עמיתנו אמיר אלון הלך לעולמו אמש (רביעי) בגיל 39. אלון שימש בשנתיים האחרונות כראש דסק, כתב מגזין וכתב כלכלה באתר N12. במהלך הקריירה העיתונאית שלו, התמקד אלון בראיונות עומק פוליטיים ובסיקור הדוק של מאבקים חברתיים, ובהם: המאבק להעלאת קצבאות הנכים, הפגנות יוצאי אתיופיה והמחאה נגד גירוש ילדי העובדים הזרים.
ההלוויה של חברנו אמיר אלון תתקיים בשעה 14:00 בבית העלמין העירוני החדש בהרצליה. המשפחה יושבת שבעה ברחוב בר-כוכבא 136 דירה 8 בהרצליה. ניתן להגיע בין 9:00 ל-20:00.
בנובמבר 2015 החל לעבוד באתר ynet, תחילה ככתב בדרום ועורך. בהמשך מונה לכתב הרווחה של "ידיעות אחרונות" ו-ynet ובמקביל המשיך לכתוב הרחבות עבור מוסף "24 שעות". לפני כשנתיים, החל לעבוד במערכת N12. בין הישגיו העיתונאיים: חשיפת המגעים הסודיים בין אנשי מאבק דרום תל-אביב לראש הממשלה לאחר קריסת "מתווה הגירוש" – והעדויות הקשות של לוחמי קרקל שהיו הראשונים לפגוש את מבקשי המקלט בקו הגבול.
בין כתבותיו הבולטות ב-N12: עדויות ילדי הקיבוצים על השלכות הלינה המשותפת, מעגל השתיקה סביב גלעד שליט שנשבר במלאת עשור לשחרורו מן השבי, ההצצה לחיים החדשים של הנשיא לשעבר משה קצב – ושורה של ראיונות פוליטיים שקיים במסגרת מגזין N12 שהניבו כותרות רבות.
"אמיר היה עיתונאי מחונן ופרפקציוניסט שלא היה מוותר על אף פסיק או הברה לפני פרסום ידיעותיו", מספרים חבריו הקרובים, "הוא היה אדם שנון וחד ששמר על צניעות וענווה והיה אהוב על כל מי שמכיר אותו. ליבנו כואב עם הידיעה הקשה על לכתו בטרם עת".
"הוא היה נפש ייחודית, ניחן בתכונות שאין לכל אחד, שהפכו אותו למצרך נדיר בימינו בכלל ובעולם התקשורת בפרט – אדם טוב, כן, הגון ועניו, שעשה הכל בלי דאווינים ובלי מניירות", סיפרה עמיתה לעבודה ב-N12. "בכל פעם שעבדתי איתו אמרתי לעצמי: 'הלוואי שהיו יותר אנשים כאלו בתעשייה, הלוואי שהיו עוד אנשים כמו אמיר'".
"במהלך המשמרות הוא היה מספר על הלילות שהוא מעביר ללא שינה, כדי שהכתבה שהוא עובד עליה תהיה הכי טובה שרק אפשר", סיפרו חבריו לעבודה. "לא עניין אותו אף פעם אם מאוחר מדי או אם הוא עייף; איש תקשורת נחוש עם תבונה, מקצועיות ומסירות שאין שנייה לה. אבל לפני הכול – קול רציונאלי, שהיה הראשון שהושיט יד וקפץ למשמרת כשהיו זקוקים למחליף, והשאיר את הדסק עם הרגליים על הקרקע. לב ענק שנדם".
אלון הניח הורים ואחות.
מערכת N12 ומשפחת חדשות 12 כולה כואבות את מותו ומשתתפות בצערה של המשפחה.