"כשהייתי בטיול בת מצווה חלמתי להופיע בפריז", אומרת יעל שושנה כהן בשיחה לקראת צאת השיר החדש של לולה מארש. "ופתאום זה קורה, אני שם, אוכלת ארוחת צהריים ועוברת ליד המקום שבו נופיע בערב; הייתה לי צמרמורת כשראיתי את התור הארוך שהשתרך ברחוב. אין רגע שאני מתרגלת לזה".
כבר 9 שנים שכהן והחצי השני של הרכב האינדי-פופ הישראלי, גיל לנדאו, פועלים יחד. לאורך הקריירה שלהם צברו קהל של אלפים, רשמו הישגים כמו להיכנס לפסקול של "סמוך על סול" ברשת AMC וכבשו במות בערים ובפסטיבלים ברחבי העולם. כעת, אחרי שהקורונה ביטלה להם את סיבוב ההופעות ש-95% ממנו היה סולד אאוט, הם חוזרים להרגיש את הקהל מקרוב ומוציאים שיר חדש.
"אלה הרבה רגשות יחד", אומרת יעל על הטור שכלל 19 הופעות ושממנו חזרו לא מזמן. "היה מרגש לראות שוב את הקהל שלנו. זה באמת הרגיש שהוא היה מאוד רעב לזה. ראיתי אנשים עם דמעות בעיניים, צורחים את המילים, היו שם המון אמוציות. זה היה טור ארוך, באיזשהו מקום זה גם היה מתיש פיזית". "הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לחזור לכושר!", גיל מוסיף. "זה לא צחוק. אבל באמת שזה היה שווה כל רגע. את הטור סיכמנו בבארבי בתל אביב, ואין מה לעשות - בארץ יש תחושה אחרת".
איך השוני בין הופעה בארץ לבין הופעה בחו"ל בא לידי ביטוי?
יעל: "זה הבית, זו המשפחה ואלה החברים. פתאום לראות את אמא שלי בקהל אחרי חודש שלא ראיתי אותה… זה מרגש".
גיל: "יש הבדל בין כל הקהלים. גם בין הקהל של ירושלים ושל תל אביב יש הבדל".
יעל: "בארץ זה יותר אינטימי, התקשורת עם הקהל אחרת, אנחנו מדברים באותה השפה ועם אותו הסלנג. זה היה פשוט טור שלא רק שחיכינו לו, 95 אחוז מהכרטיסים להופעות היו סולד אאוט. צריך פתאום להתחיל מההתחלה וזה מפחיד".
אז זו בעצם הייתה מעין חגיגה של סיום הקורונה?
גיל: "מפחיד להגיד את זה, אבל אולי. כרגע זה מרגיש טוב".
יעל: "קשה אחרי הקורונה. בהופעה הראשונה בארץ אחרי הרבה זמן שלא הופענו חטפתי התקף חרדה 20 דקות לפני שהייתי צריכה לעלות לבמה. אמרתי לגיל שאני לא יכולה לעשות את זה. פתאום חזר לי פחד הבמה שהיה לי לפני 10 שנים. כמובן שעשיתי את זה בסוף, אבל רק אחרי חצי שעה זה השתחרר. בסיבוב בחו"ל חששתי שזה יעלה שוב, כי אלה קהלים הרבה יותר גדולים. אבל זה כמו לרכוב על אופניים".
בסוף השבוע יצא שיר ראשון אחרי הרבה זמן שלא שחררתם מוזיקה חדשה.
גיל: "כל כך הרבה זמן חיכינו להשמיע את זה לקהל שלנו. כיף שאפשר לשחרר את זה סוף סוף".
השיר נקרא Love Me On The Phone, ומדבר על מערכת יחסים בלונג דיסטנס. מבוסס על סיפור אמיתי?
גיל: "סיפורים אמיתיים", הוא צוחק.
יעל: "זה מושפע גם מסיפורים ששמענו מאנשים בזמן הקורונה וגם מסיפורים אישיים. לי הייתה מערכת יחסים כזאת. במהלך השנתיים האלה זוגות פתאום נתקעו במדינות אחרות, נוצרו הרבה אתגרים, צורך להביע אהבה דרך הטלפון - זה קשה".
גיל: "אני חושב שכולם נכנסו למוד הזה, לא רק בתוך מערכות יחסים רומנטיות. השיר מבוסס על זוג וכשכתבנו את השיר זה היה הדבר הכי רלוונטי".
יעל: "גם התקשורת עם סבתא שלי הייתה קורעת לב. עשינו תורניות בין הנכדים, מי מתקשר ומתי. פשוט הייתי שרה איתה בטלפון או בזום שירים שהיא אוהבת, עשיתי לה הופעות פרטיות, זה קירב בינינו".
גיל: "אני חושב שהשיר הזה הוא עוד התפתחות מוזיקלית שלנו, ניסיון לחקור עוד ועוד עולמות. עבדנו על השיר יחד עם עידו אוחיון וזו הייתה חוויה מדהימה. למדתי הרבה ואני מקווה שיאהבו".
תכף אתם יוצאים לעוד סיבוב, הפעם בפסטיבלים.
גיל: "אנחנו עומדים להופיע בצ'כיה באותה במה שבק מופיע עליה. ויש גם את פסטיבל זיגט בבודפשט, ואנחנו בליין אפ עם אומנים ענקיים כמו דואה ליפה, ג'סטין ביבר וטיים אימפלה".
כשאתם מגיעים לפסטיבל בסדר גודל כזה, אתם מרגישים שאתם מייצגים את ישראל באיזשהו אופן?
יעל: "זה יישמע היפי, אבל אני מאמינה בזה - כשאני מופיעה מול קהל, אני מופיעה בפני אנשים".
גיל: "כששואלים אותי מאיפה אני כמובן תמיד אומר שאני מתל אביב, פה גדלתי, פה נולדתי, אחלה לי פה. וזהו".