מי שמדבר בטלפון עם סוכנת הנדל"ן לורין מוסרי, לא יודע שלמעשה הוא רואה אותה כמעט מדי ערב בטלוויזיה, באחת הפרסומות הפופולאריות כיום. מוסרי היא שחקנית של תיאטרון בית ליסין כבר שמונה שנים, עוברת שם מלהיט אחד לאחר ותמיד גונבת את ההצגה. "אנשים אומרים שהקורונה הורידה להם אסימונים, לי ירדו בלוקים", אמרה מוסרי, "אמרתי לעצמי, יאללה – יש לך תעודת תיווך, תוציאי אותה מהמגירה ובואי נראה מה את שווה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
גם כשהקורונה תעבור, הצרה של שחקנים רבים בדור שלה לא תיגמר. הצפי הוא שגם ביום שאחרי הקורונה, התיאטראות יעלו הצגות צנועות יותר ודלות משתתפים באולמות קטנים. אולי זו הסיבה שמוסרי מבינה שגם לאחר המגפה היא לא תמהר לעזוב את משרד התיווך בחולון שבו היא עובדת כיום. "אני אשלב בין העבודות", היא מצהירה. "אני אשלב רק בגלל הניסיון של השנה הזאת. אני לא רוצה לאבד את המקצוע הזה, ולא רוצה לאבד את המקצוע הזה. אני רוצה להבטיח את עתידי וליהנות מכל העולמות".
רועי וינברג מככב על המסך ועל הבמות עוד מאז שהיה ילד, ובשנה האחרונה לא הוא זה שזנח את המקצוע – אלא המקצוע הוא זה שזנח אותו. לכן, הוא החליט ליצור סרטי תדמית לחברות מסחריות וגופים ציבוריים. "ב-15 במרץ רוקנו לי את היומן, הוציאו אותי לחל"ת מכל ההצגות", הוא נזכר. "ב-16 במרץ נכנסתי לדיכאון, וב-17 במרץ אמרתי 'תעשה משהו עם החיים שלך'. אז נרשמתי ללימודים של צילום ועריכה ולקחתי קורסים באינטרנט, קניתי ציוד בעשרות אלפי שקלים, ואמרתי לעצמי שעד סוף השנה אני הולך להחזיר את ההשקעה והולך לעבוד בדבר הזה".
"מחאת האמנים נכשלה משום שלא היה לה מסר אחיד", טוען וינברג. "המון המון נציגים מעולם התרבות, שחקנים וזמרים, הלכו על המסר של 'אנחנו מתגעגעים לקהל' ו'אמנות זה חלק ממה שמרכיב מדינה', שזה נכון, אבל אתה לא יכול להתחרות עם המסר הזה כשמוכר הפלאפל שלך בטלוויזיה בוכה שאין לו כסף לקנות אוכל לילדים שלו".
רוני מרחבי נחשבת לאחת ההבטחות הגדולות בתיאטרון. לפני שלוש שנים הגיעה הפריצה הגדולה שלה עם התפקיד הראשי במחזמר המצליח "היירספריי". עוד לפני הקורונה היא הפכה את תחביב האפייה שלה להכנסה נחמדה מהצד, אבל מאז המגפה היא החליטה להפוך את התחביב לעסק של ממש עם שם, לוגו ועמוד רשמי באינסטגרם.
"לפני איזה שבוע ביבי אמר שעולם התרבות חוזר בעוד שבועיים", היא אומרת ופורצת בצחוק גדול, לא יכולה להתאפק. "עבר שבוע מאז וזה מצחיק אותי כי אנחנו כבר כל כך למודי ניסיון". על עסק העוגות שלה היא מספרת: "זה שינוי גדול מאוד כי תמיד הייתי עצמאית, אבל המוצר שמכרתי היה אני – וידעתי כמה אני שווה ומה זה דורש ממני. פתאום המוצר הוא לא אני. פתאום אני מייצרת משהו אחר".
אם פעם הם יצאו לרחובות ונאבקו על עולם התרבות, היום נראה שרבים מהשחקנים כבר הרבה יותר מפוכחים. אולי זה מסביר למה הפעם, כשהממשלה הבטיחה להם שוב שהם אוטוטו חוזרים, הם כבר לא מיהרו לאכול את הבלוף הזה, ולא פתחו שמפניות. שיקראו להם כשזה יהיה רציני. "רוב האנשים אומרים לעצמם בתקופת הקורונה 'למה שאני אעסוק במקצוע אחר? אני שחקן, זה מה שלמדתי, זאת ההכשרה שלי, שיחזירו לי את העבודה שלי'", אומר וינברג. "אבל אני חושב שהקורונה הוכיחה שבמיוחד בתחום שלנו אי אפשר לשים את כל הביצים בסל אחד".