כבר הצהרתי כי כלל לא בטוח שאצביע, משום שאין לי אמון במערכת השלטונית ובשואפים לעמוד בראשה. לכן אני רוצה להציב למועמדים אתגר: אם עד הבחירות אתרשם שמישהו מכם עושה משהו למען מיגור הקסאמים, החזרת גלעד שליט או מתן פתרון למשבר הכלכלי - קולי מובטח לו. אני בספק אם זה אכן יקרה.

צאו לי מהפייסבוק

השבוע נתקלתי בטרנד מעצבן ומרגיז: עשרות פוליטיקאים עטו על הכרטיסים שלי ברשתות חברתיות.
מה חושבים אותם פעילים? שאם הם יפלשו למחשב שלי זה יגרום לי להצביע למישהו? להפך,זה רק ימאיס יותר. המעומדים השונים גייסו את האינטרנט לצורך תעמולה פולטית זולה כרגיל, גם את זה העתקנו העתק לא מוצלח מהאמריקאים.

בארה"ב המועמדים לנשיאות הפגינו חוש הומור והתארחו בתוכניות הסאטירה. הייתי מעוניין לראות את ציפי לבני עומדת מול הדמות שאומרת שהיא אוויר שהיא טפט. גם קשה לי לדמיין את נתניהו עומד מול החיקוי שלו בארץ נהדרת. המזכרת היחידה שהחיקוי יקבל מהמקור היא תביעת דיבה. אמנם לאהוד ברק מגיע שאפו על ההומור העצמי שהפגין, אבל עד שלא יטפל בגשם הקסאמים הוא פסול אצלי.

אז מטות הפעילים יערכו ויעלו סרטונים לרשת. אנשים יראו את הסרטונים האלה ומה אז? אני תוהה אם אנשים יגידו "בוא'נה סרט קורע מצחוק - אני מצביע לו"! עושה רושם שהאנשים שעומדים מאחורי הסרטונים שמועלים ל-YouTube מספיק טיפשים לחשוב כך.

האינטרנט אכן חיוני במערכות בחירות, אך הוא מפספס את מטרתו העיקרית - לחזק את הקשר עם הבוחר העתידי. במקום זאת מנסים להראות לנו עד כמה השני רע והשלישי הוא בכלל אסון.
ככה לא מנהלים מערכת בחירות לדעתי. ועצי התקשורת חושבים שכן? את זאת נדע בוודאות בבוקר ה-11 בפברואר.

עיתונאים או פוליטיקאים?

טרנד אחר לא מובן הוא הנהירה של אנשי תקשורת מוערכים אל הלכלוך והבוץ של הפוליטיקה.
מה אתם מחפשים שם? אני לא יודע מה הם יותר תמימים או מטומטמים. הם כנראה חיים 20 שנה אחורה, ושקועים באשליה מופרכת שמהכנסת הם יוכלו לחוקק חוקים ואולי לשנות משהו. כיום, השפעתה של המדיה הרבה יותר חזקה מכוח ההשפעה של 120 הח"כים יחד.

קחו למשל את ח"כ שלי יחימוביץ' שמכהנת בכנסת תקופה לא קצרה, מציגה את דעותיה באומץ ולא מתביישת לבקר כשצריך. מישהו זוכר הצעת חוק שהיא העבירה? מה שהיא עושה בכנסת מבורך, אבל היא יכלה להמשיך לעשות זאת גם כעיתונאית ולהגיע לתוצאות הרבה יותר טובות. אפשר לומר שהתקשורת מספקת עבודה לכנסת ולא ההפך, כפי שצריך להיות במדינה מתוקנת.

אז לכל אנשי התקשורת שרצים או שחושבים בעתיד לרוץ לאסופת הכלום הזו, תעשו טובה לעצמכם ולנו ותישארו בתפקיד בו באמת זקוקים לכם - ככלב השמירה האמיתי של הדמוקרטיה. אל תלכו למקום שהוא בית השחיתות, כי גם אתם עלולים להתקלקל.