על מה ההיסטריה בדיוק? בנימין נתניהו, גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום, ישראל כץ, לימור לבנת, יובל שטייניץ, אביגדור ליברמן, ציפי חוטובלי, יולי אדלשטיין, צחי הנגבי, דנון, יעלון, ריבלין, אלקין – מה קרה? מה השתנה? האינכם מכירים את השמות הללו? הם חדשים בפוליטיקה? אה: פייגלין, זו הבעיה שלכם? ויריב אופנהיימר במפלגת העבודה זו לא בעיה?
הנה, עוד מעט יעלה הבוקר, ומנהיגת המחנה הפוטנציאלית תתעורר משנת הרהוריה, תיגש אל הראי בפעם ה-100 השבוע, תמחה את דמעות הפאניקה שהיא שרויה בה בעשר השנים האחרונות, ותגיד לעצמה: כן ציפי! את יכולה! את ראויה!
"נפתלי!", היא תזעק בייאוש, "אני יכולה?"
"כן ציפי!", ישאג בעלה מהמקלחת. "כבר אמרתי לך אלף פעם! את יכולה!"
הרחק משם, בחדר מקלחת אחר, יסיר מעליו אהוד אולמרט את המיזע לאחר ריצת הבוקר וישאל את עצמו אם באמת בא לו לעמוד בראש הגוש הזה, שמחצית משנותיו בז לו ושטם אותו, ועתה נאחז בשולי אדרתו בתחינה נואשת.
ואולי לפיד? ואולי שלי? ולמה לא זהבה גלאון? ואולי כוכב מבחוץ?
הו, הפתטיות!
ה"שמאל" תר אחרי מנהיג. המועמדים: נסיך הליכוד אולמרט, בת המשפחה הלוחמת לבני. מה בדיוק קרה לשמאלנים? התחרפנו?
הנה, זה מה שקרה להם: בישראל אין באמת מאבק על דעות ואמונות. בינינו. הרי חוץ מן הקיצוניים ממש, כולם מצויים פחות או יותר באזורי האמצע הללו של ירי מאסיבי על עזה וגישושים מדיניים פושרים. הרי את "עמוד ענן" ניהלו ראש ממשלת הליכוד ומנהיג העבודה לשעבר יחדיו.
הנושאים הכלכליים? הצחקתם אותי. מישהו באמת חושב שיש לנו כאן מאבק מטלטל בין "תפיסה קפיטליסטית" ל"תפיסה סוציאליסטית"? האם בימי שלטון קדימה, של שרון-אולמרט נוהלה כאן כלכלה סוציאליסטית? שטויות והבלים. הכל סיפור של ניואנסים.
רוצים לזכות בבחירות? תפסיקו להשתמש באמצעי מניעה
המאבק הבין-גושי בישראל, זה שפעם כונה "התיקו הפוליטי", הוא מאבק שבטי על זהות ושייכות, והוא מתנהל בין ישראל הראשונה (מיעוט) ובין ישראל השנייה (רוב). בין חילונים-אשכנזים-שבעים ובין דתיים-מזרחיים-רעבים. בין מי שמזוהים עם דור המייסדים לבין מי שמזוהים עם דור המהגרים. בין לבנים לשחורים.
אשר על כן ציפי ואהוד הליכודניקים בנשמתם מוצאים את עצמם "שם", כי שבטית הם באמת שייכים ל"שם", וצחי הנגבי מוצא את עצמו חוזר ל"כאן". על כן מופז גז ונעלם. זו כל התורה כולה על רגל אחת.
נכון שיש מי שמנסה בחן לשבור את החלוקה הזו. יאיר לפיד למשל, שהוא עצמו והרשימה הראויה שהוא הציג הם אנטיתזה מובהקת לניתוח הזה. הוא אולי יצליח, אבל זה לא אומר שהיא לא נכונה.
ישראל השנייה כבשה זה מכבר את השלטון. היא הולכת ומבססת את אחיזתה בו. למה? מפני שהיא הרוב. נקודה. פעם היא הייתה המיעוט והיום היא הרוב. כן, חברים יקרים, יש דמוגרפיה בישראל, והיא חזקה יותר מכל מערכת אחרת. מה לעשות. הייתם צריכים לחשוב על זה כשרכשתם גלולות.