זו מערכת בחירות מוזרה. אין בה כמעט מאבק בין גושים, רק מאבק בתוך הגושים. בשמאל, ציפי קמה בבוקר וחושבת איך לקחת מנדטים משלי, וכך גם לפיד. בימין, נתניהו מתעורר ומיד חושב כיצד להפסיק את זליגת המנדטים לבנט ולש"ס.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של סיון רהב-מאיר
קחו את השבוע האחרון למשל: נתניהו תקף את בנט ובכך חיזק אותו, ואז תקף את ש"ס ולא נראה בינתיים שזה פגע בה. זה בעיקר גוזל המון אנרגיה מצוותי הקמפיין של כל המפלגות. נתניהו מתראיין בשלושה ערוצים נגד בנט, ואז בנט מנגד מכנס מסיבת עיתונאים, ואז נתניהו תוקף את ש"ס, ואז ש"ס תוקפת בחזרה את הליכוד ביתנו. במפת המנדטים של מינה וקמיל, זה לא משנה הרבה בסיומו של שבוע סוער כזה. כי אולי בניגוד לפוליטיקאים, הציבור לא אוהב הפעם את המאבקים האלה. האם אני מדמיינת, או שבישראל 2012, לקראת בחירות 2013, מעדיפים קמפיין חיובי ולא נגטיבי?
הנה שתי דוגמאות: כשנפתלי בנט עלה על הבמה ב-12 בלילה בגני יהושע, במסיבת הניצחון שלו על ראשות "הבית היהודי", הקשבתי לנאום הניצחון. הוא דיבר שם, וחשבתי שהוא הולך להיות ילד הכאפות של הפוליטיקה הישראלית. "אני אוהב את צה"ל", הכריז שם בנט, "אני אוהב את עם ישראל. אני אוהב את מדינת ישראל. אני אוהב את תורת ישראל. אני אוהב את החרדים, אני אוהב את החילונים".
הטקסט הזה נשמע ילדותי כמו "הכבש השישה עשר" ("אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה") אבל כרגע נראה שהגישה האופטימית והמחבקת הזו מביאה לו עוד מעט את המנדט השישה עשר. בנט מנהל קמפיין בלי לכלוכים על אף אחד, רץ בין תיכונים לבין ישיבות, בין קיבוצים לבין התנחלווית, וממש מקפיד מאוד לא לתקוף חרדים (למרות שזה הכי קל לו, ורבים בציונות הדתית נהנים לעשות זאת) וגם ערבים (את זה הוא משאיר למיכאל בן ארי ואריה אלדד - יש לו מזל שיש לו מימינו מפלגה לכל האולטרה ימניים).
נעבור לשלי יחימוביץ'. לפני כמה חודשים הנחיתי מפגש שלה עם סטודנטיות חרדיות בקמפוס בקריית אונו. היה מרתק לראות איך היא לא סתם "מכבדת אותן" אלא מחפשת את האינטרס המשותף, את הערכים המשותפים (המאבק שלה נגד עבודה בשבת, למשל). היא לא צעקה עליהן נאומים בפמיניסטית, אלא הקשיבה ושיתפה מניסיון חייה. גם עכשיו, לאורך כל הקמפיין, שלי מקפידה לנהל דף מסרים מוקפד ומדויק, אמין מאוד ופוזיטיבי מאוד.
היא מדברת בעד שיטתה הכלכלית, בעד סוציאליזם, בעד ציונות, בעד מדינת ישראל. נכון, חצי מהסיסמה שלה הוא "ביבי טוב לעשירים", אבל היא יכלה להיות אכזרית הרבה יותר ביחס לביבי, לפייגלין, לבנט, למי לא? גם נגד המתנחלים היא כמעט לא מדברת. נכון, היא חולקת על תפיסתם, אבל ברובם היא רואה מעמד ביניים קלאסי ששותף לאותן מצוקות.
ש"ס יכולה ללמוד מכך, ואולי גם הליכוד ומפלגות נוספות - לך על ההישגים שלך, על הבשורה שלך ועל מה שיש לך לתת, אל תדבר על השני כ"סרבן" או כ"רוסי לבן".