בשלב זה של "הזמר במסכה", לא די לנו בביצועים בינוניים עד טובים ובניחושים תואמים. לא, אנחנו כבר עברנו כברת דרך עם המתמודדים הללו, אנחנו מכירים אותם (גם אם לא, יו נואו, מכירים אותם) וכמו כל דמות טלוויזיונית טובה, אנחנו רוצים לראות אותם עוברים תהליך. וזה בדיוק מה שקרה בפרקי השבוע - המתמודדים "מרדו" בתדמיות שנוצרו להם בשבועות האחרונים בתכנית. לחלקם זה הצליח בענק, לחלקם - פחות. עבור אחת זה הסתיים בדרך מאוד לא צפויה, ובכל זאת מאוד מספקת. אבל בואו לא נקדים את המאוחר. אלה המתמודדים ששרו השבוע -
השפירית - That I Would Be Good
יש לי גֵן רדום בדנ"א, והוא מתעורר בכל פעם שמישהו מבצע שיר של אלאניס מוריסט בתכנית כשרונות בטלוויזיה. כלומר, אחת למאתיים שנה, אבל השפירית באה להעיר אותו - ועוד איך. הבתים בשיר היו מתונים ונעימים ואז הגיע הפזמון והשפירית חרפון חירפנה אותי עם קול הפעמונים שלה ועם האיפוק רב העוצמה שהפגינה לכל אורך השיר. ביצוע נהדר, כפי שאמר צדי, שאחר כך המשיך להשחיר ולהתלבט אם היא זמרת או סתם מישהי ששרה טוב מאוד. ובכן, היא זמרת והיא גם, כמאמר אופירה, רזה-רזה-רזה, מה שהוביל את פאנל השופטים להמר שמדובר באנה ארונוב. האם אנה ארונוב היא זמרת טובה? לא יודע, חותכים ממנה מהר מדי בקליפ של הפסטיגל ולא נותנים לה סולו ראוי, אבל אניח ש… לא. סורי. ההימורים על אחינעם ניני ודנה אינטרנשיונל טובים מאוד, לו רק היה קולה של השפירית דומה, ולו ברמה הבסיסית ביותר, לקולות שלהן.
החסידה - I Want To Break Free
אח… להקת קווין. הדרך שלך לבשר לעולם שבנפש שלך את בת 55. וברצינות, זה היה נאמבר לא צפוי: החסידה עמדה לכל אורכו באותו המקום וביצעה את השיר בביטחון וביציבות, בלי להידרש לאפקטים מיוחדים, ריקודים או כל שטיק בימתי אחר. יצא לה נקי ומעניין ובעיקר מסקרן.
בסרטון הרמזים למדנו שהחסידה הייתה מובטלת ופקידת קבלה, לכן הניחוש שלי הוא שמדובר בי במהלך הלימודים באוניברסיטה. ברמזים נוספים (שאכן סתרו את התאוריה שמדובר בי, צר לי) נטען גם שהיא נאלצה להילחם יותר מאחרים, משהו על כתיבת נאומים ומשהו על כך שהיא הייתה חסידת מחמד ושתמיד רואים בה רק את המקור שלה. אופירה הציעה להקשיב לביצוע ורק אז לנחש כי היא הבינה את הפורמט, אבל נראה ששאר השופטים לא זרמו על השיטה הזו ולכן הימרו על קורין גדעון שאיננה ממש זמרת ונועה ירון, שאני לא חושב שהייתה מגיעה לפורמט כזה. הדיון על לינור אברג'יל היה ארוך משקיוויתי, ונפתר בערך על ידי סטטיק ובן אל שטענו כי לינור לא הייתה לוחצת את ידו של עידו בסוף הביצוע, עם או בלי הכפפות. בכל מקרה, לינור אברג'יל זה הימור חלומי ויחד עם מיטל דוהן שהוזכרה בפרק העוקב יש לנו פה כבר שני ליהוקים מטריפים לעונה הבאה.
הפלאפל - Cold Little Heart
בשבוע שחלף מאז הופעתו האחרונה, הפלאפל השלים את לימודיו בבית הספר לפרפורמנס על שם סלין דיון, כפי שניכר מהמנהג החדש שלו להכות על לוח ליבו כדי להדגיש רגעים דרמטיים בשיר. ומהווידאו-ארט שהוקרן מאחוריו ניכר שהפלאפל עבר פרידה שוברת לב ממה שנראה כמו דוריטוס, ובאמת מי מאיתנו לא. מרגע שהסתיים הביצוע - שהיה, בנוהל, כן ומתוק מאוד גם אם לא מקצועי - השופטים דיברו רק על חייו הפרטיים של הפלאפל, ומיכל אנסקי אף דרשה לדעת אם היא והפלאל התנשקו בעבר. הרמז שפוספס אולי הגיע דווקא מכיוונו של עידו, שנראה כאילו יש לו קשר ברומאנסי מיוחד עם הפלאפל. האם אי אפעם אקבל את הפאנפיק "עידו רוזנבלום והפלאפל מתנשקים על הפה"? אני מקווה שלא כי זה נשמע נוראי. בכל מקרה, הפלאפל לא נישק את מיכל (ולפי הקול הציפציפי שהמיקרופון עשה לו, הוא לא נישק אף אחד, אף פעם, כי הוא הרבה מתחת לגיל ההסכמה), וגרם לשופטים להמר שהוא נועם טור, אריק זאבי או אורי ששון. כלומר, המוטיב הוא מוטת כתפיים של עיט. וכיוון שלא הייתה לנו אולימפיאדה השנה ולא זכינו לחפצן ספורטאים כמו שרצינו, אני תומך בהימורי השופטים על אחד מהג'ודוקות. ג'ודוקאים? כאן גרים בכיף ג'ו ויס דוקו?
הפופקורן - זוט עני
מסכנה הפופקורן. התחפושת שלה נראית כל כך כבדה ומסורבלת, עד שגם ברגעים הכי אנרגטיים של "זוט אני" כל מה שהיא הצליחה לעשות מבחינה כוריאוגרפית זה לעמוד במקום ולרקוע. השירה הייתה טובה, אם כי נשמע שגברת קורְן הגביהה בכוונה את קולה כדי להישמע ילדותית יותר. היא גם הקפידה על דיקציה שאלה לי יכולה רק לחלום עליה, שזה רמז נוסף למישהי שהתחנכה אולד-סקול, ויודעת שכשעומדים על במה צריך שכולם יבינו אותך, גם כשהמילים הן "אני ילדה של טבע אל תקח אותי לבר".
השופטים הימרו על ג'ודי ניר מוזס (ההימור הגנרי החדש. נא להוסיף אותה למשחק השתייה ולהוריד צ'ייסר בכל פעם שמישהו מהמר עליה), פנינה רוזנבלום (מיכל טענה שרוזנבלום הגיעה למקום ה-11 בפריימריז של הליכוד. מהסוף, מה שנקרא) ורינה מור - הימור פגזי ומלוהקת אידאלית נוספת לעונה הדימיונית שאני מפיק בראש שלי. צדי טען שזו ירדנה ארזי וקיבל אלף גלגולי עיניים מחבריו לפאנל ושחר הימר על אביבה תבורי, אם כי נראה שעשה את זה רק בשביל להדליק את בן אל.
הפטריה - Shallow
עיטור העוז של ריקאפ "הזמר במסכה" מוענק בזאת לפטריה, שהחליטה לבצע שיר של ליידי גאגא שמורכב מ-70% צעקות קרב ועמדה בזה בגבורה. למעשה, לא רק עמדה בגבורה אלא ממש הצטיינה. אין כרגע על המסך פרפורמרית טובה יותר מהפטריה, שמופיע מקצות האצבעות (שהופיעו גם בסרטון הרמזים שלה) ועד ציפורני הידיים. הכל אצלה מדויק ומתוכנן ואיכשהו גם כיפי וזורם ומשכנע כי יש בה, בפטריונת, גם המון צניעות.
בין השמות שהוזכרו בפאנל: ניקול ראידמן, שנפסלה במהרה אחרי שנשאל אם המבצעת המסתורית התארחה אי פעם ב"אופירה וברקוביץ'". השאלה המתעתעת הזו פסלה גם את סתיו שפיר, שפחות או יותר ישנה על הרצפה באולפן של אופירה, ואת נועה תשבי, שמצטרפת לרשימת החברות הטובות ביותר שאופירה הזכירה ככה באגביות בפרקי התכנית. צדי ושחר הימרו בשכל רב על רוני דואני (אם כי הקול לא דומה בכלל) ומיכל הפתיעה עם הימור מטלטל על השחקנית, הזמרת ואייקון האופנה מיטל דוהן. שוב, נא להוסיף להימורי העונה הבאה, כי זו לא היא, אבל אנחנו זקוקים לה, כעם, על המסך שלנו.
החשיפה: הפטריה
אגב דברים שאנחנו זקוקים להם, כעם: מיכל אמדורסקי. "הזמר במסכה" היא תכנית שמחה, צבעונית וקלילה, ואחד הדברים האחרונים שהיינו מצפים ממנה - שוב, מדובר בפורמט שתבע מדביר בנדק להתחפש לכריש שרמנטי ולבצע קאבר לעומר אדם - הוא רגע אותנטי וחשוף כל כך כמו זה שקיבלנו בחשיפה של אמדורסקי. אבל הנה, לא התכוונו ובכל זאת יצא לנו מהמם: אמדורסקי היא עצב חשוף, היא כישרון חשוף, היא נפש חשופה ואסרטיבית שניצלה את הבמה הענקית שקיבלה וסחטה ממנה גם שעה ראשונה של טיפול פסיכולוגי מרתק. היא סיפרה על חוויותיה כנערה בלהקת מחול מקצועית ואיך האימונים בלהקה ההיא הפכו אותה לרקדנית טובה יותר - אבל גם לאישה עצורה, מהוססת וחרדתית יותר.
ומי שמכיר את גוף העבודות של אמדורסקי (היי) יודע שהתדמית הציבורית שלה מעסיקה אותה. היא עדיין אוכלת סרטים על שמלת החרוזים ההיא שהתפרקה לה בשידור כשם שהיא אוכלת סרטים על השנים הארוכות בהן כל מה שכתבו עליה הסתכם ב"גרושתו של, זאת ששרה שירים סקסיים", וב"הזמר במסכה" פתאום נטרלו לה את כל זה. רגע הגילוי שלה היה גם רגע של פרידה מאנונימיות מבורכת, ממקום בו שפטו אותה תמיד לחיוב ותמיד בלי, ובכן, משוא פנים. אני בוכה, השופטים בוכים, המצלמות באולפן בוכות פיזית מרוב כנות ואינטימיות, ולאף אחד לא אכפת שחרגנו מהזמן המוקצב. אנחנו רק רוצים לשמוע עוד קצת על הנאחס של אמדורסקי, לומר לה שהכל יהיה בסדר ושהיא אלילה עם רקורד מרשים מאוד של עשייה בבידור הישראלי, ובסוף פשוט לשבת ולראות אותה מופיעה פעם נוספת. אנחנו רוצים לאהוב את מיכל אמדורסקי, ושהיא תאהב את עצמה כמו שאנחנו אוהבים אותה.
