לצד כל השאלות הגדולות שנשאלות (מי ניצח? מי הפסיד? דרעי יהיה יו"ר? מה יקרה עם ישי?) אני חושבת שמה שקרה אמש בש"ס יכול ללמד אותנו עוד לקח חשוב. מסיבת העיתונאים המשולשת והמפתיעה יכולה ללמד אותנו, העיתונאים, שלפעמים אנחנו לא יודעים את כל האמת.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של סיון רהב-מאיר
למען האמת, לרוב אנחנו לא יודעים את כל האמת. כולנו, גם אני, שידרנו אינספור תסריטים בשבועות האחרונים. אמרנו שדרעי במקום הראשון וישי במקום השני (הייתה רק בעיה אחת: ישי לא הסכים), ואז אמרנו שישי במקום הראשון ודרעי במקום השני (שוב צצה בעיה קלה: דרעי לא הסכים), ואז אמרנו שתהיה הנהגה זוגית משותפת, או שבעצם דרעי יקים מפלגה משלו, או שבעצם ישי יילך הביתה ויעזוב את הפוליטיקה.
מי חשב שזה יסתיים בחיבוק משולש?
ויש עוד תסריטים, אפשר למצוא אותם בארכיונים, והם עוד לא הספיקו להעלות אבק. אף אחד לא חזה באופן מדויק את התוצאה הסופית: הנהגה משולשת, ישי-אטיאס-דרעי, בברכת הרב עובדיה יוסף, ועם החלטה שלא להחליט עדיין לגבי המיקום.
מישהו חשב שישי ודרעי יתאחדו, בלי החלטה מי בעצם במקום הראשון? מישהו דמיין מסיבת עיתונאים זורמת, מאוחדת, מפרגנת ואפילו משעשעת כמו זו שהשלושה ארגנו יחד אתמול? מישהו חשב שכל ההדלפות, הספינים והאינפורמציות יסתיימו בחיבוק המשולש הזה סמוך ל-11 בלילה בבית הכנסת של הרב בהר נוף?
הבחירות רק החלו. יש עוד כ-100 ימים של סיקור סוער ואינטנסיבי, בכל המפלגות ובכל הסוגיות. ש"ס לימדה אותנו אתמול עד כמה המידע שפוליטיקאים נותנים לעיתונאים הוא מועט, חלקי ובעיקר עד כמה הוא נועד לשרת מטרה מסוימת. אז אצל לפיד ושלי, בליכוד ובקדימה, צריך לזכור שכאשר אחד מאיתנו הכתבים אומר: "אם כן, יונית, זה מה שקורה עכשיו" הוא בעצם אומר: "אם כן, יונית, זה מה שקורה עכשיו, למיטב ידיעתי, ובסופו של דבר אין לי ספק שיתברר שזה רק חלק מהתמונה".