לפני שנים רבות הראה לי האלוף שלמה גזית, אז ראש אמ"ן, חפיסת קלפים. בטוש עדין צויר על הקלף הראשון חתול חביב ומנומנם, ובקלף האחרון אותו חתול היה כבר נמר חושף שיניים.
הצטרפו לדף הפייסבוק של רוני דניאל
באיזה קלף מתוך ה-24, הוא שאל אותי, חדל להיות חתול והתחיל להיות נמר. הוא כיוון בדבריו להפתעה של מלחמת יום הכיפורים - כיצד זה לא ראינו את השינוי בצד המצרי.
אני נזכר באירוע הזה בהקשר של עזה. נכון, היא מעולם לא הייתה חתול ותמיד הסתובבו שם גם נמרים, אבל בתקופה האחרונה מתרבים הסימנים שמובילים לקלף האחרון באותה חפיסת קלפים ישנה.
קחו רק את אירועי הימים האחרונים - חשיפת מנהרת תופת גדולה ומסוכנת שעברה לתוך שטח ישראל, הירי היום על רכב צבאי שנסע על דרך בשטח ישראל ועוד יותר מכל אלה משהו שקצת עומעם אולי במתכוון - בתקופה האחרונה יורים הפלסטינים לעבר יישובי עוטף עזה קטיושות 122 מ"מ, כבר לא קסאם או מרגמות. זו קטיושה מדויקת והרסנית יותר מכל האחרים.
לצה"ל יש כבר תוכניות מוכנות
ההשתנות בעזה כבר לא נזקקת לציור שהפרטים העדינים משתנים בו. הארגונים ברצועה צוברים עוד ועוד אמצעי לחימה מכל הסוגים - ארוכי טווח, מדויקים, כבדים - והנכונות שלהם לעשות בהם שימוש מחייבת בדיקה חדשה ויסודית, שמא באמת אנחנו כבר קרובים לנמר חושף שיניים.
לא צריך להיבהל מהיכולות שלהם, לצה"ל יש כבר תוכניות מוכנות ויחידות אף התאמנו על חלקן במהלך קרקעי בעזה.
נשארת שאלת ההחלטה. אם דרג מדיני יחליט שהגיע הזמן לשבור את כללי המשחק של מלחמת ההתשה הזו, אז פעולה כזאת תצא לדרך. היא לא תפתור את כל הבעיות ועזה לא תחזור להיות חתול גם אחרי מבצע קרקעי, אבל התעוזה של הארגונים בעזה מלמדת שגם ההרתעה נשחקה ופעולה קרקעית אפשר שתיצור אותה מחדש.
אגב, עד היום איני יודע בדיוק באיזה תמונה, ההיא הישנה, זה גמר להיות חתול והתחיל להיות נמר.