שלוש פעמים תפס ראש הממשלה בנימין נתניהו את התקשורת לא מוכנה, מופתעת ואפשר לומר - עם המכנסיים למטה. כן, צריך להודות: את האירועים הבאמת מכוננים של הכנסת התשע עשרה, לא הצליחו העיתונאים לגלות מבעוד מועד. כולם כאחד נאלצו לקרוא במבוכה רבה את ההודעות שיצאו ממבשלי הקומבינות והטריקים כדי לבשר לציבור על המהפכות הפוליטיות החדשות. כלב השמירה של הדמוקרטיה הפך לכלב מסורס, שמגיב רק בדיעבד לפריצה לביתו של הציבור, אחרי שהפושע כבר ביצע את זממו.
הפעם הראשונה הייתה ב-18 בינואר 2011, אז הודיע אהוד ברק בשעת בוקר מוקדמת כי הוא פורש ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים, כדי להקים סיעה נפרדת בשם "העצמאות". אחד אחרי השני הגיעו העיתונאים, ואנוכי ביניהם, אל החדר הצפוף בקומת הממשלה בכנסת כדי לשמוע מברק על שחר של יום חדש, במקום "עצמאי" אחר. המהלך בושל בתיווכו של נתן אשל, שתפר את השמלה הראשונה שלו בקדנציה למפלגה החדשה, זו הצליחה להכניס לקואליציה של נתניהו לא פחות מארבעה שרים חדשים, וכיום נלחמת על חציית אחוז החסימה.
הפעם השנייה הייתה בליל השימורים של ה-8 במאי 2012. טרוטי עיניים הגיעו כלל הכתבים הפוליטיים והפרלמנטריים למשכן הכנסת, אחרי שכבר פרשו לביתם בהנחה שהכנסת ה-18 עוברת את שלביה האחרונים לפני התעטפותה בתכריכים. בזמן שבוועדת הכנסת מושך חבר הכנסת הצעיר הטרי בקדימה, יובל צלנר, את הזמן, וכשנתן אשל כבר תפר שמלה נוספת, הפעם למפלגת קדימה ושאול מופז - ברק כבר השלים סימפוניה נוספת בפסנתר. ולנו ,העיתונאים, רק נותר לצפות מהצד, וכמובן לדווח, באסרטיביות ובהתלהבות השמורות רק למי שמסקר את התחום הפוליטי. אבל בדיעבד. שוב, בדיעבד.
הפעם השלישית קרתה אתמול. ראש הממשלה ושר החוץ ליברמן החליטו על ריצה משותפת ברשימה אחת בבחירות הקרבות. מעתה אין יותר "ליכוד" ו"ישראל ביתנו", אלא "ליכוד ביתנו". ואיך התבשרו העיתונאים על הדרמה הפוליטית? בשעה 17:53 הוציאה נגה כץ, דוברת הליכוד, את ההודעה הבאה לכתבים: "רה"מ בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן ימסרו הערב בשעה 20:00 הודעה משותפת במלון דן פנורמה (לשעבר מלון מוריה) באולם כנרת, רחוב קרן היסוד 20 ירושלים". בשורת הנדון במייל שנשלח נכתב: "הודעה חשובה". שתי מילים שמסכמות אולי יותר מכל את ההתפתחות הפוליטית הזו.
העיתונאים לא הבינו שיש ציניות גדולה גם בצד השני
אז נכון. לא ידענו, נכשלו מלחשוף את התעלול הפוליטי הזה, כמו גם את השניים שלפניו. חודשים ארוכים החבירה הזו קורמת עור וגידים בלשכותיהם של נתניהו וליברמן, ואף אחד לא ידע ולא שיער. גם מי שהעז להעלות את ההשערה, נחשב לספקולטור ולכזה שחי בשיגיונות. אנחנו העיתונאים, שהציניות שמאפיינת אותנו כה גדולה, נכשלנו מלהבין שיש ציניות גדולה גם בצד השני, והיא כמעט גדושה, מתפוצצת, חסרת שליטה על גבולותיה שלה. נתניהו וליברמן הוכיחו, שוב, שבפוליטיקה הכל אפשרי. ורק על זה מגיע להם שאפו. הם יכולים למנות לעצמם שלושה הישגים בטוחים בקדנציה. נו, שוין.
לגופה של החלטה, לא בטוח שהמהלך הזה יביא את אותם 50 מנדטים שמצפים להם בשתי המפלגות, שהפכו כבר למפלגה אחת. הסקרים של ארתור פינקלשטיין, יועץ הסתרים הכי גלוי של ליברמן, אמנם נחשבים למהימנים ואמינים, אבל צריך לזכור שהמערכה עד לבחירות ארוכה. אם איחוד בין מדינות טומן בחובו סיכויים וסיכונים, כך גם לבטח איחוד בין מפלגות ובין מנהיגים.
ראש הממשלה נתניהו עשה בשנה האחרונה שני מהלכים פוליטיים שנובעים אך ורק מפחד. הוא צירף את קדימה לממשלה כי פחד ללכת לבחירות מוקדמות, ועכשיו הוא מצרף את ליברמן כי הוא אובססיבי לסקרים. גם הוא ראה את המגמה: שלי יחימוביץ' מתחזקת, כך גם יאיר לפיד. הליכוד מנגד יורד בארבעה עד חמישה מנדטים, גם ליברמן מדשדש. הכניסה של אריה דרעי לש"ס לא הוסיפה לו נחת. גם לא התלבטויותיהם הנצחיות של אהוד אולמרט וציפי לבני. אז הוא החליט להקדים תרופה למכה אפשרית.
ליברמן בראשות "ישראל ביתנו" לא יהפוך לראש ממשלה
גם ליברמן לא עשה את המהלך האחרון מ"אהבת נתניהו". בינו לבין ראש הממשלה יש לא מעט חילוקי דעות, והעבר המסוכסך שלהם בטח לא נשכח גם ברגע שלחצו ידיים במסיבת העיתונאים בירושלים. אבל ליברמן הבין שהכמיהה האמיתית שלו להפוך לראש הממשלה לא תקרה מעמידה בראשות רשימת "ישראל ביתנו". אבל היא כן אפשרית, אפילו ריאלית, מרשימת "ליכוד ביתנו". חוק יסוד הממשלה, שלא מאפשר לראש הממשלה לכהן יותר משבע שנים ברצף, הופך את השאיפה הזו מחלום - לכמעט מציאות מתגבשת.
ליברמן ונתניהו לא ישיגו 50 מנדטים בבחירות 2013. אפשר לצנן את ההתלהבות. אבל האיחוד הזה, שמונע מאינטרסים צרים ואישיים, יכול להפוך גם לבשורה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית. במשך שנים שיטת הממשל בישראל נתנה כוח למפלגות קטנות, סקטוריאליות, אופנתיות, נעדרות אג'נדה. ליברמן ונתניהו כמעט קוראים לשמאל: "התאחדו גם אתם מולנו". וזה בדיוק הזמן של המרכז-שמאל הישראלי לתת תגובת נגד למהלך ביברמן. שלי יחימוביץ', יאיר לפיד, ציפי לבני, כולם כאחד צריכים להתגבש ולשים את האגו בצד. אם קשה להם, שיסכימו על רוטציה. כך, הבוחרים יחליטו בין שתי תפיסות עולם: שתיהן לגיטימיות, שתיהן מגובשות. כך, הבחירות האלה באמת יהפכו למעניינות, ואנחנו העיתונאים - לא נהיה שוב מופתעים מחבירות בין מפלגות.