זוכרים את משחק כדור הצמר הידוע לשמצה של יעל? ברכותיי, בעונה הנוכחית לא יהיה בו שום צורך. אחרי שביום רביעי קיבלנו פרק שכולו טיזר לקראת האירוע המצופה (והתמוטטות עצבים אחת של קטיה בתחנת דלק), הנה זה קורה: מפגש הזוגות מתחיל באמת, והפעם - בשונה מהעונה הקודמת - משתתפי חתונמי מספרים זה לזה את האמת במלוא כיעורה (ובכן, לפחות חלקם, אבל גם זה משהו).
למעשה, הפרק ברובו סובב סביב אישה אחת שלא יכולה הייתה להחזיק את התסכול שלה בתוכה. ליעד ולימור הם הזוג האחרון להגיע לנקודת המפגש, כך שההלם הראשוני שלהם מהתרחיש המביך הוא הגדול ביותר - על אחת כמה וכמה בהתחשב במצבם המקרטע כזוג. ואכן, הסטרס של לימור נותן את אותותיו כבר מהשלבים המוקדמים של הערב; היא בוהה בחלל, רואה סביבה את הזוגות הדביקים אבל לא מתבוננת בהם באמת. היא אאוט לגמרי: היא אפילו שכחה שהיא ומשה יצאו לפני עשר שנים (הייתי משלמת בשביל להיות זבוב על הקיר בדייט ההוא).
ליעד, שמבחין במצוקתה השקופה מאוד של זוגתו, מנסה להרגיע אותה ומציע ללוות אותה לשירותים ולחלץ אותה לרגע מהמצב המלחיץ. אבל לימור מוצאת נחמה דווקא בזרועותיה של מאי, שפתחה קליניקה בתא הנכים. לימור קיבלה בעבר הזדמנויות לשתף את התחושות שלה, וגם עשתה זאת, אבל עד גבול מסוים. הרי ליעד הוא האדם שמייצר אצלה את אותן תחושות קשות, ומול יעל היא מתנהלת במידה מסוימת של נימוס, או לפחות במידה של אופטימיות. כאן, מול מאי, לימור פורקת את כל המטענים בלי פילטרים: היא הייתה זקוקה נואשות לדמות כמו מאי, ניטרלית וחמה, שתכיל ותחבק ותאשרר ולא תיתן קונטרה. ועל זה אפשר להבין אותה.
אבל, טוויסט אחד קטן, פצפון: ליעד הרי היה המלווה של לימור לשירותים, ובמשך כל הזמן הזה הוא יושב שם בחוץ, שומע הכל אודות כמה רע לה איתו. עכשיו, נשאלת השאלה למה ליעד המשיך להישאר: האם זה מזוכיזם, האם זו סקרנות, או האם הוא נשאר כי לא רצה לייצר מצב מביך שבו לימור חוזרת ותוהה לאן הוא נעלם. אבל הסיבה לא כל כך חשובה. העניין המטריד יותר הוא התנהגותה של לימור, ששכחה לחלוטין מקיומו של ליעד מהרגע שבו נכנסה לשירותים ועד שיצאה מהם, יחד עם מאי, חולפת על פניו של בן זוגה כאילו הוא אוויר. ליעד, כמובן, נפגע עד עמקי נשמתו.
שיהיה ברור, אני לא חושבת שליעד הוא טלית שכולה תכלת. ליבי יצא אליו בפרק הנוכחי, אבל בכפוף לסייגים הנדרשים. אני לא מחבבת את האופן בו הוא התעקש להיתפס עם לימור על המילה "סובלת", כאילו זה כל כך הזוי ותלוש שזו ההרגשה שהיא חווה. אגב, אני גם די מזועזעת מצופי חתונמי שצולבים את לימור ברשת על השימוש במילה הזו: חברים, בואו, זו לא אמירה כזו מטורפת, הקשר של ליעד ולימור הוא סיוט לשני הצדדים. ובחזרה לענייננו: כאבתי את כאבו של ליעד, אבל היה משהו מניפולטיבי בהתנהלות שלו, ובמיוחד מרגיזה אותי ההתפלאות שלו מהצורך של לימור לדסקס את מצבם באוזניו של אדם חיצוני.
אבל כל זה מתגמד לעומת הניתוק המוחלט של לימור, מהסיטואציה בכלל ומרגשותיו של ליעד בפרט. לא לרגע אחד היא עצרה ודמיינה אותו יושב שם מחוץ לשירותים ומתענה; כשהוא מבקש לדבר איתה על מה שקרה היא מתחמקת ואפילו מייחלת בפניו שהדרמה הזו תיגמר, כאילו שיש ביכולתו לעשות אנ-היר לכל מה ששמע ולהתנהג כרגיל. היא לא חושבת בכלל על זה שסשן ההתפרקות שסיפק לה הקלה הוא, עבור הפרטנר שלה, מקור לייסורים. והמגמה הזו נמשכת במדורה, כשלימור סוחטת מליעד קרבה פיזית למרות שהוא בבירור עוד גמור. והכי גרוע – ברגע אחד, כשהיא מתחילה להרגיש עייפות, היא פשוט קמה משם ובורחת - בלי להיפרד כראוי ממנו (או משאר הנוכחים). "אתה כן לבד", יגיד בן לליעד מאוחר יותר, ספק ברצינות וספק בבדיחות הדעת, אבל כך או כך הוא צודק. מהנפילה הזו ליעד ולימור כנראה כבר לא יצליחו לקום.
אגב, קל לשכוח, אבל קרו עוד דברים בזמן שלימור עשתה וידוא הריגה לקשר עם ליעד. קודם כל צריך לדבר על מאי, אותה אפשר להכתיר בקלות בתור הכוכבת של הערב. בפרקי הזמן בהם היא לא עודדה את לימור הבוכייה, מאי הרעיפה חיבה חסרת תנאים ופרגונים אינסוף על כל שאר הנוכחים. בשלבים מתקדמים יותר של הלילה, היא הקשיבה ברצינות וגם שיתפה בכנות. והיי, היא אפילו הכינה את התבשיל הכי טעים! עכשיו, נכון שהאנרגיות הגבוהות של מאי היו אינטנסיביות ואפילו מתישות לעיתים, אבל האמת – איי קודנט קייר לס. מאי, שלאורך העונה הפכה לאחת הפייבוריטיות שלי, הפכה דינמיקה שהיא מביכה מטבעה לכיפית וחברית וגרמה לכולם להרגיש אהובים ונינוחים, ועל זה מגיעה לה מלוא ההערכה. סף האנרגיות של משה, אגב, היה נמוך בהרבה מזה של זוגתו. רוב הזמן הוא שתק והתבונן במתרחש סביבו. הוא לא היה מנותק; הוא היה קשוב לרחשים, התעניין וגם שיתף בעצמו, אבל הוא היה מרוחק משהו - גם מאווירת הקליקות וגם, לרגעים, ממאי. כמו יעל, אני לא דואגת יותר מדי. ואם לרגע אפשר היה לחשוב שההתנהגות הקולנית של מאי גורמת למשה להתנער ממנה, המחשבה הזו התפוגגה כשמשה התפוצץ מגאווה על כך שהקציצות הטבעוניות של מאי הפכו לשוס של הערב.
משה אמנם לא עשה לו יותר מדי ידידים חדשים, אבל ישנם מי שדווקא ראו במפגש הזוגות האנג חברתי לכל דבר ועניין. מעין, למשל, כבר משתגעת מאהבה לגיי-בסט-פרנד החדש שלה, מתן; כמעט השתכנעתי שהם מכירים עוד לפני התוכנית. ובכלל, הערב הזה הוא רק הוכחה נוספת לכך שמעין היא חיה חברתית. בשיחת הבנות שתתקיים מאוחר יותר, היא המנחה הראשית. היא זו ששואלת את השאלות, והיא גם מפיקה אמירה שכל משתתפי חתונמי – בעבר, בהווה ובעתיד – צריכים לשמוע: "רגשות" זו מילה רחבה, לא צריך לפחד כל כך מלהשתמש בה. ומה באשר לבן הזוג שלה? ובכן, אם יש משהו שמוכיח הפרק הזה זה שמעין תסתדר טוב מאוד גם בלי בן. הוא עצמו עדיין מתקשה להאמין בכך, אבל היא לא תלויה בו, הוא לא כל עולמה. כשבן שוחח עם הבנים זו כבר הייתה הפעם העשירית, כנראה, בה נאלצתי לשמוע את הנאום הדושי שלו שכותרתו "בוהו, כל הלבבות שבאחריותי", ורשמית נמאס לי. אינשאללה והאישיות המהממת של מעין תזמן לה בחור זמין יותר ממנו.
גיא, מצד שני, דווקא הזדהה מאוד עם הנאום הזה (אגב, משעשעת אותי העובדה שהוא ומתן יושבים שניהם יחד בשיחת הבנים, לא מקבלים הזדמנות אמיתית לספר למשתתפי חתונמי בני מינם על התהליך שעברו, כי באמת אין אפשרות אחרת). אבל בלי קשר לזה, מרגיש לי שבמפגש הזוגות משהו בגיא נפתח, התרכך. הוא לא אמר יותר מדי, אבל הוא לא הפסיק לחבק ולנשק את מתן. הוא נשען עליו, פיזית ורגשית. בנוכחות אנשים לא מוכרים גיא ראה במתן את הסלע היציב שלו; פתאום, לצד זרים מוחלטים, הוא הבין כמה רחוק מתן מלהיות לו זר. מתן, מיותר לציין, עף על כל הבעות החיבה האלה, ולראשונה מזה תקופה הוא לא אוכל סרטים. מעניין כמה זמן זה יחזיק.
אהה, כמעט שכחתי, יש עוד שני זוגות שנכחו במפגש: הזוג המאוהב והזוג השתקן. הדבר היחיד שליאור עשה לאורך הערב זה להתרברב באישה המושלמת שלו ולמנות את עצמו לאחראי סלפיז קבוצתיים (עוד שנתיים משתתפי העונה יסתכלו על התמונות האלה ויגידו, "רגע, מי זה זה שצילם? הוא מההפקה? אני לא זוכרת אותו"). קטיה, מצידה, אמרה משהו כמו שתי מילים (למעין, וגם הן העידו שהיא לא הקשיבה למילה ממה שמעין אמרה). היא הביעה את עצמה בעיקר במבטים מבוהלים, מוחה בשתיקתה הרועמת על כך שהיא נדרשת לבלות ערב שלם בחברתם של אנשים שמעניינים לה את התחת.
ומה עם עידית ורפאל? ובכן, הם תפקדו בעיקר בתור מראיינים, כי באמת שאין להם ג'וס משל עצמם לתרום לשיח. כן כן, "תשתית של חברות", שמענו עליכם. השיחות שלי עם קופאים באמפם להוטות יותר מהשיחות של רפאל ועידית אחד עם השנייה. אבל לפחות גילינו שהוא מקפיד לקנות לה פרחים בשישי!