האפשרות לפסול מפלגות מלהתמודד בבחירות, כמו שעשתה אתמול ועדת הבחירות המרכזית לרע"מ-תע"ל ובל"ד, איננה מובנת מאליה. הדמוקרטיה מבוססת על שוק חופשי של דעות. על פי גישה זו כל הדעות, גם אלה המרגיזות, הסוטות, המקוממות ואפילו המבקשות לשלול את הדמוקרטיה - זכאיות להישמע.
עם זאת, מדינות דמוקרטיות רבות, וישראל ביניהן, מונעות את השתתפותן בבחירות של מפלגות "אנטי-דמוקרטיות" בהתאם לגישה לפיה הדמוקרטיה זכאית להגן על עצמה מפני כוחות לא דמוקרטים המבקשים להרוס אותה. אצלנו מוכרת גישה זו בשם "דמוקרטיה מתגוננת".
הסעיף המרכזי בישראל המהווה "אמצעי הגנה" לדמוקרטיה, הוא סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, האוסר על התמודדות לכנסת של מפלגות השוללות את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מפלגות המסיתות לגזענות או כאלה התומכות במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
העליון יחליט סופית
הסעיף בעיקרו מעניק את סמכות הפסילה הראשונית לוועדת הבחירות המרכזית, שהיא גוף פולטי (מעין כנסת זוטא), אך קיימת זכות ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון, כך שבסופו של יום השיקולים לפסילת מפלגות הם שיקולים משפטיים ולא שיקולים פוליטיים.
הפרשנות של בית המשפט העליון לסעיף 7א היא מצומצמת מאוד, ומבוססת על התפיסה כי פסילת מפלגות היא צעד קיצוני. כדברי השופטים: "הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות חוקתית מהמדרגה העליונה ביותר... ההגבלות המוטלות על זכות זו צריכות להיות מינימליות". לכן דורש בית-המשפט ראיות חד משמעיות וברורות לכך שהמטרות המרכזיות של המפלגה הן פסולות, ראיות לכך שהמפלגה לא רק אומרת אלא "פועלת בשטח" בפעילות חוזרת ונשנית שהיא קיצונית מבחינת עוצמתה.
לא פעם ראשונה
בעבר נפסלו תנועות גזעניות כמו תנועת "כך" ו"כהנא חי", אולם מאז שנחקק סעיף 7א, בשנת 1985, לא נפסלה אף מפלגה ערבית.
החלטת ועדת הבחירות אתמול לפסול את רשמת בל"ד ואת רשימת רע"מ-תע"ל איננה החלטה יוצאת דופן. תנועת בל"ד כבר נפסלה בעבר על-ידי ועדת הבחירות, כך גם רע"מ-תע"ל, אולם אושרו בסופו של יום על ידי בית-המשפט העליון.
בשנת 1999 אמר בית-המשפט העליון על עזמי בשארה, אז ראש תנועת בל"ד, כי בעמדותיו הוא "התקרב קירבה מסוכנת לגבול שאין לחצות אותו". גם בשנת 2003 קבע העליון כי גישתו של בשארה באשר למדינת כל אזרחיה: "מתקרבת באופן מסוכן לאפשרות השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית". למרות אמירות אלה, בשארה ובל"ד אושרו להתמודד בבחירות משום שהעליון לא שוכנע בצורה חד משמעית ש"הגבול נחצה". פעמיים כבר התקרבו בשארה ובל"ד לפסילה. בל"ד היא כנראה "מתקרבת סדרתית" לגבולות שמציב חוק יסוד: הכנסת.
ההחלטה לאשר את התמודדותו של בשארה ובל"ד בשנת 2003 הייתה בדעת רוב של שבעה שופטים כנגד ארבעה (את התמודדותו של אחמד טיבי אישר העליון פה אחד). עיקר הדיון על בל"ד נסב על התבטאויותיו ומעשיו של עזמי בשארה. אז תמך היועץ המשפטי לממשלה בפסילתם, לאור חומר ראייתי - בחלקו חסוי - שהונח בפניו. כיום, עמדת היועץ היא כי אין ראיות לפסילה, ועזמי בשארה לא מתמודד בבחירות. עם השינויים האלה ומשמעותם, בין היתר, יצטרך להתמודד בית-המשפט העליון בדיון הקרוב.