ברשותי אני מתחיל מהסוף. הזמן: 22.1.2013. המקום: גני התערוכה (כנראה). המקום גדוש בפעילים ופעילות, חברי מרכז מיוזעים למרות שבחוץ חורף. ברקע, לקול צהלות ההמון החוגג, מתנגן בפול ווליום ג'ינגל הבחירות. על הבמה הדחוסה עומד המנצח, מוקף חבר מרעיו הנבחרים ומנופף לכל עבר, מבסוט מהחיים ומעצמו. על מסך ענק אפשר לראות את פניו המבריקות ואז הוא אומר: "שרה, מעולם לא אהבתי אותך יותר!!!". וכל הנוכחים עונים במקהלה: "היידה שרה!!!". נראה לכם?!
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לפני מספר ימים ארה"ב נתנה לאובמה הזדמנות שנייה, אולי רק כדי לא לאבד את התקווה מהפעם הראשונה. אבל שם זה מעבר לים ואצלנו לפי השקרים, אה סליחה הסקרים, ביבי ייבחר בפעם השלישית. לפחות היו נותנים גלידה כדי להמתיק את המציאות שלנו.
התקווה אם שמתם לב לפי השיר, היא בת שנות אלפיים. מה שמביא אותי לחשוב שאנחנו כבר כמעט 13 שנה בלי תקווה. אז הגיע הזמן לפתוח פה תקווה חדשה, או לפחות לשנות את ההמנון (ויש לי כבר כמה רעיונות). אבל נכון לעכשיו חברות וחברים צריך להפשיל שרוולים, כי לפי ההווה ,העתיד שלנו פה עבר. בכל זאת הולכים לבזבז לנו רבע מיליארד שקל על בחירות שהתוצאה שלהן כנראה ידועה מראש, אז למה לא לתת בראש ולקחת חלק בחגיגה הדמוקרטית?
לדעתי אגב, היה הרבה יותר כיף אם במקום פארסת הבחירות הזאת היו מחלקים לנו את הכסף - מכניסים אותו לחשבונות הבנק של האזרחים, אפילו אם זה היה יוצא רק שישה שקלים ו-60 אגורות לכל אחד.
האם הגשמנו את החלום בארץ חמדת אבות?
עולם כמנהגו מצביע ונכון לרגע זה אני לא קונה את הסחורה שמוכרים לי ולא משנה איזה רכש או הרכבים, סיסמאות או דגלים מניפים, אני עדיין מרגיש מחוץ למגרש המשחק המכור הזה. אני מאמין בישראל ואוהב את המולדת. זוכרים את המגילה? "בארץ ישראל קם העם היהודי". האם באמת הגשמנו את החלום פה בארץ חמדת אבות? האם באמת פתאום קם לו עם והדליק אור ולפתע חשכו עיניו מהחוב של חברת החשמל?
אני לא רוצה מדינה שהשלטון בה הוא אויב שלי, מדינה שלא מגלה חמלה לתושבים שלה. מדינה בלי נדיבות למיעוטים, לחלשים ולשונים. מדינה שהופכת את החלום הציוני לסיוט גרעיני. מדינה שבה השלטון מהלך עלינו אימים במלחמות אין ברירה. מדינה קטנה עם מנהיג שנוהג בעריצות כלכלית, בחלוקה לא שיוונית בנטל. מדינה שמתגאה בחוק חינוך חינם, אבל לנו ההורים החינם הזה עולה ביוקר. מדינה שחרטה על דגלה שכוחה הוא לא בעוצם ידה אלא ברוחה, אבל הרוח הזאת היא סופה ולא אהבת לרעך כמוך.
אני אומר די, הרפש הפוליטי הגיע עד נפש. אם אין אני לי, אז אני מצביע עבורי ועבורכם. כן כן, אין לנו מה להפסיד תאמינו לי, אף אחד לא יעשה בשבילנו את העבודה. הכוח עד הבחירות נמצא לכאורה במגרש שלנו, הבוחרים. ולפני שזה יגמר בכי רע אני מציע לשנות מגמה, לחולל מהפך קודם כל במחשבה. לא להפקיר את גורלנו בידם של פוליטיקאים או מפלגה כי בידנו הדבר.
אני מאמין שהמחאה לא מתה, היא רק משנה את פניה. אני קורא לכל מי שהמדינה יקרה לו, בטח עתיד ילדיו, לא כסיסמא אלא כאמת צרופה, ליצור ולהקים קבוצת רכישה של בוחרים על מנת להיבחר ולהיכנס לכנסת. לשבת על הכיסא לא ביציע האורחים, אלא כבעלי מנדט שהקשר שלהם עם הבוחר לא יהיה רק הוצאה למטרות מס שפתיים. בדיוק כמו שפעם עלו המתיישבים הראשונים והקימו קיבוצים ומושבים, ובדיוק כמו שהיום קמות קבוצות רכישה לפרויקטים של מגורים, ככה אני פונה לכל מי שרוצה באמת כוח להשפיע על הפוליטיקה ולשנות את השיטה כאן ועכשיו.
בידינו לקבוע את סדר היום הציבורי וזאת בתנאי אחד שנתאגד בחוכמה על ידי ערבות הדדית, ניקח אחריות למען העם והמדינה ונכנס לכנסת. כן זה נשמע כמו חלום אבל זה לא בשמיים, זה לא נדל"ן, זה קניין רוחני.
אני כותב כי חרא לי מהמצב וגם כי לא הציעו לי מקום בשום מפלגה, חה!!! אני מרגיש שאף אחד לא באמת מגן עליי בקלפי, אני לא רוצה ללכת פעם נוספת להצביע רק כדי לסמן וי ולהקריב את קולי מרצון רק בשם מימוש זכותי הדמוקרטית. ממש לא בא לי לתת את קולי למפלגה שבסוף מכניסה ידיים לכיס שלי ומתערבת בחיי בגסות של שלטון עריצות. עדיף לי להצביע עבורנו אחים ואחיות שלי, די לאכזבה! חייבים לעלות דרגה בשיח הציבורי ולהקים קבוצת רכישה לכנסת. ככה נצליח לזכות במנדט אחד בשביל כולם ולכולנו כאיש אחד. "באתי, הצבעתי, ניצחתי - לייק ישראל".
נ.ב.
אהוד ברק שר הביטחון מבזבז את כספי הציבור (עלאק מימון מפלגות) על שלטי חוצות שנושאים את סיסמה "מרגישים בטוח". הרי הוא גר במגדל יוקרה בדירה ששווה ארבעים מיליון, אז מה הפלא שהוא מרגיש בטוח. אם אני הייתי גר בדירה כזאת גם לי היה ביטחון. פלא שהוא שר הביטחון ולא אני?