על גדות הירקון, בצריף של אביגדור, במגרש הכדורסל הישן - אי שם בסוף שנות השמונים, צבי שיסל תיעד את חברו הטוב אריק איינשטיין ברחבי תל אביב - העיר שלהם שהחלה להשתנות. כעת הסרטים הביתיים האלה יוצאים לאור, כמו גם התסריטים המקוריים של מערכוני לול.
דוד שיסל, בנו של צבי שיסל ז"ל, מראה למצלמה את חדר העבודה של אביו. "הוא שמר הכול פה, הכול מלא אבק. מתעד כפייתי, גזרי עיתונים, תסריטים, חוזים. הנה, יש לנו פה קלסרים עם החוזים של לול, סלילי פילם, נגטיבים. הנה, זה הסרט, הפילם מ-69', הקליפ הראשון שלהם".
"שחור מהשנים, תראה את הידיים שלי", אמר דוד שיסל. "הוא שמר הכול, לא משנה ממתי. ופה הקלטות מסוף שנות ה-80 כשהוא צילם את אריק ואותו כשהם יצאו לתל אביב".
כל השנים הצילומים האלה נשארו מעל הארון, במדפים המאובקים בחדר העבודה של שיסל. צילומים נדירים שלו ושל אריק איינשטיין בשנות ה-80 בתל אביב, העיר שכבר אז החלה להשתנות ללא הכר.
1969, צבי שיסל היה שחקן תיאטרון זוטר כש"פופיק" ארנון הכיר לו את אריק איינשטיין. הוא הופך להיות חצי נהג חצי אמרגן של אריק. וכאן מתחיל שיתוף פעולה יצירתי ויותר מזה - חברות, אהבה שנמשכים 45 שנה.
הגרסה העברית ל"אובלדי אובלדה" הייתה הקליפ הראשון של החבורה, שנודעה אחר כך כחבורת לול. איינשטיין, אורי זוהר, שלום חנוך, בועז דוידזון, קבוצת אנשים שהתפוצצה מכישרון ורעיונות, אבל מישהו היה צריך לעשות סדר.
דווקא שיסל, זה שנראה במבט ראשון הליצן שבחבורה, היה האיש הרציני. בולדוזר הפקתי שדאג לתפעול מאחורי הקלעים, לכסף, חוזים, תסריטים, מאזנים, כל מה שאפשר את הפעילות היצירתית של חבורת לול.
"הינה, לוח הופעות, 1971-1969. רמלה, חולון, מילואים, באר שבע, בת ים, נתניה, נהריה, בית החייל, חיפה, שביט. כל יום", אמר דוד שיסל. "אבא סיפר שאריק הופיע כדי לממן את כל הפעילות, את כל הצילומים, את כל הסרטים שהם עשו".
שיסל גם שמר את הדוח הפיננסי של חברת ההפקה. ההופעות של אריה איינשטיין הכניסו באותה שנה כמעט 65 אלף לירות. באותו זמן הם הפיקו שלוש תוכניות טלוויזיה של לול, את הסרט "שבלול" ועוד תקליטים של אריק. כל מבול היצירה הזה נעשה מצריף קטן ליד הים.
"פה היה הבית שלי", אמר צבי שיסל ז"ל בווידאו שצולם לפני שנה וחצי. "זה 12, אני גרתי ב-14, ואביגדור, הצריף של אביגדור המפורסם ב-16".
מדי יום נפגשו כאן חברי לול, עבדו, יצרו, נהנו מכל רגע בצריף של אביגדור צברי, סמוך לחוף שרתון שאחר כך הפך ל"מציצים". ב-1990, רגע לפני שנהרס, הגיעו אריק ושיסל לבקר בפעם האחרונה בצריף של אביגדור. המקום שבו עמד הצריף של אביגדור - הפך היום לחניון.
אריק איינשטיין, שבצעירותו שיחק כדורסל בהפועל תל אביב, היה גם אתלט מצטיין. אלוף ישראל לנוער בקפיצה לגובה, השיא שלו החזיק עשר שנים. המקום שבו עמד אצטדיון המכביה הפך היום בחלקו לגינה נחמדה. חלק אחר הוא כמובן חניון.
"אנו נמצאים בגמר אליפות חידון התנ"ך, בשלב השאלה הזהה", אמר אורי זוהר בסרטון וידאו. "מתוך שישים הנבחנים נותרו שלושה. הנציג הסקנדינבי אריקסון. הנציג הישראלי אשר מוביל יש לו 473 נקודות מתוך 400 הנקודות האפשריות".
אורי זוהר, מתברר, חשש מאוד מהתגובות למערכון. בין הדפים נמצא בכתב ידו של זוהר משפט שהיה אמור להופיע לפני הפרודיה על חידון התנ"ך, סוג של הכנה מצידו לקהל השמרני ב-1972.
"בקטע הבא אנחנו לא מתכוונים לעשות צחוק מהתנ"ך, חס וחלילה. זה פשוט מצחיק אותנו שעושים מהתנ"ך עניין להתחרות, כאילו זה היה מצעד הפזמונים או פסטיבל הזמר".
"הם חששו שאנשים יפרשו אותם כאילו הם עושים צחוק מהתנ"ך", מסביר דוד שיסל. "היה חשוב להם להבהיר שזה לא העניין. אבל בסוף זה לא נכנס, כנראה הם סמכו על האנשים. סמכו על הקהל".
חבורת לול אחראית לכמה מהרגעים המיתולוגיים, נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. לאורך השנים עלו האשמות על התנהלות חבורת לול בימי הזוהר. הסרט "מציצים" נתפס כשיקוף של התנהגות החבורה דאז.
במקור הוא היה סוג של חשבון נפש על העליבות של הצבר הישראלי, אבל עם השנים כששודר בימי העצמאות והפך לסרט פולחן, נראה היה כאילו הוא מאדיר את ההתנהגות הוולגרית, הדוחה של גוטה, אורי זוהר וחבורתו.
"הסרט הזה צולם לפני 51 שנה", אמר צבי שיסל ז"ל לפני שנה וחצי. "הנורמות אז היו אחרות. היום הכול השתנה, הנורמות אחרות. וטוב שכך".
לאורך השנים שיסל הפך בעצמו לבמאי ויוצר פורה. הפיק את פסטיבל נואיבה, אחת הפעמים האחרונות שאורי זוהר הופיע באירוע חילוני, וגם יצר יחד עם אריק את התוכנית "סע לאט", ההופעה היחידה של איינשטיין ששודרה בטלוויזיה. עם שיר הנושא שמבוסס על הנסיעות הארוכות והבילויים המשותפים.
שיסל שמר את כל התמונות, והמשיך לתעד את אריק במצלמה הביתית. הם יצאו למקומות שהם ראו והבינו שנעלמים, שפשוט נהרסים או משתנים או נבנים להם על הראש, ואמרו 'לפני שגם הם נעלמים בוא נלך ונצלם'.
אריק, אוהד הפועל מושבע, רצה ללכת אפילו למגרש הכדורסל הישן של מכבי ליד שוק בצלאל: "אנחנו, אנשי הפועל נעשה סיבוב כבוד למכבי". המגרש הישן של מכבי הפך היום למגדל מגורים יוקרתי.
לאחר מותו של אריק תכנן שיסל לעשות סרט מהחומרים האלה. בזמן הקורונה הוא החל לערוך את הקטעים. התחיל לצלם עם הבן רגעים שהם חוזרים לאותם המקומות בתל אביב. אבל אחרי שהספיק לערוך רק שלב ראשוני, שיסל נפטר.
"פתאום הבנו שמה שהוא עשה זה הסרט", אמר דוד שיסל. "זאת הירושה, וזה 'צבי אומר'".
להקרנת הבכורה של הסרט הגיעו החברים של שיסל ואריק, וגם בני הדור השני. נועה, אלמנתו של שיסל, עורכת סרטים, השלימה את הסרט לאחר מותו של צבי, אבל העדיפה לא להתראיין.
"הסרט עושה חסד עם צבי עצמו כיוצר", אמר מוני מושונוב, חברו הקרוב של שיסל ז"ל. "איש שנמצא בצמתים החשובים של הקריירה של אריק, ולא רק 'פילמאית', גם מוזיקלית".
בכל האירוע התערבבו זה בזה השמחה, העצב והגעגועים, כשהסרט של שיסל - הפך בעצם לסרט לזכרו.
"זה לא בדיוק געגוע", כתב אריק. "זה סתם נעים להיזכר". איך נראתה העיר מבעד לעיניהם של שני החברים הטובים - למשל, בקולנוע מוגרבי, רגע לפני שנהרס. מוגרבי הפך, אני מניח שניחשתם - לחניון. כבר שמתם לב למוטיב החוזר.
הסרט "צבי אומר" עוסק בחברות בין שיסל לאריק, אבל הוא גם שיר אהבה, געגועים לתל אביב של פעם. זאת שהשניים צעדו בה ברחוב, שאנשים צעירים עוד יכלו להרשות לעצמם לחיות וליצור בה.
הסרט: "צבי אומר- שיסל ואיינשטיין" ישודר בשבוע הבא ב-HOT8 וב-HOT VOD