זו תקופה מצוינת עבור השחקן הישאם סלימאן. הוא מנהל את תיאטרון הפרינג' של נצרת, מכין בני נוער מהחברה הערבית לבתי ספר למשחק, מצלם סדרה ומצפה לעלייה של אחרת. במקביל - הוא מחכה לפרימיירה של הסרט הקצר הראשון שלו, ובימים אלה הוא מופיע ב-HOT בסדרה חדשה שמשותפת לנטפליקס.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
והוא מבין את זה. "אני מרגיש שאני בשיא מסוים", אומר סלימאן בחיוך רחב שנשמר לכל אורך השיחה. "אני עובד, מנהל תיאטרון שמקבל תקציבים, אני חלק מהתעשייה, אני מלמד. אני מרגיש סיפוק, אני לא ממורמר וחי את התסכול. יש תחושות חיוביות".
לפני כשבוע עלתה "אזהרת מסע" שבה הוא משחק בנטפליקס, ב-HOT ובערוץ TV2 הנורווגי. מדובר בשיתוף פעולה חוצה יבשות שהוליד סדרת מתח שבמרכזה חטיפה של שלושה צעירים בסיני על ידי ארגון דאעש, עם קו עלילה שמגיע גם 26 שנה אחורה, לימי כינון הסכם אוסלו.
"אני משחק את עלי, שהוא אחד המנהיגים של קבוצת דאעש בסיני", מספר הישאם. "הוא אחראי על החטיפה של הבחורה הנורבגית, ועל ההחלפה עם האסיר של דאעש בנורבגיה. הוא מתמטיקאי, מלומד. החלטנו לאפיין אותו כמישהו שקט שנמצא בפוקוס כל הזמן. ששולט על עצמו ובמצב. איש של משימות".
הוא מספר שהצילומים לסדרה החלו באופן רשמי בחודש נובמבר 2020. "למזלנו היינו ההפקה הכמעט יחידה שלא הפסיקה בגלל הקורונה. לקראת התפקיד צפיתי בראיונות שעשו מפקדי וחיילים בדאעש. לא רציתי להתעניין במלחמות שהם עשו, אלא להרגיש איך בן אדם מגיע למצב כזה. מה מניע בן אדם לעשות את זה במחשבה שהוא צודק. אני חושב שזה כמו היפנוזה".
"אני מקווה שדאעש, המחלה המאוד מסוכנת הזאת, כבר חלפה מהעולם", הוא מוסיף. "כן הצלחנו להתגבר עליה, אבל עדיין קיימות פה ושם כל מיני תנועות. אני מאמין שרוע הוא משהו אנושי, שלא קשור לעם או חברה. זה כמו הסיפור הזה, שזקן מספר לנכד שלו שהאדם מורכב משני זאבים, הזאב הרע והזאב הטוב, ומי שמנצח זה מי שבוחרים להאכיל".
איך זה להיות חלק מהפקה בינלאומית?
"כיף גדול. אתה מרגיש שאתה במרכז העניינים, ושאתה חלק מתעשייה מאוד, מאוד חשובה. מלכתחילה אתה בהפקה בינלאומית, לא בהפקה ישראלית שאולי אחר כך תימכר לחו"ל. זה בא לידי ביטוי בהרגשה שיש תקציב, שיש מוכנות. יש אווירה קצת שונה.
איך היה לעבוד עם הנורבגים?
"לא יצא ממש לדבר, אבל ממה שכן – הם מאוד נחמדים. כבר יצא לי לעבוד בתיאטרון הלאומי-פלסטיני עם במאי נורבגי שהיה אכפתי, מבין, רציני, לא כוחני. גם נסעתי אחר כך לנורבגיה. הם לוקחים דברים ברצינות והיה מאוד יפה לראות את זה".
מה לדעתך גורם לעולם להתעניין כיום בהפקות ישראליות?
"קודם כל יש כאן את הקונפליקט ואני חושב שזה מושך את כל העולם וזה לא מיוחד לישראל. קונפליקטים ככלל מושכים את התעשייה הזאת, שמחפשת איפה יש מתח. אני חושב שבתקופה האחרונה, מבחינה אמנותית, שהתעשייה הצליחה ליהנות מההישגים העולמיים. המפיקים מתחילים להצליח לנצל את השוק העצום שקיים בחו"ל – נטפליקס ואמזון נתנו פתח והעולם מתחיל להיחשף".
פאודה, למשל, עדיין ממשיכה לחיות בנטפליקס.
"אני כל הזמן מקבל הודעות על התפקיד של אבו אחמד. מפוצץ בהודעות. הסדרה לגמרי עדיין ממשיכה לחיות, ויש כאלה שרק עכשיו נחשפים לסדרה. אני מקבל אלפי הודעות מהעולם הערבי, של אנשים שצופים ומספרים שהם נהנו, ואומרים 'איזה שחקן מדהים, הלוואי שנראה אותך בעוד דברים' – מרוקו, לבנון, סעודיה, הודו, ברזיל – באמת מכל העולם".
"מי שלא לוקח אותי לעוד תפקידים מפסיד"
על פוליטיקה סלימאן לא מוכן לדבר, הוא מסביר זאת בכך שהוא נכווה בעבר מראיונות, וכעת הוא מעדיף ש"הדגש יהיה עליו כאומן". ובכן, מאז ומתמיד חלם להיות שחקן, מאז שהיה ילד. הוא נולד וגדל בנצרת, וב-1997 עבר לתל אביב והחל ללמוד - אבל הדרך לא הייתה קלה.
"הייתה התנגדות גדולה מצד ההורים שלי", הוא נזכר. "אבא שלי תמיד רצה שאהיה עורך דין. בסוף שנות ה-90, איפה שגדלתי, להיות לשחקן ולהתעסק באומנות - זה לא בא בחשבון. ציפו ממני לתת לאבא שלי כבוד, לא לשבור את המילה שלו והייתי צריך להילחם. בסוף הוא הודיע לי שאם אני לא הולך ללמוד משפטים, הוא לא מתכוון לממן לי את הלימודים".
לימים, הוא אומר, הבין שקיבל מתנה. "ההתנגדות שלו, ה'לא' שלו, חיזק אותי והפך לטריגר להגשמה. היום הוא שמח בי, גאה בי ומבסוט בשבילי. כשאני מעביר הרצאות אני מדגיש שחשוב שלא למהר לתוצאה הסופית, אלא להתמקד בדברים הקטנים. כל דבר הוא הזדמנות. לאנשים יש נטייה לרצות להגיע הכי מהר שאפשר לדבר הגדול, צריך לחכות רגע, להתמקד בדברים הקטנים".
את לימודי המשחק שלו עשה בסטודיו של יורם לוינשטיין בתל אביב. כיום הוא מנהל מכינה של בני נוער, מעין שלוחה של בית הספר, בנצרת. "אני אדם מאמין, הכל מאללה", אומר הישאם. "לא כל אחד שחולם על משהו, או רוצה להיות משהו. אחת התכונות שאני גאה בהן זו עקשנות. לא לוותר. להקשיב לקול הפנימי שלך. ולא להסתפק רק בכישרון – נולדים איתו, אבל השאלה היא לרכוש מיומנות".
אמרת בעבר שהיית רוצה לקבל תפקידים שהם לאו דווקא קשורים להיותך ערבי.
"עם השנים אני מתחיל ללמוד שזו סתם אנרגיה שלילית, וזה מוריד. הייתי מאוד רוצה לעשות, ואני חושב שמי שלא לוקח אותי לעשות עוד תפקידים מפסיד", הוא אומר עם חיוך. "באמת, לא נעים לי להגיד, אבל כשאתה פתאום עושה דברים ואתה שומע פידבק ותגובות מכל העולם... יש אנשים שמחכים! אני מאמין שאם הייתי חי במדינה אחרת, שבה אין את בדיקת הרקע ובירור של 'מה אתה?', הייתי במקום אחר. הייתי מקבל הזדמנויות אחרות".
אולי המפתח הוא לכתוב לעצמך תפקיד.
"אני כבר שנים מתעסק בכתיבה ובבימוי. זה לא חדש, אני עובד על דברים, אבל אני לא יכול לספר יותר מדי".
"גם לאישה יש תפקיד בערעור מעמד האישה"
בימים אלה סיים סלימאן את הצילומים ל"ירושלים", סדרה חדשה שתעלה גם היא ב-HOT, מחכה ל"מלכת היופי של ירושלים" של yes ולהקרנת בכורה של סרט קצר שביים. "אנחנו מחכים שבתי הקולנוע ייפתח כדי שנוכל להקרין", מספר. "הסרט עוסק במעמד האישה ובקיפוח האישה. אני חושב שאני מנסה להגיד בסרט שלפעמים העניין הזה לא מגיע רק מהגברים. הערך מגיע מהחברה, וחברה היא משהו מורכב. אני חושב שלאישה יש תפקיד מאוד חשוב בערעור המעמד שלה, והשאלה אם היא מודעת לזה".
לצד הסרט, הוא עובד בימים אלה על הצגה שנקראת "קולות" בתיאטרון אותו הוא מנהל. "הנושא הוא רצח נשים על רקע רומנטי. רצח כזה קורה בכל העולם, אבל יש קווים מסוימים שמאפיינים כל חברה. בכל מקום יש את המורכבות ואת המניעים, ואני לא רוצה לשכנע את המשוכנעים. אני רוצה שגברים בכל הגילאים שיצפו בהצגה יצליחו להאמין בערכים אחרים ממה שהם מאמינים. שיבינו למה גבר מגיע למצב שהוא מאמין שיש לו זכות להיות כלפי אישה".
View this post on Instagram
"למשל, כשמחנכים ילד שיש לו זכות על אחותו הקטנה, שהיא חלשה, שצריך לשמור עליה? איזה ערך זה נותן? צריך להחדיר לאנשים ערכים דרך האמנות וזה חייב להתחיל מגיל 0 עד גיל מאה", הוא מוסיף.
בהתייחס להפגנות במסגרת המאבק נגד אלימות בחברה הערבית אומר הישאם: "בכל פעם ששואלים אותי על זה, אני מנסה לחדש. אני מאוד מעריך את אלה שמנסים להילחם, להיאבק, שמנסים לגרום ממשלה להסתכל על זה אחרת. אני אישית מאמין בתרבות. הייתי מאוד רוצה שההנהגה פה תבין, ואני מדבר על כל אדם שהוא איש מפתח, שיושב על כיסא ההחלטות – ממנהל בית ספר, למנהל מתנ"ס, ראש עיר ושר תרבות".
הוא מוסיף, באופטימיות: "אני חושב שהוכח שתרבות ואמנות הן דרך וכלי חזק לחינוך והקניית ערכים. צריך לחשוב פה אחרת, במיוחד בחברה הערבית, איך אפשר למנוע את מקרה האלימות הבא. שדור העתיד יבין שיש עוד דרכים לחיות".
אזהרת מסע יום ראשון ב20:30 ב-HOT3 , ב-HOT VOD וב-NEXT TV.