"איזה כיף שאני לא צריכה להכניס את הבטן", אומרת מורן אטיאס בהקלה בתחילת הריאיון. אצל הרופא, באולטרסאונד, היא מקבלת בשורה טובה נוספת: "קודם כל יש דופק, הלב פועם". שתי שאלות מיד קופצות לראשה: "מתי זה מתחיל להתעגל?" ("שבוע 20", עונה הרופא) ו"כולן בוכות בבדיקות האלו? או רק אני?"
מורן אטיאס רגילה לעשות הכול לבד. היא הצליחה לכבוש את העולם בעשר אצבעות ושני מרפקים. רק דבר אחד עוד לא הסתדר לה: זוגיות יציבה, מישהו לרוץ איתו לעשות ביחד ילדים. פתאום בגיל 41 היא הבינה, שבעצם, היא יכולה גם את זה לעשות לבד.
"אף אחד לא היה הדבר הנכון"
אז מתי מבשילה אצלך ההחלטה – יאללה, להפסיק לחכות לנסיך?
"דינג דונג, יש לנו שעון. ביולוגי. זה לא הגיע לי עם הרגש, זה הגיע לי עם הטכניקה, עם המדע, שזה המצב וצריך לקבל החלטה - או שכן או שלא. וה'לא' לא עבד. חשבתי על זה, הייתה אלטרנטיבה שלא אהיה אימא, אבל זו לא הייתה אופציה שקסמה לי".
אז את מחליטה להקפיא ביציות
"כן, מחליטה להקפיא ביציות כמו כל אישה מגניבה באמריקה שעשתה את זה ושמה את זה ככה על המדף וכבר על הדרך אמרתי 'טוב, בוא נקפיא גם עוברים וזהו'. יש משפט באיטלקית, אם יורשה לי, שאומר 'עדיף לבד מאשר בחברה לא טובה' אני חושבת שאנחנו רגילים שהקונוטציה של המילה לבד היא שלילית ויש כל כך עוצמה בלבד ואנחנו צריכים להכיר בה. את המילה יחידנית אני לא אוהבת- כמו 'פחדנית', 'קטנטנית', כל מה שנגמר ב'נית', אני לא אוהבת. לא נשמע לי טוב".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אז איך את מגדירה את זה?
"אימא. למה, מישהו אחר סוחב את היצירה המופלאה הזאת?"
את, מורן אטיאס, נחשבת לאישה הנחשקת, יפיפייה, חכמה, מבריקה
"תמשיכי".
ובסוף היא עושה ילד לבד, מה יש לך להגיד על זה?
"מה רע בסיפור הזה? נשמע לי סיפור מהמם בשביל כל אחד וכל אחת. אף אחד לא היה הדבר הנכון". ברחוב, היא מספרת, דווקא לא שואלים אותה מי האבא: "בעיקר מברכים אותי, מעודדים אותי ואני מרגישה אושר. ועדיין מציעים לי - את יודעת כמה פעמים אני שומעת 'חבל שלא אמרת לי – אני מוכן'".
"אלוהים איתי וגם אתם ואני הולכת להיות אימא"
משפחת אטיאס מחיפה רגילה שהבת הבכורה שלהם מורן מפתיעה אותם. זה בית מסורתי, פטריארכלי, עם ילדה שהחליטה כבר בגיל 20 לחפש את מזלה באירופה עם מעט כסף בכיס אבל עם דרייב של פרארי. כבר בגיל צעיר נהפכה לכוכבת גדולה באיטליה, וגם בארצות הברית כיכבה בסרטים ובסדרות הוליוודיות כמו הרודן ו"בית החיות". איכשהו, ההחלטה לעשות ילד לבד עדיין הייתה הפתעה בשולחן הקידוש.
"אבא שלי לא כל כך מבין את השאלה או שמבין אותה היטב ולא מוצא את המילים. ומזיז את האוכל מהצלחת מצד לצד, שותה קצת מהכוסית", היא נזכרת. "הוא מבושם אבל מתפקד, הוא יכול לענות על השאלה הזאת, זו שאלה פשוטה. והוא לא מצליח לענות, הוא רק מתחיל לספר לי סיפורים על רחל ועל שרה ועל אחותו, שהיא אישה צדקת ולא הביאה ילדים לעולם וזה בסדר, שלא כל אישה צריכה להביא ילדים לעולם, זה בסדר, אולי זה רצון השם, אולי ככה אלוהים רצה. אני החלטתי משהו חזק באותו הרגע: אני לא קמה מהשולחן. אני נשארת לדבר עם אבא שלי ולהבין מה הוא אומר כי אני יודעת שהוא מדבר אהבה".
"אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל אני לא קמה מהשולחן, אני לא מפרקת את השבת הזאת", היא משחזרת את ההחלטה, "פירקנו אותה מלא פעמים בגלל שנעלבנו, שלא יכולנו לדבר כי לא באמת אפשר לעשות שיח עם ההורים שמגוננים, אמרתי 'אני לא קמה מהשולחן. אבא, מה אתה אומר?' הוא אמר 'אני לא יודע כי אין פרשה בתורה וזה נגד הטבע'".
עם דמעות בגרון היא אומרת: "אני פה נחנקת. והוא מנסה להסביר ופתאום קיבלתי איזשהי הארה, אמרתי 'אתה יודע אבא, יכול להיות שאלוהים בדיוק זה מה שהוא רצה כי הוא בירך אותי, אני פורייה, היו לי מלא ביציות. הוא בירך אותי גם בהצלחה ענקית לאישה שהתחילה מחיפה, אני יכולה לממן את זה לבד ואני יכולה להכיל את זה לבד ואני לא לבד - אלוהים איתי וגם אתם וזה הכי עם הטבע ואני הולכת להיות אימא. וזהו".
"רוצה שהיא תהיה בזוגיות טובה. חתונה? לא יודעת"
איך אתם מרגישים עם הבחירה הזאת של מורן?
"יש מצוי ויש רצוי. הנסיבות הן כאלה", עונה אביה מרדכי, "היא רוב החיים שלה עם קריירה ועניינים, היה לה גם חשוב שזה יהיה יהודי, לא תמיד זה הסתדר, עוברים עוד שנה ועוד שנה, היא לא באה לרצות אותנו היא רוצה לרצות את עצמה, כמובן שאני רוצה שיהיה המשך. אמרנו את זה. זה בסופו של דבר זה מה שיש וזה מצוין וזה טוב".
"הייתה מחשבה כבר מלפני שנתיים שלוש, מה קורה עם ילדים - הזמן רץ", מודה האם יעל. "אמרתי לה 'קודם כל תקפיאי ביציות. יבוא על הדרך מישהו שאת חושבת שהוא מתאים? שתרצי להקים איתו משפחה? על הכיפאק. ואם לא, זה לא חייב את התא המשפחתי'. התבנית הזאת – מתחתנים, מביאים ילדים. יש בעל - לא תמיד זה מסתדר. במיוחד כשהיא חוצה יבשות. זה הכניס אותה ללחץ, ואמרתי לה 'קודם כל זה שלך ואם יבוא מישהו שיצטרף למסיבה, אהלן וסהלן, ואם לא – הכול טוב מאוד'.
היה לכם חשוב שהיא תתחתן או שאתם מקבלים את הדרך הזו?
"לאישתי היה כל הזמן חשוב, גם לי חשוב, ולא חשוב – היום פחות...", מרדכי עונה – ואשתו מחדדת: "אני רוצה שהיא תהיה בזוגיות טובה. חתונה? לא יודעת, זו כבר החלטה שלה, היום נשים חזקות מפחידות קצת את הגברים - זה בסדר. יבוא מישהו שלא ייבהל". "אני לא נבהלתי ממך", עונה לה מרדכי והיא משיבה בצחוק: "לא היה לך זמן להיבהל בגיל 17".
"לא היה בי פחד"
הקורונה הביאה את מורן חזרה לישראל. היא רצתה להיות קרובה להורים, חזרה רק עם מזוודה אחת ו"המון בגדי יציאה" – ומצאה את עצמה בתקופה שרק עובדים חיוניים יכלו לצאת מהבית. "אמרתי 'אוקיי, אני לא חיונית? אני חייבת לראות איך אני כן יכולה לעזור ולתרום למצב. כמובן המראות הקשיים שהיו מאיטליה ממש זעזעו אותי". אחרי שסייעה לחולים בהאיטי ("לאיטליה לא אפשרו טיסות") והתמודדה עם מראות קשים, היא התנדבה גם באיכילוב: "לא פחדתי, לא היה בי פחד, תמיד אני מסתכלת על האלטרנטיבה, והאלטרנטיבה שאני אשב בבית ולא אעשה כלום יותר מפחידה אותי. שאני אהיה בבית ויבין שאני לא חיונית ולא יכולה לתרום – מזעזעת אותי. אני לא עסוקה בעצמי, זה מרים אותי הכי קרוב שאפשר לאלוהים".
לצד המצבים הקשים, היא זוכרת גם תחושה אחרת: "ראיתי יותר את הטוב של המדינה, את האחווה, את זה שכולם שווים בבית חולים, לא משנה מאיזה מוצא או לאום אתה או מעמד כלכלי, אתה מגיע לבית חולים, אתה כמו כולם וזה מאפס את כולם. אתה מקבל פרופורציות אדירות ומבין שכולם תלויים אחד בשני. אנחנו טיפלנו באנשים שאפילו לא היו חוקיים במדינה. באותה צורה שטיפלנו באנשים שהם ממכובדי המדינה, זה מה שהיה מדהים".
את ההיריון והלידה הצפויה היא החליטה לתעד עכשיו וליצור סרט, חצי תיעודי חצי עלילתי, שיסביר לאחרים ואולי גם לעצמה איך נולדה ההחלטה הזאת, לשבור את המוסכמות שעליהן גדלה. "הסרט הזה הוא על המסע שלי כאישה, את כל התפקידים שיחקתי בחיים, גם במסך, אבל גם בחיים", היא מדגישה. "תפקידים שכל אישה צריכה לשחק כדי לשרוד, לחיות, ליהנות, להצליח".
"לקח לי שנתיים להתאושש מהקשר ההוא"
בחדר העריכה, כשהיא מראה לנו סצינות מהסרט, היא מצליחה להיפתח לגבי המערכות הזוגיות שהייתה בהן לאורך השנים. "אימא שלי, לא משנה עם מי זה היה, היא הייתה מעדיפה שאהיה בזוגיות. יצאתי עם גברים שלא היו מתאימים, לא היו טובים, לא בריאים בנפשם, עד הקיצון והיא לא ידעה להגיד לי 'מורן לכי – צאי ממערכת היחסים הזאת'. היא אמרה לי 'תישארי'".
למה הכוונה בקיצון?
"מכורים, מה שאת רוצה - נרקיסיסטים הכי גדולים בתבל. את רוצה את רשימת האקסים?", היא צוחקת. "אני אתן לך סיפור אחד. הוא היה הכי יפה, הכי חכם, מהמשפחה הכי מיוחסת, הכי עשיר, הכי צעיר, הכי הכול. והכי לא בריא לי. אני מגלה בפעם הראשונה שיש דבר כזה 'אדיקשן', התמכרות. זה היה לי טראומטי, לקח לי שנתיים להתאושש".
ומתברר שגם הקריירה הנוצצת שלה הגיעה עם מחירים לא פשוטים: "תתפלאי, גם עכשיו אני מרצה בכל כך הרבה מקומות, בהרבה סטים, בעבודה, הרבה פעמים יצא לי לעבוד עם אנשים ששואבים את כל האוויר בחדר, בעיקר גברים - ואם את רוצה שהסט ימשיך לעבוד וימשיכו לצלם את תסתמי את הפה שלך, פשוט ככה. זה קרה לי בסדרות שאני הכוכבת שלהם, אני על הפוסטר".
"בסדרה שהשתתפתי בה, הרודן, הייתי מסיימת כל יום צילום בטריילר בוכה, ממש אונסים לך את הספייס ואת מרחב היצירה", יא מספרת בכאב. "צריך לרצות את הגבר - מאיפה הוא נכנס לפריים מה הוא רוצה וצריך, ואז את שואלת ואין זמן בשבילך, כי הם מתוסכלים מאותה הדמות. ואני כמו ילדה טובה ומרצה חזרתי לטריילר ופשוט אמרתי 'בסדר. מה אני אעשה פה דרמה?'
"לדבר על ההטרדות? זה יגיע"
היא משווה את ההחלטה להפסיק לשתוק על המקרים האלה לתנועת "מי טו": "זה אותו דבר, זה לאכול לך את המקום, את הנשמה, בין אם הוא צובט אותך בתחת או בין אם הוא מקטין אותך. מי טו מדבר על כל המעמד שמקטינים אותך, לא מאפשרים לך, הטרדות זה הקיצון. אבל בצד ההתחלתי יש את המצב שבו לא תדברי, שלא תרוויחי אותו דבר כמו גבר, זה אותו עולם".
יצא לך פעם לפגוש את הארווי ויינשטיין או מישהו אחר?
"כן".
איך זה היה?
"משעשע"
תסבירי
"תשמעי, אני צריכה להשאיר כמה דברים לסרט שלי"
את דיברת המון על הטרדות אבל אף פעם לא דיברת על משהו שהוא באמת קרה לך
"זה יגיע"
אבל קרו דברים
"כן".
מאז, אטיאס החליטה לשים את הגורל בידיים שלה ולהפוך גם ליוצרת. הטלפון הראשון שעשתה היה לאילנה ראדה: אטיאס ביקשה לכתוב סדרה שמגוללת את סיפורה של ראדה והמרדף האינסופי שלה למצוא את הצדק עבור בתה תאיר ז״ל. "נכון אנחנו דומות?", היא אומרת כשהן נפגשות. ובינתיים, כשברקע מתנהל משפטו החוזר של רומן זדורוב, השתיים מתכנסות לערב שיח פתוח מול קהל.
"בפעם הראשונה שהגעתי לדיון יצאתי משם רועדת, רעדתי ובכיתי", היא מספרת. וראדה מתייחסת למשפט ואומרת: "זה לא נגמר. הנושא שאנחנו מחכים לו זה ה-DNA של השערות שנמצאו בידיים של תאיר, שזה יכול להפוך את כל הקערה". ומורן מחמיאה לה ומחזקת: "לבחור להיאבק בזה - לא כל אם ששכלה את הדבר הכי יקר עבורה, את הבת שלה הייתה בוחרת להמשיך להיאבק במאבק שדורש ממנה הכול".
את פגשת את זדורוב?
"בטח, בדיונים", משיבה מורן. "פגשתי את אולגה בביתה בקצרין, הן הגיבורות של הפרשה שלי, כי בתוך מערכת אגו גברית בסופו של דבר יש שתי נשים, שמונעות להגן על המשפחה שלהן בצורה אבסולוטית והיה לי חשוב לפגוש את אולגה גם כדי להבין איזה תעצומות נפש היא צריכה כדי להמשיך להיאבק, להביא עוד ילד לעולם באותה מסגרת משפחתית, להמשיך לגור בקצרין ולהגיע לדיונים".
את לא מזכה את זדורוב?
"לא, עדיין לא", עונה ראדה.
מה את מרגישה כלפיו?
"כלום. וגם אין לי רומן איתו. דרך אגב", היא משיבה בחיוך – ומיד מתעצבת: "אין לך את המקום הזה של שלבים שאתה רגוע, רגוע בכאב שלך – אלא בכל פעם שוב ושוב עולה לך את אותה הסיטואציה הכי נוראית שתאיר שם בתא וצועקת ורוצה עזרה ואף אחד לא עונה ואני לא שם – אני לא חושבת שהרגע הזה יניח לי בחיים".
את חושבת שהאמת תימצא?
"אני חושבת שכן", אומרת מורן
יש לך דעה? את יודעת מי רצח אותה?
"אני לא יודעת, רק אלוהים יודע וזה שם הסדרה שלי".
"חתונה? זה לא מה שיגדיר אותי"
לפני הלידה, אטיאס הפיקה יום צילום יומרני במדבר. שם היא החליפה כובעים בין במאית לכוכבת: "היה איזה חודש של עייפות, נרדמתי לאנשים בפנים. עכשיו כשחזר לי הדרייב אז אנשים מותשים ממני, אני מתישה את כולם", היא מודה. ועכשיו היא מתחילה להבין מה עוד מצפה לה, בשלב הבא של החיים: "עם כל האתגר הזה, אני אומרת ברוך שעשני אישה. אם אתה מתחיל לשים גבולות ללב שלך, אתה עוצר איפשהו. אין לי גבול, לא יודעת כמה הלב שלי עוד יכול להכיל, להיפתח, להתרחב, לתת ולקבל ואני דווקא מחכה לזה".
בדרך לאימהות, היא לא מוותרת על האהבה: "פחות בא לי על דייטים כרגע, אני גם פחות בקטע של דייטים, אני חושבת שהדברים הכי קסומים קורים כשהם קורים. אבל יש גם עכשיו חיזורים. מי שרוצה אותך באמת אותך ואת הנשמה שלך ולא את התדמית ולא את הדימוי ולא את מה שהוא חושב שאת, ירצה להכיר אותך באמת, ירצה אותך גם ככה".
את חושבת שתתחתני?
"פתוחה לגמרי. הכול אפשרי והכול בתנועה. ישועת השם כהרף עין. אני לא נגד זה, זה פשוט לא מה שיגדיר אותי. מה שחשוב לי זה האהבה הזאת. פשוט אהבה".
