המאבק של אפרת גוש: אחרי תקופה ארוכה שבה לא התראיינה, אפרת גוש, הזמרת והיוצרת עם הלב הרגיש, סיפרה לנו באומץ רב על התהום הגדולה שבה ביקרה וחזרה ממנה חזקה מתמיד. כשבידיה אסימון של שנה לניקיון מאלכוהול, גוש סיפרה על הרגעים שבהם הבינה שיש בעיה. "מתי בעצם זה התחיל? ניסיתי לחשוב באמת מה היה הבוקר הראשון הזה שהרמתי את הבקבוק ולא זכרתי אותו... הרגע המסוים הזה שזה היה נראה לי כמו רעיון הגיוני לחלוטין. כמובן שזה ממש לא רעיון הגיוני".
"ההתמכרות זאת מחלה שהיא כרונית, היא לכל החיים"
"ניסיתי לטפל בעצמי, באמצעות האלכוהול כי התחילו לי התקפי חרדה והייתי בדיכאון והאלכוהול בעצם היה סוג של טיפול עצמי, בלי להבין שזה מה שאני עושה", סיפרה גוש. "הוא עזר לי קצת לנשום, ולמסך את הדברים... להרגיש שהעולם הוא קצת פחות מפחיד ממה שהרגשתי. באותה נקודה הרגשתי שהעולם הוא מקום מאוד מאוד מפחיד והתחלתי לבודד את עצמי יותר ויותר".
"ההרס העצמי היה כל כך גדול וידעתי שהדבר הזה הורג אותי, לא יכולתי לעצור את זה. חוסר האונים שלי מול הדבר הזה שנקרא אלכוהול היה מאוד מאוד גדול". גוש סיפרה גם שניסתה להסתיר את ההתמכרות: "פיתחתי כל מיני שיטות להסתרות והחבאות ומאוד מהר נהייתי מאוד טובה בזה. אני יכולה להגיד ששנה שלמה הייתי שותה לאורך כל היום, הייתי שותה בקטנות והמשכתי לתפקד, ועבדתי והייתי בוועד הורים ואירחתי והייתי... השתדלתי להיות האישה המושלמת והאימא המושלמת, והשלמות הזאת היא בעצם גם מקור הבעיה".
"למה לא יכולתי להחזיק את הדברים? כי היה לי רף מאוד מאוד גבוה שהצבתי לעצמי ולא ידעו סביבי. זאת אומרת, אף אחד לא ידע וחייתי סוג של חיים כפולים, לאורך כל היום תפקוד מאוד גבוה, ובכל לילה באמצע הלילה, כמעט בכל לילה, אני מתעוררת עם התקפי חרדה נוראיים ומחשבות מאוד מאוד קשות, והולכת באמת ושותה, כדי להירגע. חוזרת למיטה וקמה בבוקר כאילו כלום וזה חוזר והולך", תיארה גוש. "ההסתרה שלי הייתה מאוד מאוד טובה" סיפרה גוש על הרגע שבו אמרה לעצמה שהיא צריכה עזרה: "היה רגע שישבתי עם יובל, עם בן הזוג שלי ואמרתי לו 'אני חושבת שאני אלכוהוליסטית'. היה לו קשה להבין את זה".
והמקצוע של גוש בטח לא עזר. מגיל צעיר מאוד היא מסתובבת על במות, מופיעה בלילות במקום שהאלכוהול הוא חומר הסיכוך בינה ובין הקהל, ועל הבמה לבד הכול מחריף, לשואו הזה היה גם מחיר. "אין-ספור הופעות ירדתי והרגשתי נורא ואיום, הקהל היה עומד על הרגליים ומוחא כפיים, הרגשתי שזה לא מגיע לי. ככל שגברו מחיאות הכפיים כך התחזק הקול הפנימי הזה שתמיד מפקפק".
"ההתמכרות זאת מחלה שהיא כרונית, היא לכל החיים. סביר להניח שגם אם לא אשתה 20 שנה, אז בפעם הבאה שאני ארים כוסית ואתחיל לשתות, מאוד מאוד מהר, אולי אפילו באותו רגע, זה יחזור לאותה נקודה ואני יודעת את זה".
הריאיון עם אפרת גוש צולם בהוטל בובו מקולקציית מלונות בראון.