מאות אלפי ישראלים כבר צפו בסרט "תמונת הניצחון", אחת ההפקות היקרות ביותר בתולדות מדינת ישראל - ומה שהוגדר "סרט חייו" של הבמאי אבי נשר. על בניית הסט הענק, אתר צילומים יש מאין במדבר למשך שלושה חודשים עם מאות אנשי צוות, כבר דובר - וצולם - לא מעט, אבל מתברר שהדרך שבה הסרט המצליח ועטור השבחים נשמע נוצרה לגמרי במקרה: כמו הצילומים המורכבים, גם הצלילים של הסרט הושפעו מהמגפה העולמית.
"התגוררתי במשך כשנתיים בבוסטון כשלמדתי בבית הספר ברקלי למוזיקה. בפברואר 2020 שבתי לארץ לביקור של שבועיים, ואז נתקעתי כאן בגלל הסגר הראשון", נזכר תום אורן, כותב הפסקול של הלהיט הקולנועי, ב"צירוף המקרים המשעשע" שהוביל לעבודה על הסרט. "כך יצא שהביקור נמשך עד היום. נפגשתי עם אבי, דיברנו על הפרויקט ויכולתי לשבת בבית ולעבוד על המוזיקה לסרט במשך יותר משנה".
במפגש הראשון עם נשר, הבמאי הישראלי תיאר לו את החזון העשיר של "תמונת הניצחון". "הוא תיאר לי הכול לפרטי פרטים והראה לי את התסריט", נזכר תום. "הסרט חוזר אחורה לשנת 1948, ופרט לקטעי ג'אז תקופתיים של ביג בנד בסגנון שנות ה-40, אבי אמר לי שהוא זקוק לנעימה ראשית, שתספר את סיפורו של זיגי, אחת הדמויות המרכזיות".
"הוא שיתף אותי שזיגי הולך לנגן בסרט וסיפר לי על האופי של הדמות", המשיך אורן. "בדרך הביתה מהמפגש כבר עלה לי רעיון, ויום למחרת השמעתי את המנגינה לו ולאשתו איריס. לשמחתי, זה קלע למה שהוא חיפש. המנגינה היא פס הקול הראשי של הסרט והיה לי מזל בעניין הזה. בסצנה רואים את זיגי מנגן, אבל בפועל שומעים את נגינת הפסנתר שלי שהקלטתי באולפן קודם לכן".
אם תשאלו את תום, כותב פסקול כמוהו צריך לעבוד עם הלב והשכל. מאחורי כל צליל, רעש ואפילו שקט בסדרה או בסרט מסתתר שיקול אומנותי. מי שאחראי לכך הוא מעצב או כותב הפסקול, שעובד שעות נוספות כדי שלאף אחד לא יהיה מושג שהוא עבד. בחלק מהפעמים לפחות. לפי אביב אלדמע, מעצב פסקול ידוע לטלוויזיה ולקולנוע בארץ ("מישהו לרוץ איתו", "אביבה אהובתי"), זו דווקא תוצאה רצויה: "כשצופה יושב ואומר לעצמו: 'וואו, איזה פסקול טוב עשו כאן - יכול להיות שהעבודה לא הייתה משהו".
"בהרבה מקרים הקהל נוטה לחשוב שהחוויה הקולנועית היא כביכול טבעית והוקלטה בזמן הצילומים, אבל מאחורי הסאונד ששומעים יש חשיבה עמוקה ועבודה מדוקדקת", מגלה אלדמע, שזכה בארבעה פרסי אופיר על עיצוב פסקול, ובהם על הסרט "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן, שגם היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. "בזמן הצילומים מקליטים רק דיאלוגים בין הדמויות ומשתדלים שיהיו נקיים כמה שיותר. עורך הפסקול עוטף את הדבר הזה, ואז ביחד עם הבמאי הם מחליטים באיזו סצנה מדובר - רועשת ומלחיצה, שקטה ואינטימית וכן הלאה".
סרטו של פולמן "מייד אין איזראל" היה הפרויקט הראשון של אלדמע, שנחשב לחלוץ בתחום עיצוב הפסקול בישראל. הוא מעולם לא עבר הכשרה מסודרת, בעיקר כי כשהתחיל עדיין לא הייתה כזו, ולימד את עצמו בעזרת אנשים שפגש בדרך. אלדמע עובד עם מיטב יוצרי הקולנוע בארץ, ובהם הבמאי זוכה דוב הזהב נדב לפיד ("מילים נרדפות", "הברך") וערן קולירין, שאת הפסקול לסרטו החדש "ויהי בוקר" עיצב אביב.
"כשהקהל יושב ואומר לעצמו: 'וואו, איזה פסקול טוב עשו כאן' - יכול להיות שהעבודה לא הייתה משהו"
אביב אלדמע, מעצב פסקול
אלדמע מקבל לידיו את התמונה הערוכה וכל החומר שהוקלט בצילומים, וסביבם עובד הצוות שאותו הוא מנהל. "יש כמה מחלקות, כמו עורך דיאלוגים, עורך אפקטים או אומן פולי שאחראי להקליט אפקטים קוליים בסנכרון מול התמונה. במקביל המוזיקה נכתבת, ובה גם אני מעורב, וכשכל המחלקות מגבשות את ערוצי הסאונד והכול מצטרף לתוך פרויקט אחד, אז אני מתיישב ומבצע את המיקס הסופי". לדבריו, תהליך עיצוב הפסקול כולו יכול להסתיים בתוך חודשיים ולפעמים להימשך אפילו שנה - אם מדובר בסרטים גדולים ומורכבים.
פסקול הוא כל צליל ששומע הקהל - מציוצי ציפורים, צעדים, ועד המוזיקה שמלווה את היצירה. גם כשיש שקט זו בחירה. מעבר לסיבה הטכנית, מה לדעתך המטרה של פסקול ושילובו בסרט?
"יש קולות וצלילים שהם לכאורה טבעיים ובוקעים מהתמונה בנונשלנטיות. ברגע שאתה לא מודע למניפולציה שמנסים לגרום לך להרגיש משהו, זה הכוח של פסקול - ככה הוא עובד טוב יותר וההשפעה שלו גדולה יותר. הסאונד הוא רב-שכבתי ואפשר ליצור באמצעותו רגש וחוויה מיוחדת אצל הצופה, לפעמים יותר מאשר תמונה".
רגע הזכייה בפרס אופיר על עיצוב הפסקול של "אריק איינשטיין: שיר אהבה סטנדרטי":
חלק מהסאונד ששומעים בסרטים מגיע מתוך ספריות ובנקים גדולים של סאונד שבהם מעצבי הפסקול משתמשים, אך בלא מעט הם גם מייצרים את הצליל בעצמם. "אם בסרט מופיעה מכונה שאף אחד לא יודע איך היא אמורה להישמע, אז צריך ליצור את הקול הזה. עולם החומרים הוא מאוד רחב ולכל סרט קיימים האתגרים הספציפיים שלו, ועל כך עובדים בצוות עם הבמאי. בצוות יש עוד אנשים שעובדים איתי הרבה שנים באולפני די-בי".
מה הופך בעיניך פסקול לטוב?
"קשה לענות על זה, תלוי באיזה סרט מדובר. יש מקרים שבהם העבודה יכולה להרשות לעצמה להתבלט". אלדמע טוען כי ההשראה נובעת מכל דבר שהוא רואה, שומע ופוגש. "אני לא יוצר 'יש מאין'. להבדיל ממישהו שכותב תסריט וממציא סיפור, אני מצטרף ליצירה שמישהו כבר התחיל ליצור ותורם את חלקי לפרויקט שבהתהוות. להיכנס לתוך חזון הסרט זה האתגר הגדול - איך הוא אמור להיראות ומה הוא מנסה להעביר ולספר? איך באמצעים שלי אני יכול להפוך אותו לטוב יותר?"
יש לך דוגמה לסצנה זכורה שהעיצוב המוזיקלי תרם לה רבות?
"כל סצנה שנגעתי בה מאז ומעולם. כל עריכת סאונד שבחרנו לעשות אותה באופן מסוים, אם בצורה קלישאתית ומובנת מאליה או חדשנית, זה מה שמעצב אותה להיות מה שהיא. יש אין-סוף דוגמאות כאלה".
אלדמע זכה בפרס האקדמיה לטלוויזיה על הפסקול הטוב ביותר בסדרת הדרמה "הנערים". "זה כיף לקחת חלק בפרויקטים מוערכים ואיכותיים, ושקבוצה של חברי אקדמיה אהבו את מה שעשית והחליטו להצביע בעד זה. יש בכך גם משמעות לפרויקטים הבאים והכרה בתוצרים שלך. לא מכחיש את הרצון לפידבק חיובי, אבל בסוף הכיף הגדול הוא לשבת באולפן ולעשות את העבודה עצמה".
עונת הפרסים בפתח ונציגות ישראלית רשמית אומנם לא נראתה ברשימת המועמדים לאוסקר ה-94, אך ישראלי אחד כן הצליח להתברג. זוכה האוסקר ניב אדירי, איש סאונד ישראלי שמתגורר באנגליה, מועמד בפעם השנייה בקריירה לפרס על עיצוב הסאונד והאפקטים הקוליים בסרט "בלפסט" של קנת בראנה.
בשיחה עם N12 אמר אדירי: "צריך להיות עם הרבה מאוד מזל - לעבוד על הסרט הנכון והמצליח ולאו דווקא זה עם הסאונד הכי מרשים. הסיכויים שלנו מבחינת זכייה הם מאוד קטנים עד בלתי אפשריים, כי הסרט הזה מאוד 'קטן' מבחינת סאונד מול שאר המועמדים. אין לחץ, אנחנו נוסעים כדי ליהנות מהאירוע".
המוזיקה לא חייבת להימשך
אולי תופתעו לשמוע שמוזיקה היא לא חלק הכרחי בסרט. "יש מקרים שבהם השתתפתי בסרטים בלי מוזיקה בכלל - ואם כן אז צריך לבחור כמה מקום יהיה לה, איפה ומתי", מסביר אלדמע. "יש סרטים שמגיעים אליי עם מוזיקה שנכתבה והחלק שלי הוא די בסיסי - לשלב את המוזיקה בפנים, דומיננטית או דווקא בלתי מורגשת", הוא מסביר. "ב'הנערים' למשל,יש לא מעט מוזיקה שנמשכת על פני רגעים גדולים וארוכים, והיא עדיין מפמפמת וכמעט שלא מורגשת. אבל היא עדיין תורמת למתח הכללי שהסדרה אמורה להחזיק אותך בו".
"מוזיקה היא כלי חזק מאוד ואפקטיבי", מסכם אביב. "ברגע שמתחילה, היא מכוונת את הצופה לרגש מסוים - עצב, שמחה, פחד וכיוצא בכך. לא תמיד אתה רוצה לכוון לרגש ספציפי. לפעמים עדיף להשאיר את מנעד האפשרויות פתוח, ולכן צריך להשתמש במוזיקה עם הרבה זהירות ומודעות".
תום אורן, שהחל את לימודי הפסנתר בגיל 6, זכה במקום הראשון בתחרות הבין-לאומית היוקרתית של המכון לג'אז ע"ש מונק (כיום הנקוק) ב-2018. עם כתיבת הפסקול ל"תמונת הניצחון" הוא עובר עוד תחנה מרגשת בקריירה: את הפסקול מפיצה בימים אלו חברת התקליטים היוקרתית מילאן רקורדס שבבעלות סוני העולמית. המלחין האמריקני זוכה פרסי האוסקר והגראמי רנדי קרבר, שעיבד חלק מקטעי הפסקול, שלח את פסקול הסרט ללייבל הבין-לאומי, שחתם והוציא לאור את אלבום הסרט בכל הפלטפורמות שלו. "מבכירי מלחיני הסרטים בעולם, שהם גיבוריי המוזיקליים כמו הנס צימר, מפיצים את היצירות שלהם בלייבל הזה", ציין תום. "זו זכות נדירה".
העבודה של תום על הסרט מתחלקת לימים שלפני הצילומים ואחריהם. לפני כן, הוא הקליט קטעי סולו של פסנתר ובין השאר את קטעי הביג בנד, כדי שבסצנת הריקודים המרכזית יהיה אפשר לרקוד בהתאם למוזיקה שהוכנה מראש. אחרי הצילומים התחילה העבודה על פס הקול הדרמטי של הסרט.
"מה שנעשה עד עכשיו נקרא 'מוזיקת מקור', שיש לה גם תפקיד דרמטי אבל הדמויות מודעות אליה. למשל, כשמישהו מנגן או כשהם רוקדים לצלילי פטפון", מסביר תום. "כשמדברים על הפסקול הדרמטי, מתכוונים לפסקול שמעשיר ומחדד את הסיטואציה הרגשית שרוצים להעביר - והדמויות לא שומעות אותו. למשל, כשיש קלוז-אפ על אחת הדמויות אז הפסקול עובד על תת-המודע של הצופה ולוחץ על כל מיני כפתורים רגשיים".
ממה שואבים השראה?
"זה באמת כמו משחק. סגנון המוזיקה העיקרי שלי זה ג'אז, ויש לו מסורת והיסטוריה. אבל הקונספט של המוזיקה הזו והחופש שמכיל את הדנ"א שלה בנוי לספוג השפעות מז'אנרים רבים. אז כשאתה מנגן ג'אז וכותב מוזיקה לסרט או הצגה, השילוב מעניק לגיטימציה להיות עם אוזניים פתוחות לכמה שיותר סגנונות ולאהוב מוזיקה באשר היא. צריך לזהות מה רלוונטי לסיטואציה מסוימת ולעשות את זה בכמה שיותר טוב טעם".
תום חושב שפסקול דרמטי טוב לא מאפיל על הסיפור, וזה יתרון חשוב בעיניו. "פסקול כזה לא שואב מהסיפור תשומת לב רבה וחוגג את עצמו במקום לתמוך בעלילה. עם זאת, יש מה שנקרא 'עצמאות הקולות'. כלומר, המוזיקה בסרט מספקת משהו שלא מכפיל דבר שרואים על המסך".
"הסרט הוא מעל הכול, סוג של מלך, והמוזיקה צריכה לשרת את הסיפור", מבהיר תום. "לצורך העניין, יש מוזיקה שכתבתי לסרט שלא נכנסה בסוף. זה גם עזר לדעת איפה אתה יכול לקלוע לחזון של הבמאי, של אבי במקרה הזה. היו מנגינות שהוא אמר עליהן: 'הן לסרט אחר, לסיפור אחר'. אז אני שומר אותן. זה חשוב ליצור כל הזמן, הרי אתה לא יודע מתי אחת המנגינות הזו יכולה להיות רלוונטית בעתיד".
לא אוכל לסיים את הריאיון בלי לשמוע איזה שיר בעיניך ראוי לזכות במצעד הסדרות והסרטים של N12 וגלגלצ.
"וואו, בחירה קשה בין המון שירים מקסימים שיש לי המון סנטימנטים אליהם. ניגנתי אותם כילד בהפסקות בבית הספר", שיתף תום. "אם אני חייב לבחור שיר אחד, אלך על 'Love and Marriage' בביצועו של פרנק סינטרה, שפותח את הסדרה 'נשואים פלוס'. זה בגלל שהוא מדגים את העיקרון שדיברתי עליו קודם, ה'קונטרפונקט' במוזיקה לסרטים וסדרות - השיר והסדרה עומדים בפני עצמם כיצירות עצמאיות, אבל השילוב בין שיר באווירה רומנטית על אהבה ונישואים בהקשר של משפחה שהיא אנטי-אידיאלית, מעניק ממד של הומור ציני לשלם הגדול מסך חלקיו. מה גם שהשיר בפני עצמו יפהפה".
הצביעו למצעד "מוזיקה מהמסך" - השירים הגדולים מהסדרות ומהסרטים