באוגוסט האחרון הדייר סטרייטס אקספיריינס כבר היו בדרך להופיע בישראל. המזוודה הארוזה הייתה ביד, המונית בפתח הבית בלונדון וכרטיסי הטיסה מוכנים למימוש. במקביל למסע לשדה התעופה, שכמעט התחיל, מפיקי המופע כאן בארץ ניסו בכל כוחם לאפשר את הגעתם של נגני הלהקה שמבצעת את שירי הדייר הסטרייטס המקורית, ל-4 הופעות בארץ.
"היינו בטלפונים, אמרו לנו מההפקה 'זה יסתדר, יהיה בסדר, אנחנו נגיע לבית המשפט", מספר כריס וייט, הסקספוניסט מההרכב המקורי ומי שבעיקר בזכותו להקת הקאברים קיימת, בריאיון ל-N12. "בסוף נאלצתי להגיד לנהג המונית שייסע, וחזרתי הביתה. הכל פשוט הפסיק ברגע, לא הופענו בכלל מאז חודש מרץ".
האנרגיות החיוביות מורגשות היטב בחדר שבו הפגישה עם ווייט וטרנס רייס מתקיימת, ערב ההופעה הראשונה מתוך 4 בישראל. השניים מחייכים מאוזן לאוזן, לבושים בצורה מוקפדת ונראים רעננים כשהוואן חונה בחוץ עם כל הכלים והציוד עליו - מחכה לצאת לאירוע. "ההופעה האחרונה שלנו הייתה בנובמבר 2019. עשינו הופעה קטנה לפני שלושה שבועות בצרפת, וגם שם לא היינו בטוחים שזה יקרה עד שהגענו לשם והתחלנו לנגן. אנחנו מתרגשים מאוד".
איך היה להתאחד עם חברי הלהקה אחרי כל כך הרבה זמן?
טרנס: "קשה להסביר את האווירה בתוך להקה למי שלא חווה את זה; אתה מכיר את כולם כל כך הרבה זמן. שמרנו על קשר, החלפנו מיילים, יש לנו קבוצת ווטסאפ, אבל זה לא אותו דבר. כשנפגשנו בפעם הראשונה לחזרה, באוטובוס לשם, זה היה פשוט מדהים. תחושה מטורפת. חלק מהאנשים השמינו, חלק רזו, וכמה מהם פשוט נהיו זקנים יותר".
מה השתנה אצלכם?
כריס: "שיער אפור", הוא צוחק ומצביע על הראש.
טרנס: "פשוט נהייתי רזה יותר".
קשה שלא לראיין כיום מוזיקאים או כל איש תרבות אחר בלי להתעכב על הקורונה. איך היא תפסה אתכם?
טרנס: "כשזה קרה היינו בדרך לצ'כיה כדי להתחיל את סיבוב ההופעות שלנו. ב-10 במרץ הבנו שאנחנו לא יכולים לעשות את זה. בצהריים כל ההופעות שלנו התבטלו. זו היתה ההתחלה של קורונה, היה לנו קשה למצוא טיסות חזרה ללונדון. היו כל מיני השערות על מתי זה יגמר, אמרנו - אוקיי נחזור לכאן בספטמבר. ובכן, לא כך היה".
כריס: "זה היה מוזר… האדמה נשמטת מתחת לרגליים שלך. מה עכשיו? אנחנו חיים בתרבות שבה הדבר הכי חשוב הוא עבודה, אז מה קורה איתך כשאתה לא עובד? כמובן שיש מדינות שטובות יותר בלדאוג לאזרחים, יש כאלה שפחות. עבר הרבה זמן עד שהעולם באמת הבין מה קורה".
איך אתם העברתם את הזמן בסגרים, בבית?
טרנס: "זה הפך את העולם לקטן, את יודעת. החיים התמקדו סביב הדברים הקטנים - לקום בבוקר, לדאוג לילדים, לצאת להליכות, לעשות דברים כאלה ופשוט לקוות שזה יעבור. אני בטוח שהרבה אנשים כאן חוו את הדבר הזה של טרגדיות מסביבך שנגרמו בגלל הקורונה, משפחות וחברים, יש רשימה של אנשים שאני מכיר שחוו את זה".
כריס: "הייתי צריך להעביר הרבה זמן לבד, כי אני גר לבד, וזה היה מוזר מאוד. עבדתי קצת, הלכתי לראות את הים, שזה נחמד לשעה-שעתיים ואז זהו. הדיבור היה מאוד קשה עם חברים מסביבי, במיוחד עם חברים מתעשיית המוזיקה. העולם נעצר. עבור הרבה אנשים זה היה אפל. הבן שלי נדבק. זה היה קשה. הוא לא היה יכול להעלות במדרגות בלי להתנשף. גם חבר קרוב שלי נפטר. זה היה קשה".
זו לא הפעם הראשונה שלכם בישראל. וגם לא השנייה, שלך, כריס. מה מחזיר אתכם לכאן?
"הקהל הישראלי מדהים, ומאוד אוהב אותנו. אנחנו פשוט מגיעים לאן שרוצים שנגיע. אני אחזור לישראל כל שבוע אם ירצו. זה תמיד מרגש וכיף להיות כאן".
היו קולות כלשהם מתנועות אנטי-ישראליות לבטל את המופע?
כריס: "זה קורה הרבה ולכולם… את יודעת איך זה כאן. אנחנו כאן כדי לנגן לאנשים, ולא לממשלה. אנחנו מאמינים שזה הדבר הנכון לעשות. מוזיקה יכולה להיות, לפעמים, חלק מתהליך של ריפוי. הפעם לא היו יותר מדי, אבל זה קרה הרבה בעבר".
הקאמבק של אדל ונטפליקס אנד צ'יל
רייס, הסולן שקולו החליף את הקול האיקוני של מארק נופלר שהיה הגרעין החי של הלהקה ושפרש באופן סופי ב-1995 לטובת קריירת סולו, מספר שעד היום הוא מתקשה להבין איך הוא נקלע לסיטואציה, עליה הוא מודה. "קיבלתי טלפון יום אחד, ביקשו ממני להופיע יחד עם הדייר סטרייטס באופן חד פעמי. אין לי מושג איך הם מצאו אותי… אבל משם הכל היסטוריה. המשכנו לעשות עוד כמה הופעות, וראינו שזה עובד, שהקהל אוהב את זה.
כריס, אתה עדיין בקשר עם מארק?
כריס: "אני בקשר עם כמה אנשים מהלהקה המקורית, אני בקשר גם עם מארק. החלפנו כמה מיילים. אחותו נפטרה לפני שנה, אז לצערי היינו גם בקשר סביב זה. הוא מאוד עסוק… גם לו הייתה קורונה. אני לא יודע מה הסטטוס של ההופעות שלו, אבל הוא תמיד בעבודה".
הוא פרגן, כשהתחלת להופיע כדייר סטרייטס אקספיריינס?
כריס: במופע הראשון הוא היה עסוק מדי ונתן אור ירוק להמשיך בלעדיו. אני חושב שהוא פרגן".
איך זה עבורכם לגן עם חבר'ה צעירים, שמשתייכים לדור אחר?
כריס: "זה מעולה. אנחנו מרגישים ברי מזל לנגן עם החבר'ה האלה. כולם ממש מכבדים את החומר המוזיקלי, ומכירים אותו לעומק. הם לא רק מנגנים באופן טכני, הם מחוברים לזה. הם מבינים את השירים, אנחנו מדברים על המילים… הייתי מאוד בר מזל לאורך הקריירה שלי, נינגתי עם אקספיישנל. ועם האנשים האלה הייתי עומד בכל מקום עם האנשים האלה. כל לילה.
לאיזו מוזיקה אתם מקשיבים כיום? יוצא לכם להאזין למוזיקה חדשה?
כריס: "לאחרונה מצאתי קופסה עם ערימה של אלבומים של ג'וני מיטשל. הסאונד נשמע עדיין מאוד פרש… אבל ברצינות, יש הרבה מאוד דברים חדשים שאני מקשיב להם. נגיד את זה ככה, כשבת הזוג שלי מקשיבה לרדיו הפופולרי, אני יוצא להליכה...".
אתה מתכוון לדברים כמו נגיד הקאמבק של אדל?
כריס: "אני אוהב אותה את אדל. קשה לי עם זה שכל הזמן משמיעים את אותם הדברים בלופים".
טרנס: "תרבות ה-X פקטור".
כריס: "זה תמיד היה. גם כשמארק כתב בהתחלה את החומרים של דייר סטרייטס, לצד זה צמחו הדברים המסחריים, דברים שלא דחפו את הגבולות. בסופו של דבר המוזיקה המסחרית שואבת השראה מהדברים החדשניים יותר, הניסויים, ההרפתקנים".
טרנס: "זה כמו שאנחנו היום אנחנו צורכים קולנוע וסרטים של נטפליקס ואמזון, סרטים שזוכים בפרסים. לשם אנשים הולכים כשיש להם את החופש".
אתם צופים בנטפליקס?
כריס: "הו יה! במיוחד בזמן הקורונה. זה הציל לי את החיים".
מה אתם אוהבים?
כריס: "'סקס אדיוקיישן'? זה ממש טוב".
טרנס: "אני נורא בזה. אני לא יכול לצפות בטלוויזיה כל כך הרבה זמן. כששואלים אותי אם עשיתי בינג' על הסדרה הזאת או על הסדרה הזאת? התשובה היא תמיד 'פשוט לא'. אף פעם לא ראיתי 'שובר שורות', למשל. אמרו לי 'מה, לא ראית משחקי הכס?' 'אתה לא יודע שום דבר על ג'ון סנואו?' אז בסוף צפיתי בזה. זה היה מעולה".
נסיים עם קלישאה, אך נדרשת. מה המטרה הבאה שלכם?
השיחה מסתיימת בשאלה על המטרה הבאה. אנחנו הולכים להופיע ברוב השנה הבאה. היה כל כך שקט עד עכשיו. ואנחנו כל כך שמחים לחזור להופיע. אנחנו ממש לא רואים פרישה באופק.
הערב, 21.10 תופיע הלהקה במתחם המוזיאונים באר שבע. בשישי, 22.10 במרכז הקונגרסים בחיפה, וב-23.10 בהיכל התרבות תל אביב.