"אני רוצה לקפוץ לבריכה, אבל צריכה להרגיש בטוחה שיש שם מים". אחת אחרי השנייה הן עולות לחדרה של יעל, מספרות את אותו סיפור. לא ברור איך זה קרה, או איך נמנעו מזה בעונות הקודמות, אבל כמעט כל הבנות העונה מצאו את עצמן באותו מלכוד, רוצות את הפרטנר יותר משהוא רוצה אותו, או לפחות רוצות יותר להאמין בקשר הזה (עד כמה שאפשר להבדיל בין השניים). במקרה של ניצן, אפשר גם להוסיף שמנו עושה כל שביכולתו להזהיר אותה שהבריכה הזאת ריקה.
אחרי שבוע שבו היא הרגישה התקרבות והתקדמות, היא גילתה שהוא לא הבחין בשינוי ועדיין מרגיש שהקשר שלהם תקוע לחלוטין. היא עוד ניסתה להבין למה יעל אומרת שהם אמרו את אותו דבר, אם היא אמרה שהיא רוצה להתקרב ומנו אמר שהוא לא מרגיש שזה קורה, כשהשיחה חזרה שוב להאשמה שהיא לא מנשקת אותו מספיק.
ניצן כבר לא ידעה מה לחשוב, איפה היא עומדת ובעיקר איפה הוא עומד. בבית היא ניסתה שוב להבין מה מנו מרגיש, אז הוא גייס את האמפתיה שהוא שומר לרוב לשיחות עם המצלמה והסביר לה מה היא מרגישה. זה לא בדיוק מה שהיא שאלה, והיא עדיין לא יודעת אם היא יכולה להפסיק לפחד ולהתחיל להיפתח, אבל לפחות הוא הראה שהוא יודע להקשיב. בנוף הגברים העגום של העונה הנוכחית, גם זאת נחמה קטנה.
אוקיי, אז אני צחקתי כשאמרתי שעינת ולירון צריכים ללמוד לנהל שיחה (כן עינת ולירון, אמנם לקח לי רגע להיזכר בשמות, וזה דרש גיגול או שניים, אבל הרווחתם את זה בצדק. אני כבר לא משתעמם כשאני צופה בהם, אני מתמלא פליאה שאנשים כאלה באמת קיימים). בכל מקרה, חשבתי שאני כותב תיאור ציני ומשועשע כשאמרתי שיעל עשתה להם היכרות ראשונה עם הקונספט של "שיחה", אבל מסתבר שזה היה תיאור יבש של המציאות. עכשיו ראינו את הניסיון הראשון של עינת ולירון בדבר הזה שנקרא דיאלוג, והתוצאות לא היו מבטיחות במיוחד. היא לקחה על עצמה את פרק "העבר" וסיפרה על טיול שהיה לה פעם עם חברה. אם חשבתם, "אוקיי זה לא בדיוק מה שיעל התכוונה", אז לירון לקח את המושכות עם "העתיד" והחזיר אותנו לשיחות "כשאהיה גדול" בגן חובה.
אני תכננתי להיות סמוראי, שיהיו לי 30 כלבים ופנתר שחור אחד, ולירון מתכנן "לכבוש את העולם", לגור שנה בחו"ל, ואחי זה לא הכל, גם ארבעה ילדים או יותר ובית במושב. הבעיה היא שלירון כבר בן 30 ועדיין לא נראה קרוב להפוך לבנאדם מבוגר. יעל ניסתה להסיר את המסכה החייכנית כשאמרה לו להפסיק לנאום ולדבר מהלב. לרגע זה הפך לשיעור משחק בתיאטרון חובבים, לירון הסתכל לעינת בעיניים ואמר שגם הוא מפחד, נראה שרק מנסה למצוא את התשובה הנכונה. הוא לא ידע בכלל מה הוא אמור לחפש, אבל בסוף מצא קרן אור קטנה של כנות, "אני מפחד להתאהב". לירון התרגשה, כלומר עינת, סליחה, אני עדיין מתרגל. עד שאתאפס סופית על השמות, אפשר לקוות שגם הם יצליחו לנהל שיחה אמיתית לבדם.
ומגן חובה לזוג המבוגר, ואני אומר את זה כמחמאה. שני ודני החתן הפכו לזוג האהוב עליי העונה כי הם היחידים שאני יכול להזדהות איתם. למרות שגם שאר הזוגות עברו את גיל 30, כולם נמצאים בשלב בחיים שאני כבר לא נמצא בו. אני לא מבוגר מהם, אבל אני נשוי עם ילד קטן, וככל שעובר הזמן הלבטים של הרווקות המוקדמת מרגשים אותי פחות. הזוגות האחרים מדברים באוויר על הקמת משפחה ו-4+ ילדים, רק שני ודני החתן באמת הגיעו לשלב שהם רוצים משפחה וילדים. כששני דיברה על האכזבות והקשיים בעברה הזוגי, ראית שיש פה אישה שעברה משהו בחיים ושבאמת יודעת מה היא רוצה.
הם נסעו לצוקים כדי ששני תוכל שוב להגיד שהנוף מהמם, והדגימו את התכונה הכי יפה של אנשים מבוגרים – גם הם יכולים להתנהג כמו ילדים חרמנים בני 16. הם קפצו לג'קוזי, שני עשתה את חיקוי סמנתה הכי סקסי שלה כששלחה את רגליה לאזורים אסטרטגיים נסתרים, דני חייך את החיוך הכי גדול שאי פעם עלה על פרצוף ונתן לה נשיקה אמיתית ראשונה כמו שהיא רצתה. בניגוד לסילבסטר, זאת לא הייתה נשיקה של "תני לי לחזור ולהטביע את יגוני בשיכר", זאת הייתה נשיקה של "בואי ניקח את זה לחדר". היא חייכה חיוך קטן של ניצחון, הוא כבר לא מרגיש את הלחיים. הסלע העומד והנהר הזורם התחברו סוף כל סוף, ויצאו מים מן הסלע והגיעה לציון הישועה.