נטלי מיכאלשווילי תמיד חלמה לכתוב. מחדר ילדותה ברמלה הייתה שומעת את הצחוקים של אחיה הגדול שלום מיכאלשווילי וחבריו ציון ברוך ואסי ישראלוף - לימים שלישיית מה קשור - וידעה שגם היא תמצא אצלה את הניצוץ הזה שגורם לאנשים לצחוק ולהתרגש. עשרים ומשהו שנה אחרי היא חובקת בייבי טלויזיוני ראשון פרי עטה, הסדרה "מצולמים" בה מככב אחיה, ומצליחה להתמודד באופטימיות מפתיעה עם מחלת הטרשת הנפוצה שתקפה אותה ערב חתונתה.
"האופטימיות זה מהבית. אין על משפחת מיכאלשווילי. אנחנו משפחה חמה ואוהבת מאוד" מספרת נטלי בחיוך רחב. "ההורים שלנו עלו לארץ בשנות ה-70 מגיאורגיה, והשתקעו ברמלה. הבית שלנו פתוח, כיפי, בארוחות שישי הדלת תמיד פתוחה לחברים של כולנו שיבואו ויאכלו, עד היום. ההורים שלנו תמיד נתנו לנו את החופש להיות מה שאנחנו רוצים, שלום מגיל צעיר מאוד רדף אחרי התשוקה שלו לשחק ולהצחיק, והם תמכו לגמרי".
בין שלום לנטלי מפרידות תשע שנים. ביניהם יש אח נוסף, אפי, ועוד שני אחים לא רשמיים שהפכו לחלק בלתי נפרד מנוף הילדות של נטלי. "ציון ואסי הם בני בית בבית של ההורים שלי. השלישייה הזו הייתה בלתי נפרדת כשהם היו נערים. אני זוכרת אותם יושבים וכותבים בחדר של שלום שעות כשהם היו רק בני שמונה עשרה. הייתי שומעת אותם מתאמנים וצווחים מהחדר שלו עד השעות הקטנות של הלילה. עוד כנערים 'מה קשור' היו הכוכבים של רמלה. כילדה קטנה הייתי מסתכלת עליהם בכזו הערצה… עדיין! שלום היה אח נפלא. הוא אדם כל כך מיוחד, אני שרופה עליו".
זה שהוא היה בשואו ביזנס, זה מה שגרם לך לרצות גם?
"יש משהו במוחלטות הזאת, בתשוקה הטוטאלית שבה הוא עבד, זה מה שקסם לי. רציתי גם לחיות במסירות חד משמעית למקצוע שלי, לעשות אותו הכי טוב בעולם. רציתי גם את הניצוץ הזה בעיניים. בתור אחות קטנה ניסיתי למצוא את זה אצלי, חשבתי שאם אני אחקה אותו יהיה לי גם, הייתי רואה קלטות של מה קשור ומציצה להם בחזרות כדי ללמוד את ההעמדה והתנועות, אבל לאט, לאט מצאתי את הנתיב שלי - הכתיבה".
"זה מה ש'מה קשור' מצחיקים הולך יד ביד עם העומק שלהם"
במהלך השנים כתבה נטלי "פה ושם". בין היתר לערוץ "ביפ" ומערכונים "לקצרים", ואז החיים הניעו אותה מעולם הכתיבה אל עולם עריכת התוכן בערוץ 24, ובסופו של דבר לשנים ארוכות באולפן ערוץ הילדים. כעת, לראשונה, היא כותבת מן המניין של הסדרה "מצולמים" מבית הוט, משחק אחיה.
מצולמים היא סדרת מוקומנטרי ("דוקו-עאלק") ה"מתעדת" את חייהם של שלל דמויות המגולמות כולן על ידי שלישיית מה קשור. "בסדרה הזאת זכיתי בפעם הראשונה לעבוד עם השלישייה. לפניה עשינו דברים קטנים ביחד, אבל זו הפעם הראשונה שזה באמת. למרות שזה מרגיש כאילו שלום תמיד חלק מהיצירה שלי, הוא קורא כל מה שאני כותבת, תמיד. זה תענוג לעבוד איתו, הוא השחקן הכי טוב בעולם. והוא גם חלק מהכתיבה, כן? גם אסי וציון. אנחנו יושבים הם וכל יתר הכותבים, זורקים רעיונות ומנסים להגיע לתמהיל מגוון של דמויות שמרגשות אותנו". היוצרים עמי טיר, אורי כץ, שלום אסי וציון כמובן, והכותבים הם יגאל שפירא ורשף שי.
דמויות מרגשות? אלו דמויות סאטיריות ומעט הזויות.
"בכל קומדיה טובה יש רגש. כל הדמויות שמצחיקות אותנו באמת צריכות קודם לעבור דרך הלב. 'מה קשור' הם אנשים שמאוד מאוד מחוברים לרגש שלהם, זה שהם מצחיקים הולך יד ביד עם העומק שלהם. הם התבגרו ביחד, הפכו להורים ביחד, ומתוך המקום הזה הם יוצרים ביחד, אז ברור שהרגש הזה חייב להיות בתוך האומנות".
שתיים מהדמויות הבולטות שמעטרות את המסכים עוד מהעונה הראשונה של הסדרה, הן מני ומשה, זוג מאפיונרים הומואים עם פער גילים ניכר, אותם מגלמים ציון ברוך ואורי גבריאל ("הבורר, "עספור"). "אלה שתי הדמויות היחידות שהמשיכו איתנו לעונה השנייה, בדיוק בגלל שהם כל כך מרגשים, לצד זה שהם קורעים מצחוק", נטלי מסבירה.
"אני לא זוכרת אפילו מי הציע את הליהוק של אורי גבריאל לתפקיד הזה, אבל זה היה מבריק", היא אומרת. "בכלל, הצימוד הזה הוא גאוני ברמות - מי חשב שגבריאל הקשוח שכבר שנים קשור לדמות ה'עבריין', ישחק הפעם עבריין הומו שיוצא מהארון מאוחר? השילוב של ציון ואורי הוא השילוב הכי מיוחד שראיתי על המסך אי פעם. זה קורע מצחוק מהרגע הראשון, אבל זה גם תופס את הבטן. את מתאהבת בהם, מתרגשת מהם, ורק רוצה שיתנו להם להתחתן ולאמץ ילד".
כל עונה של "מצולמים" סבה סביב 6 דמויות שונות שנמצאות בנקודת מפנה בחייהן, ומתבססות על חוויותיהם האישיות של בני השלישייה, וגם של הכותבים. נטלי עצמה הפכה לאמא לפני שנתיים וחצי, כשהיא ובעלה איל הביאו לעולם את בתם הבכורה דני. בהשראת חווית האימהות כתבה את דמותה של שירי - קונדיטורית המגולמת על ידי ג'ייד דייכס וויקס ("המדרשה", "שלטון הצללים"), שאחרי הלידה חוזרת לעבודה בזמן שבעלה, באבי, המגולם על ידי שלום, נשאר בבית.
"כתבתי את הסיפור שלהם ממקום מאוד אישי", אומרת נטלי. "כשהפכתי לאמא הייתה לי הרגשה שהעולם קצת לא פייר. האמא המצויה היא יצור מג'נגל, - בית, עבודה, חוגים, הסעות, סנדוויצ'ים, ובו בזמן להיות בת זוג טובה ובת טובה להורים. זה לא נגמר. יש משהו כמעט בלתי אפשרי בלהיות אמא קרייריסטית בשנים שבהם אנחנו חיות. אני חושבת שההבנה הכי גדולה שהייתה לי שנה לתוך האימהות היא שזה בסדר שלא הכל יהיה מושלם. את קודם כל את. הרגשתי בשלה לכתוב עלילה על אמא שמנסה להכיל את כל המורכבות הזאת".
"לא האמנתי שזו מחלה שתישאר איתי לכל החיים"
מורכבות היא לא מילה זרה עבור נטלי. כבר ארבע שנים שהיא מתמודדת עם טרשת נפוצה, שתקפה אותה ביום בהיר אחד בגיל 30. "טרשת נפוצה היא מחלה כרונית אוטואימונית שפוגעת במערכת העצבים", מסבירה נטלי. "היא פוגעת במיאלין, החומר שעוטף את העצבים. דמייני חוט חשמל שמאבד את הפלסטיק שמצפה אותו. העצבים חשופים ונוצרת פגיעה בהוראות שהמוח מעביר לגוף. זה פוגע באיברים שונים, לפעמים בעצב הראיה, לפעמים בחוט השדרה. אצלי המחלה מגיעה בהתקפים וכל התקף משאיר נזק לגוף".
ההתקף הראשון של נטלי הגיע ממש לפני החתונה שלה. "כמה ימים לפני איבדתי את התחושה בידיים" היא נזכרת. "תוך כדי הכנות אחרונות לחתונה אני פשוט מרגישה נימולים בידיים, כאילו הן נרדמות ולא מתעוררות. אני מספרת לאנשים שקרובים אליי וכולם אומרים לי שזה כנראה מלחץ לקראת האירוע, ושזה יעבור. לא חשבתי על הדברים לעומק, מי היה מאמין שזו מחלה שתישאר איתי לכל החיים".
"לחתונה שלי הגעתי כשהידיים שלי כבר לגמרי רדומות. אחרי שנגמר בעלי הטרי ואני חוזרים למלון מאושרים ושיכורים, וכשאני קמה בבוקר למחרת אני מרגישה גם הרדמות ברגליים. ככל שהימים עוברים, כל הגוף מרגיש מנומל". בנקודה הזו הפחד היה ממשי, היא אומרת.
"הלכתי למיון, בדקו אותי, ואמרו שלא מוצאים משהו חריג", היא נזכרת. "ניגשתי לבדיקת MRI דחופה, ואחרי כמה זמן הגיע מייל עם האבחנה. לא יכולתי להביא את עצמי להיכנס לקרוא. ישבתי בבית, ובעלי נכנס, עזב את יום העבודה ממש מוקדם, וישר הבנתי - הוא נכנס למייל והמצב זה לא טוב. 'טרשת נפוצה', הוא אומר לי. זה רגע שאני לא אשכח אף פעם. פחד. התחושה היא שהגוף בוגד בך".
איך המחלה מפריעה לך בתפקוד היומיומי?
"עליי לא רואים. אם תראי אותי ברחוב את לא תחשבי שאני עם חולה, אבל מתחת לפני השטח יש לי נגעים במוח ובחוט השדרה. זה מכריח אותי תמיד להיות בעבודה על הגוף: פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק כל הזמן, רק ככה אפשר לשמור על התחושות, על הזיכרון, על העצבים שלי. האבחנה הייתה קשה עבור אישה כותבת. עדיין אין לי תחושה בידיים. אבל למדתי לעבוד גם ככה, זה לא יעצור אותי".
איך מתמודדים עם חוסר הוודאות הזה? בכל יום יכול להגיע התקף.
"אני אדם מאוד אופטימי. אני שמחה, אני יוצאת קצת לשמש, זה מה שעוזר לי להיות רגועה וחזקה. זה לא קל, אבל את תקופת האבל עברתי, בכיתי וזעקתי ימים אחרי האבחון, אבל היום אני מסתכלת למציאות בעיניים ומבינה שזה מה יש, ובוחרת לחייך אל מול זה. אני לא רואה את עצמי כגיבורה או כחזקה באופן מיוחד. אחד הרופאים הראשונים שטיפל בי אמר משפט שלא אשכח: 'לכל אחד יש תיק. וזה התיק שאת קיבלת'. זו ההתמודדות שלי. אין לי מה לעשות אלא לברך עליה, ולהתמודד איתה".
שנה אחרי האבחון, נטלי ובעלה החליטו להרחיב את המשפחה ולנסות להיכנס להריון ראשון. "תמיד חלמתי להיות אמא. לפני כמה שנים רופאים עוד המליצו לנשים עם טרשת נפוצה לא להביא ילדים לעולם, היום זה כבר לא ככה. עשיתי בדיקות לפני הכניסה להריון, והחלטנו ללכת על זה. בחרתי לסלוח לגוף שלי ולעשות איתו ביחד את הדבר המדהים בעולם, וזה היה בשבילי ניצחון. לא פחדתי, להיפך, קיבלתי בחזרה את האמון בגוף שלי. אני סומכת עליו יותר, חזרנו להיות אחד מאז ההיריון, שהיה הריון כיפי ונעים".
יש מחשבות של להפוך את הסיפור שלך ליצירה כתובה?
"אני מאוד מאוד רוצה. יש לי כמה רעיונות בראש, אני מאמינה שזה עוד יקרה. החיים שלי רק מוכיחים שכל דבר קורה בזמנו, ואני יודעת שיש דברים שצריך לחכות להם. מי יודע, אולי שלום יביים, אני מתה שהוא יביים במשהו שאני כותבת. זה עוד יקרה. אני אדם אופטימי, כאמור".
פרקי הסיום של "מצולמים 2" ישודרו בשבוע הבא בימי שני ושלישי ב-HOT3. כל פרקי הסדרה זמינים לצפייה ב-HOT VOD וב-NEXT TV