בראשית 2018 העלו אסף אמדורסקי, שלומי שבן ויעל קראוס מופע מחווה חד-פעמי לתקליט האחד והיחיד של "החלונות הגבוהים", שנושא את שמו של ההרכב. השלושה ככל הנראה לא העלו בדעתם שהביקוש יהיה רב כל-כך, שהם ימשיכו את שיתוף הפעולה ביניהם גם כעבור ארבע שנים בסיבוב הופעות ברחבי הארץ. אמש (שבת) הם עשו זאת שוב, ופתחו את עונת המופעים החדשה במתחם "קו רקיע" הממוקם בפארק אריאל שרון.
אין ספק ש"החלונות הגבוהים" הם מסוג ההרכבים שקורצו מחומר מיוחד - לפני 55 שנה בדיוק הוציאו אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ, חברי הלהקה המקוריים, את האלבום שלהם; 11 שירים בסך הכול, רובם פרצו כלהיטים, בתקליט שיהפוך לימים לאחד החשובים ביותר במוזיקה הישראלית וישאיר בה חותם לעד. בהופעת המחווה של אמדורסקי, שבן וקראוס אפילו לא היה שלב חימום - השלושה עלו לבמה וביצעו את השירים "יחזקאל" ו"אינך יכולה" אחד אחרי השני.
כמו "יחזקאל", שנפסל בזמנו לשידור בשל פגיעה ברגשות של הקהל הדתי, כך גם הוטל איסור להשמיע בתחנות הרדיו את השיר "חייל של שוקולד", שכתב חנוך לוין, בשל רגישות פוליטית. לפני שהשלושה ביצעו את השיר, אמר שבן כי "חברי 'החלונות' הותירו אחריהם מתנה אחת, אלבום אחד, שזכור בעיקר כתקליט שמח ואביבי, אך גם היו בו שירים קודרים", בהתייחסו לשיר זה. על כך אמר אמדורסקי: "יש שירים שבינתיים עוד אפשר לשיר".
מעטים הם המופעים שכל כולם מוקדשים ליצירותיהם של מוזיקאים אחרים. כך קורה ב"שרים החלונות הגבוהים", ובניגוד להופעות מחווה רבות שמתאמצות לחקות את המקור - כאן זהו לא המצב. אמדורסקי, שבן וקראוס לא מנסים לחקות אף אחד - הם היו נאמנים למקור, שמרו על הרי"ש המתגלגלת והביאו את הצליל האהוב והמוכר לשנת 2022. פרט לייחוס המשפחתי של יעל, גם אסף התגאה שאביו בני אמדורסקי הפיק מוזיקלית את "החלונות". לשלומי היה חשוב לציין: "אבא שלי שמוליק שבן אהב מאוד את השירים" - מה שהצחיק את הקהל, מבוגר ברובו, שכנראה התגעגע לשירי הילדות.
כמו שחלוקת התפקידים אצל אריק, שמוליק וג'וזי הייתה ברורה, כך גם אצל דור ההמשך: לצד השירה המשותפת של השלישייה - אמדורסקי על הסינתיסייזר, שבן (איך לא) על הפסנתר וקראוס עם תוף המרים המקורי שעימו הופיעה ג'וזי. כדאי לשים לב למוחות שעומדים מאחורי הטקסטים היפים של "החלונות": את "אהבה ראשונה" כתב עמוס קינן, ופרט ל"יחזקאל", כתב חיים חפר את "איפה הם כל אבותינו" ו"הורוסקופ".
שיר נוסף של חפר שביצעו חברי ההרכב הוא "ילדה קטנה". על כך סיפרה יעל, אחייניתו של שמוליק קראוס: "בכל הופעה נהגה ג'וזי להקדיש את השיר הזה למישהי אחרת, והערב אני רוצה להקדיש אותו לכל הנשים שבקהל". לצד המשוררים העבריים הגדולים שאת שיריהם הלחין קראוס, שני שירים בולטים מתוך האלבום כתב אריק בעצמו - וברוח האביב ובאווירת מוצאי השבת שרו השלישייה את "אז מה" ו"כל השבוע לך".
בגלל שהאלבום כולו מסתכם בהופעה של קצת יותר מחצי שעה, על כך התבדח אמדורסקי: "לא בטוח אם אתם יודעים, אבל בשנות ה-60 נטו ליצור אלבומים קצרים" - ובשלב זה החלה השלישייה להופיע עם קלאסיקות נוספות של קראוס, איינשטיין וכץ, ובהן "ימי ראשית הקיץ", "שוב", "אצלי הכל בסדר" ו"כשאת בוכה את לא יפה".
שלב ההדרן היה ארוך, אולי ארוך מדי יחסית לקור ששרר בשעה המאוחרת באוויר הפתוח (טיפ להופעה הבאה: קחו איתכם משהו ארוך, המתחם ממוקם בנקודה גבוהה שמתצפתת על נוף הבניינים והאורות של תל אביב). כל אחד עלה בנפרד, כאשר שבן בחר לבצע על הפסנתר את "סע לאט" של אריק, השיר הכי ישראלי בעיניו.
אחריו עלתה יעל לשיר את "צרות במשפחה" של שמוליק - שלדבריה זה השיר שהיא זוכרת את דודה מבצע במפגשים המשפחתיים. אמדורסקי עלה לבסוף עם "רואים רחוק רואים שקוף". כשיר ערש ששלח את הקהל לישון בביתם, ביצעו השלושה לסיום סיומת את השיר "בובה זהבה" ולחשו למבלים בפארק לילה טוב.