיק. באיזשהו שלב זה נהיה קצת פחות מצחיק? קונפליקט כזה אצלי, אני לא... בדברים כאלה אני לא כל כך החלטי, את יודעת. יש כמה דברים שהייתי מוריד, אני יודע, אבל הוא..." "כשבן-אדם הוא ראש בקיר, אי אפשר כל כך... מה תעשה?" הצטרך אורי.
אחרי הריאיון הלא מוצלח אצל אופירה וברקו, הוא פתח קופות להופעה החגיגית שלו בהאנגר 11, זו שגם ספגה ביקורות קשות ובדיעבד הייתה ההופעה הגדולה הראשונה והאחרונה שלו. יכול להיות שכל החיצים האלה והתגובות הקשות, יכול להיות שזה גם מה שגרם לך להגיד: "או-קיי, עד כאן"? "היה 'עד כאן'. די, זה הפך להיות מלחמה. זה היה כיף, זה היה פאן. ונמאס לך מזה? "כן".
בשנתיים שחלפו הוא התנתק מהסביבה, עזב את הבית של ההורים,עבר לתקופה קצרה לגור בחווה בדרום תל אביב, ומשם הצפין לכפר ורדים. כשניסה לעשות קאמבק עם דמות אחרת ועם שירים חדשים, הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה והבין שאיבד את המומנטום. אז החליט לשנות כיוון ולהשקיע את זמנו במוזיקת עולם. בקיץ הקרוב הוא גם יתחיל להופיע, הפעם זה לא יהיה במקרה או כבדיחה, אלא בשמו האמיתי ובלי מסכות.
"זה מפחיד פתאום להיות אורי מול כולם. פחד אלוהים, פחד אלוהים". יש גם את החשש הזה שאולי זה לא יצליח? אני במקום אחר. ואנא עארף מה יהיה, למרות שזה יהיה מטורף אם אני אעשה את זה, כי זה יהיה מה שאני עושה. מה כדאי שנצפה בשנים הקרובות מאורי? להפתעות, כי אני מפתיע את עצמי כל יום מחדש. שנכין את השכפ"צים או שזה יהיה יותר רגוע? שכפ"צים תמיד כדאי קצת.