הם אחד מהפאוור-קאפלים הגדולים של ישראל: עמליה רוזנבלום היא פסיכולוגית, מטפלת זוגית, סופרת ותסריטאית; יובל בנאי הוא אחד מאבות המזון של הרוקנרול הישראלי. יחד התאחדו לפרק ב', כולל ילד משותף, ואיכשהו מה שיכול היה להיות מתכון מושלם למאבקי כוח דווקא מתאזן. "אין מה לעשות", צוחק בנאי. "פעם שנייה לא מפרקים משפחה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אבל בשנתיים האחרונות האיזון הופר, כשנדרשה התגייסות מיוחדת כשעמליה העלתה הילוך בעבודה על ספר חדש ולקחה פסקי זמן של ימים שלמים רחוק מהבית כדי לכתוב. "כשאני כותבת, זה 'נציגינו עסוקים בפניות קודמות'", היא מסבירה. "תתקשרו לאבא". הקונספט לא היה זר לבנאי: "במוזיקה אנחנו קוראים לזה 'הצוללת' – אתה הולך, עושה אלבום, מקליט, כותב שירים, נכנס לתוך אולפן ההקלטות, סוגר את הדלת וזהו. אין עולם, אין כלום".
במרכז הרומן החדש של רוזנבלום עומד סופר נרקיסיסט ששיאו מאחוריו, והוא נאבק לשחזר את ההצלחה. הוא אמנם לא אוטוביוגרפי, אבל רסיסים מחייה של רוזנבלום והמשפחה מצאו דרכם לתוך הטקסט. "חשבתי שהדמות של שאול, שהוא סופר, יותר מדי בעייתית", מגלה רוזנבלום. "הוא יותר מדי מרוכז בעצמו, שלילי מדי. אז שאלתי את יובל על זה, והוא אמר לי: ' על מה את מדברת? אני מבין אותו לחלוטין'".
"אחד כמוני חי את זה כל דקה", מסביר בנאי. "יוצאים מבית מלון באילת, מופיעים בתמנע מול 6,000 איש בקונצרט סופר מתוקתק של משינה – ועומד איזה אחד ואומר: 'איפה אתם, פעם הייתם גדולים'. העניין הזה של להמציא את עצמך מחדש זה לא פשוט". היום הוא גם מופיע עם שירים של אביו, יוסי בנאי: "כשהייתי ילד שמעתי את זה הרבה – ומרדתי בזה בכל הכוח. עשיתי כל דבר כדי להתנגד לדבר הזה – ובסופו של דבר חזרתי לשירים".