ביום רביעי שעבר כינס חילי טרופר את המתנדבים במטה הפריימריז שלו לישיבה אסטרטגית. על הפרק היה המאמץ האחרון בבחירות לרשימת העבודה. אלה אמורות להתקיים ב-29 בחודש, והשבועיים שנותרו עד ליום הבחירות הם הקריטיים ביותר בקמפיין. אלא שבמהלך הישיבה הגיע המסרון ובו ההודעה על חיסולו של אחמד ג'עברי – וטרופר לא היה זקוק להודעה שהגיעה משלי יחימוביץ' בעקבותיו: על המועמדים להפסיק את כל פעילות הפריימריז שלהם, ככה זה במלחמה.
למחרת בלילה כבר קיבל טלפון מיחידת המילואים שלו. טרופר, מפקד צוות בדובדבן, התבקש להיות בכוננות של ארבע שעות מהקפצה. כך הוא מתנהל בשבוע האחרון, עד הפסקת האש: מצד אחד בכוננות גיוס, מצד שני דרוך לרגע שהמבצע יסתיים – אז יפרוץ הקמפיין במלוא הכוח בזמן הקצר שנותר.
יכול להיות שהמבצע הזה ימחק את סדר היום החברתי שאתה כל כך מחובר אליו, זה שהעבודה בראשות שלי יחימוביץ' אימצה כדגל המרכזי בקמפיין?
"דווקא המבצע הזה מחדד סוגיות כמו מרכז ופריפריה שאנחנו מדברים עליהן בקמפיין. תושבי הדרום הרגישו שנים שהממשלות זונחות אותם, זה במרכז השיח עכשיו, והעניין החברתי לא נהפך לפחות חשוב בגלל המבצע. נכון, 'עמוד ענן' מזכיר למה העניין הביטחוני גם הוא עדיין רלוונטי מאוד, ו'העבודה' מתעסקת בשני הנושאים האלה".
"השדה הפוליטי הכרחי"
פגשתי אותו לפני שלוש שנים, ביום הצילומים הראשון לסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה" אשר התקיים באחד בספטמבר. את הסצנה לא אשכח: שבע בבוקר, החצר ריקה מתלמידים, עוד שעה תיפתח כאן שנת הלימודים. דקות אחרונות של שקט. רק המנהל נמצא כאן, יושב בחדרו רכון על פנקס קטן. הוא לא אומר מילה, אבל ברור שאי אפשר להפריע לו. רק אחרי ימים למדתי שהפנקס הזה הוא היומן שבו כותב חילי טרופר משימות לביצוע. כותב ועוקב אחר מה שבוצע. במהלך השנה שבה צילמנו אותו היה שולף מדי פעם את היומן, מעלה מתוכו נקודות שביקש לוודא מולנו: תלמיד שצריך "לשמור" עליו בעריכה, מסר שאולי לא חודד מספיק. הכל מסודר ורשום בנקודות. השיחות בינינו נגמרו תמיד במילים "סומך עליך". כך נפרד ממני, כך נפרד גם מכל מורה ומכל תלמיד. יש משהו חזק מאוד בצמד המילים "סומך עליך". אני לפחות הייתי שומע אותן וחש מיד בגודל האחריות. אם חילי סומך עליי, אי אפשר לפשל.
כשנפגשנו כדי לקיים את הריאיון, עוד לפני מבצע "עמוד ענן" ובעיצומם של הפריימריז, הוא היה בשיא המרוץ. תפסתי אותו במזנון בתל אביב. בין פגישת פריימריז אחת לשנייה. את הזמן הפנוי העביר בסימון נקודות באותו היומן.
אני חייב להגיד לך שבפעם הראשונה שבה ראיתי אותך מדפדף בספרון הזה...
"חשבת שאני מתפלל?"
הייתי בטוח.
"כולם חושבים ככה בפעם הראשונה. אין כמו יומן, יש בו משהו שמדגיש לי מאיפה אני בא. מזכיר לי את הפשטות של הדברים".
הוא בן 34, גר ביישוב נס הרים בהרי ירושלים, נשוי לצופית ואב לארבעה. בשנים האחרונות ניהל את תיכון ברנקו וייס ברמלה, בית הספר שתיעדנו בעובדה בסרט "תיכון ההזדמנות האחרונה". ההזדמנות שהעניקו לטרופר בברנקו וייס, חשוב לציין, גדולה מההזדמנות שנתנו לתלמידים שלו. חילי, שלא היה מעולם מורה, הוצנח ישר לכסא המנהל. תלמידיו לעומת זאת נזרקו מכל בית ספר אחר.
אף אחד לא האמין שהילדים האלה יסיימו תיכון, ודאי שלא ייגשו לבחינות הבגרות. אבל טרופר עשה לכולם בית ספר. הוא גיבש סביבו צוות נדיר של מורים, כולם חסרי ניסיון כמוהו, ויחד הם יצרו מקום קסום ומעורר השראה. בית ספר שמגיש היום את כל תלמידיו לבגרות, ובדרך מעניק להם, לעיתים בפעם הראשונה בחיים, תחושה של הצלחה. בסוף השנה שעברה, אחרי חמש שנים בתפקיד, עזב את בית הספר. כשעמד בחצר ונפרד מתלמידיו דיברו בחוץ על הקדמת הבחירות. טרופר כבר ידע אז בדיוק מה יהיה היעד הבא.
"זה לא קורה ברגע אחד. זה תהליך של כמה שנים שבהן גיליתי שהשדה הפוליטי הוא שדה הכרחי להשפעה. יש בזה כמעט המשך. דווקא בגלל שכל כך חשובים לי חינוך ורווחה ופערים חברתיים, השדה החוץ פרלמנטרי פשוט לא מספיק. השדה הפוליטי הוא הכרחי".
ובשנים האחרונות, בכל מה שקשור למפלגות היית מחוזר.
"הייתה תקופה שהיו אופציות פוליטיות, ואז דווקא זה שהייתי בבית ספר שמר עליי. לא באמת פיניתי את עצמי לזה, לא בראש ולא בפרקטיקה".
מה קרה, זיהו אותך ככוכב שמושך קולות?
"נראה לי שהפרסום הציבורי, בעיקר בסרט שלך, גרם לאנשים לחשוב שאפשר אולי להשיג בטיקט אחד גם אדם צעיר, גם איש חינוך, גם דתי. אני מדבר אתך באופן פשטני, אבל אני רוצה להאמין שלא ראו בי רק משהו שמושך קולות, אלא גם מישהו שרוצה לתרום לעניין".
"אני לא מוכשר עדיין להיות שר החינוך"
האיש שרוצה להיבחר לרשימת העבודה גדל בבית דתי, עם עוד תשעה אחים. אביו, ד"ר דניאל טרופר, עמד לאחרונה בראש המפקד של מפלגה מהצד האחר של הקשת, "הבית היהודי". חילי שירת כאמור כקצין ביחידת דובדבן, ואחר כך עבד במשך שנים בעמותת "אחרי" המכינה נוער לשירות בצבא. הביוגרפיה שלו כאילו נכתבה בשביל הפרק הבא שלה.
בשנה האחרונה עסקו כל המפלגות בניסיון למשוך לכיוונם את מי שסומנו ככוכבים. צעירים כמו איציק שמולי, שמתמודד היום מול טרופר על מקום באותה הרשימה. גם טרופר נהנה לזמן קצר מהמעמד הזה. העובדה שעדיין לא הזדהה פוליטית, כמו גם הכיפה על ראשו והרקורד המוכר שלו בתחום החינוך, כל אלה נתנו לו נקודות גם במפלגות שבהן די בהבטחה של יושב הראש כדי לשריין מקום ריאלי ברשימה לכנסת הבאה. בחירתו להתמודד במסגרת מפלגת העבודה מחייבת אותו ללמוד לשחק משחק חדש, משחק הפריימריז, והזירה מאוד מאוד צפופה. "זה עבורי מגרש חדש לחלוטין ובאמת צריך ללמוד במהירות לשחק בו כי אין פה זמן פציעות", הוא אומר. "ההזדמנות הבאה תחזור כנראה רק עוד כמה שנים".
בשבוע האחרון הקמפיין הוקפא. גם אם המועמדים עדיין הקדישו לו את כל זמנם, הרי שציבור הבוחרים שלהם ופעילי השטח של המפלגה ממש לא היו מרוכזים בו. בחירות הן הדבר האחרון שעניין מישהו עד לפני 24 שעות, ורק עכשיו, עם תום המבצע, מתחיליםהעניינים לחזור לסדרם. שוב על הפרק: שגרת פרה-בחירות לחוצה ואינטנסיבית.
איך נראה בשבועות האחרונים יום טיפוסי שלך?
"בבוקר אני עם הילדים: מוציא אותם למסגרות. אחר כך טלפונים ופגישות עם דמויות מפתח במפלגה, ובלילה חוגי בית".
דמויות מפתח?
"אנשים כמו מזכירי סניפים, אנשים שיש להם מִפְקדים גדולים".
מה שאנחנו קוראים לו "קבלני קולות"?
"יש לזה קונוטציה שלילית, לפעמים היא מדויקת יותר ולפעמים פחות. אלה דמויות שיש להן השפעה. זה לא שחברי המפלגה הם רובוטים שנותנים להם הוראה והם יוצאים כולם לקלפי, אבל אנשים לא באמת מכירים את כל השמות, לא שוחים בעולם הפוליטי, ולהמלצה של איש כזה יש הרבה כוח".
איך זה באמת עובד, לכמה קולות תזדקק כדי להשתלב במקום ריאלי ברשימה?
"יש מספר גדול מאוד שקשה להעריך בדיוק, הדיבורים הם שקרוב ל-20 אלף קולות מתוך מפקד של 60 ומשהו אלף. אני לא אצליח לפגוש 20 אלף אנשים. אז אתה גם פוגש חברי מפלגה רגילים, אבל אתה גם פוגש אנשים שהם דלת לקבוצות יותר רחבות".
ומה הכלל הראשון שלומדים במשחק הזה?
"דבר שלא הייתי צריך ללמוד פה: עבודה קשה, להתמסר לעניין כמעט לחלוטין. אני חושב שגם במגרש הזה יש מקום לדיבור של אמת, יש מקום לשפה ערכית, אנשים כן קשובים לזה".
רק שבפוליטיקה צריך לפעמים לדבר אחרת. האמנות היא הרבה פעמים איך לא להתחייב, למצוא את הדרך לא להגיד את האמת.
"כמנהל בית ספר, הדבר היחיד שרציתי מפוליטיקאים הוא שהם לא יפריעו לי. פה, אני חייב לעבוד עם פוליטיקאים ואני רוצה להיבחר כפוליטיקאי ולכן ברור שיש שפה פוליטית. בדיוק אתמול אמר לי איש תקשורת 'זה אחלה השפה הערכית שלך, אבל תכניס כמה מושגים יותר פרלמנטריים'".
כמו מה למשל?
"הוא זרק לי 'תכניס תקציבים, תכניס חקיקה, תגיד שאתה רוצה להיות יו"ר ועדת החינוך של הכנסת'. אמרתי לו 'אני רוצה, אבל צריך זמן וסבלנות בשביל דבר כזה, אני עדיין לא חבר כנסת, ודאי שלא חבר ועדה. צריך איזושהי צניעות'. אנשים אומרים לי 'תהיה שר החינוך', אבל אני לא מרגיש שבגיל 34 משהו הכשיר אותי להיות שר החינוך עדיין. אבל האם זו תחנה בדרך? הלוואי".
"השעבוד לעניין המדיני פורר אותנו"
איך נפלה ההחלטה בסוף על מפלגת העבודה?
"האם היו דרכים יותר קלות להגיע לכנסת? כן, אבל השתדלתי להיצמד למשהו ערכי. נכנסתי למגרש שהוא גם חדש לי וגם פתוח לחלוטין, המון שחקנים משחקים כאן ולי אין הבטחה, אין לי שום מקדמה, אין לי ערבות. בכל מקרה אני רואה במסע הזה משהו לטווח ארוך, לא אפיזודה קצרה. ייקח כמה שייקח, אבל אני אהיה שם בפנים. אני מקווה שזה יהיה כבר הפעם אבל זה לא המדד היחיד להצלחה".
ומפלגת העבודה היתה תמיד בית הטבעי שלך?
"בחלק מהפעמים כן, בעיקר בשנים שהם דברו בשפה יותר חברתית, והיו להם כמה תחנות כאלה. היום זה מובן שמפלגת העבודה היא הבית הפוליטי של כל מי שחברה, חינוך ורווחה חשובים לו באמת. לא כמס שפתים, כי הרי כולם בעד, אבל אם יש בית פוליטי שמתעקש ללחום על הדבר הזה בראש סדר העדיפויות, זה מפלגת העבודה".
ובתחום המדיני? אני בטוח שאתה מקורב הרבה יותר מאנשים אחרים במפלגה למי שחי בהתנחלויות. אתה אומר לאותם מתנחלים שצריך לפנות אותם?
"אני אומר לדעתי משהו ש-70 או 80 אחוז מהאוכלוסייה אומרת. כולל גם, אולי לא באחוזים האלה, בהתיישבות. צריך פה הסדר מדיני שיהיו בו ויתורים כואבים. צריך התכנסות, כלומר פינוי של חלק מהיישובים לגושים. אין לזה לוח זמנים. אני לא מזהה את זה קורה עכשיו, אבל אם אתה שואל אותי מה המקום שאליו המדינה צריכה לחתור, זה המקום".
המילה "לחתור" מעניינת מאוד, אתה בכלל לא מונה את זה באג'נדה של המפלגה לבחירות הקרובות.
"אני באופן כללי לא מתרשם מאנשים שיש להם מה להגיד על כל דבר. אם הייתי יושב ראש מפלגה, יכול להיות שלא היתה לי פריווילגיה והייתי צריך להגיד משהו על כל דבר שזז באזור. זה לא שאני מתרכז בנישה צרה – אני פשוט מתרכז בדברים שהם הכי חשובים היום למדינה, הפנים החברתיות של המדינה. אני מרגיש שאני נמצא כמו רוב אזרחי ישראל בהבנה שיהיו פה מחירים מאד כואבים ושצריכה לקום לידינו עוד מדינה. האם אני בעד הסדר? האם אני בעד לקיים מו"מ עם אבו מאזן? בוודאי שכן".
במחנה שאיתו מפלגת העבודה מזוהה, הרבה אנשים לא מרוצים מהקו שמובילה היום שלי יחימוביץ', שמצניע את הנושא הפלסטיני.
"נכון, אבל זה לא סתם שבמפה הפוליטית מפלגת העבודה מתחזקת. דווקא השפה שמתמקדת בחברה מחזקת אותנו. אני בטוח שזה לא נעשה מטעמים אסטרטגיים, אני יודע ששלי יחימוביץ' עושה את זה מתוך אמונה גדולה בתחום הזה. השעבוד הזה לעניין המדיני והמחויבות של כל אחד לנקוט צעד רק בהתאם למיקום המדיני שלו פוררה אותנו מבפנים. האם אני רוצה שהנושא החברתי יהיה באופן מוחלט מעל הנושא המדיני? אין שאלה בכלל".
"אני לא יותר טוב ממישהו אחר"
הצלחת מאוד בתפקיד הקודם שלך, עוררת השראה. כשאנשים שמעו שאתה הולך לפוליטיקה, מה היו התגובות?
"האמת שתהיתי מה יהיו התגובות, וחשבתי שהרבה מהן יהיו ציניות. אבל אליי לפחות לא הגיעו תגובות כאלה. אני חושב שאנשים יודעים להעריך שהבחירה שלי בפוליטיקה באה מאותו מקום של החינוך: הרצון לתרום לחברה. הם גם יודעים למה זה חשוב".
אבל למה אתה חושב שיש לך יתרון בשדה הזה?
"לא תשמע ממני שאני יותר טוב ממישהו אחר. אני חושב שאין בי דבר שמחסן אותי מהפיתויים שיש שם, ואין לי משהו בגנים שעושה אותי טוב יותר. מה שאני יכול להביא זה ניסיון ברמת השטח שהוא חשוב בעיניי, כי כשמדברים על חינוך וחברה ורווחה, אז יפה לדבר על זה בתיאוריה – אבל אני חושב שיש משמעות לעובדה ש-11 שנים היית בתוך העניין והכרת אותו מבפנים. יש משמעות לעשייה. ואם מצטרפת לזה גם יכולת להבין ולהנהיג ולנהל, אז זה משהו. אתה יודע שניהלתי אנשים וגם תקציבים, ואני חושב שיש לזה משמעות".
אתה בעיצומו של הקמפיין, אתה גם מצליח ליהנות ממנו?
"האמת שמעט. אבל אני לא מחפש את הכיף. אם כיף היה יעד, אני יכול לחשוב על אופציות יותר טובות. אתמול הייתי בבית ספר לראות את התלמידים, זה כיף גדול. אבל אני איש משימתי, יש לי משימה ואני משתדל לעמוד בה".
וכשהיית בבית הספר ופגשת את התלמידים שלך, מה שמעת מהם?
"המקום הכי מפרגן והכי מתמסר הוא בית הספר, והדבר הכי מרגש הוא הזכות לראות איזה קשר נוצר לי עם האנשים האלה. כמנהל הייתי כל הזמן במקום של עושה למענם. אמנם כל הזמן ידעתי שאני מקבל מהם לא פחות, אבל זה היה רק בחוויה שלי. הם לא היו בחוויה של נתינה. עכשיו זו ההזדמנות שלהם".
למה הכוונה?
"הייתה ועידת מפלגה לא מזמן, אז דיברתי עם כמה מתנדבים שיבואו לחלק חומרים, בהם כמה מורים שהם חברים. הם הוציאו הסעה מבית ספר, רק של בוגרים כי בכל מקרה אני אוסר על תלמידים, והם הגיעו עם חולצות 'חילי טרופר לכנסת', חילקו פלאיירים והתחילו לשיר שם שירים ולהרים מוראל. הם היו מדהימים".
ואם לא תיבחר, יהיה קשה לך לחזור לנהל בית ספר אחרי שסומנת כאיש מפלגת העבודה?
"זה נכון, למרות שאני חושב שאם ארצה לנהל בית ספר אני אוכל. אבל המטרה שלי עכשיו היא להשיג השפעה יותר רחבה, כך שאם זה לא יהיה בית ספר זה יהיה ברשות עירונית. איש מפלגת העבודה זה רק חלק מהזהות שלי, כמו שמסתכלים עליי כאיש דתי. גם זה רק חלק מהזהות שלי. אני גם דתי, גם איש מפלגת העבודה, גם ציוני, גם ישראלי. אני הרבה דברים, ואני רוצה להאמין שהעובדה שאני איש מפלגת העבודה לא תמנע ממני להמשיך לתרום".