אחרי שהסקרים האחרונים הראו שכבר אין כל כך איך לשנות את תוצאות הבחירות – הגולשים ברשתות החברתיות מתגייסים למשימה החדשה בכל הכוח – הגדלת אחוזי ההצבעה, או פשוט "לכו להצביע". בבחירות 2009 אחוזי ההצבעה עמדו על 65.2%. היעד שהציבו לעצמם כמה פעילים לבחירות 2013 עומד על 80%. האחרון כולם מתגייסים כדי להגיע אליו.
עם זאת, רועי פלד לשעבר מנכ"ל התנועה לחופש המידע החליט לנתח את הנתונים ומצא שממש לא נכון להגיד שאלו שלא הולכים להצביע שייכים לגוש השמאל דווקא. פלד פרסם בעמוד הפייסבוק שלו את תוצאות המחקר הקטן שעשה וכתב: "לקחתי את קובץ הקלפיות המלא של 2009. הוצאתי את כל הקלפיות בהן היה 70% הצבעה ומטה, ובנפרד את כל אלה בהן היו 71% הצבעה ומעלה, ובדקתי את התוצאות בכל קבוצה. ראו זה פלא - הבוחרים בקלפיות עם אחוז ההצבעה הנמוך ימנים יותר. אם התוצאות היו מבוססות רק עליהם, אז לליכוד היה מנדט אחד יותר מאשר במציאות (28) לליברמן שניים (17) חד"ש היתה זוכה במנדט, רעם-תעל זוכה במנדט, קדימה מפסידה מנדט, יהדות התורה מפסידה אחד והעבודה מפסידה שניים. סך הכל מנדט אחד היה מתווסף לימין.
"אבל – אם ההצבעה הייתה רק בקרב קלפיות עם אחוז הצבעה גבוהה, העבודה הייתה זוכה בשלושה מנדטים נוספים, הבית היהודי בעוד שניים, יהדות התורה בעוד שלושה, בל"ד וחד"ש היו מאבדות אחד, האיחוד הלאומי היה זוכה בעוד שניים, קדימה בעוד שלושה, ליברמן היה מפסיד (תקשיבו טוב) שמונה מנדטים, הליכוד מפסיד שלושה, מרצ הייתה זוכה בשניים, רעם תעל מפסידה אחד וש"ס מפסידה אחד. סה"כ גוש המרכז-שמאל היה מרוויח חמישה (!) מנדטים, כאשר אכן המפלגות הערביות היו נפגעות והמתנחלים/חרדים מרוויחים. אבל בסה"כ מסתבר שאנשי השמאל דווקא מצביעים מעל הממוצע".
"אני חי חיי עוני ואני לא צריך להתבייש בכך"
גור בר, תושב תל אביב בן 28, מורה בתיכון ציבורי בעיר, פרסם פוסט בפייסבוק שזכה לשיתופים רבים וגם בו הוא קורא לצאת להצביע. בין השאר כתב בר: "אני שוכר דירה עם בת זוג נפלאה, עשיתי צבא בקרבי ואני עדיין עושה מילואים מדי שנה כולל במבצע 'עמוד ענן', אליו נקראתי בערב יום שישי בצו 8. וכן, אני עני. בתלוש המשכורת האחרון שקיבלתי הצטופפו להם ביחד קצת פחות מ-2,400 שקלים. אני לא מתבייש בסכום הזה. רבים צריכים להתבייש בכך שמורה בישראל המלמד ב-3/4 משרה, תשע כיתות, כ-350 תלמידים בשבוע, חי חיי עוני. אני עצמי לא צריך להתבייש בכך. אני אדם חרוץ העובד לפרנסתו".
בהמשך הוא מפרט את הוצאותיו: "2,400 שקל מספיקים רק בקושי לתשלום על שכר דירה (1,800), והוצאות הארנונה, חשמל, מים, תקשורת. ההורים עוזרים, זה ברור, מדי פעם הם נותנים קצת בשביל שהצ'ק לבעל הבית לא יחזור, כדי שאוכל להשתתף בהוצאות קניית המזון, כדי שאוכל לקחת את בת הזוג למסעדה ביום השנה שלנו. ואנחנו חוסכים. שנינו אקדמאים, מחושבים, פשוטים בטעמנו. קונים בסופר הזול, או בשוק, בעיקר את מה שאנחנו צריכים וכרגע במבצע. לא טסים לחו"ל פעמיים בשנה, גם לא קונים בגדים חדשים כל עונה (נראה לי שהפעם האחרונה בה קניתי לעצמי בגד הייתה לפני 5 שנים), אין לנו רכב (לבת הזוג יש טוסטוס, אני נוסע בתחבורה ציבורית והולך ברגל). ובכלל, איננו מבקשים שיראו בנו מסכנים או יתרמו לנו. אנחנו רוצים לחיות ולהתפרנס בכבוד".
ובסוף הוא מסכם: "אני מבקש מכל אחד שקרא את דברי והגיע עד לכאן – לך להצביע. לך תפעיל כוח פוליטי. תיצור קשר של תלות בינך ובין נבחרי הציבור היושבים בכנסת. גרום להם לזכור שאתה שמת אותם שם ואתה יכול להחליט שלא לבחור בהם שוב. תזכיר להם את מה שחלקם אולי שכחו – שהם צריכים לעבוד בשבילך, ודאג שהם יעשו זאת. אל תשב בבית ותוותר על זכותך להפעיל כוח פוליטי. כי אז גם הם יוותרו עליך. ועלי. ועל היקרים לך. לך להצביע".
אז חוץ מסרטוני הקיטורים של לשכת הפרסום הממשלתית
יש גם כמה יוזמות פרטיות מושקעות במיוחד, כמו זו של סטארטאפיסט ישראלי שחי בארצות הברית
וגם מחווה לפרסומת "כאב הראש" שאמנם מתלוננת על כל הדיבורים על הבחירות ועדיין קוראת ללכת להצביע