צוריאל בן ה-17 המתין בשנה האחרונה להשתלת כליה, אך כשהגיעה הבשורה המיוחלת שנמצא תורם, התעוררה בעיה. אמו של צוריאל היא אלמנה שמגדלת לבדה חמישה ילדים, ולא יכולה לעזוב את הבית. לכן, מי שהתגייסה היא ציפי, המורה של צוריאל, שעברה לגור איתו בבית החולים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מי שמכיר את ציפי, מנהלת תיכון אמי"ת טכנולוגי בבאר שבע, היה יכול להבחין שהיא לא ממש מרוכזת ביום בו צוריאל, תלמיד כיתה י"ב מבית הספר שלה, התכונן לניתוח השתלת כליה בבית החולים שניידר בפתח תקווה.
כבר 8 שנים שהיא מנהלת את תיכון ההזדמנות האחרונה הזה בבאר שבע - אליו מגיעים תלמידים שלא שרדו בשום מוסד חינוכי אחר. צוריאל הגיע לשם לפני ארבע שנים, ומאז נוצר ביניהם קשר מיוחד. "במקיף הקודם זה היה שונה לגמרי, כל הזמן הייתי רב מכות עם ילדים, ומאז שעברתי לאמי"ת, השתניתי מקצה לקצה".
צוריאל קיבל סוף סוף את ההודעה המשמחת שנמצא לו תורם לכליה - הליך שאחריו השיקום הוא ארוך ולא פשוט. אמו של צוריאל היא אלמנה שגדלת חמישה ילדים, אחד מהם עם צרכים מיוחדים - והמשפחה חששה איך תסתדר לאחר הניתוח. "היה לי חשש איך להסתדר עם הילדים. דיברתי עם ציפי, ואז היא אומרת לי 'אני איתך, אין לך מה לדאוג'", מספרת אימו של צוריאל, כרמית.
לציפי זה היה ברור מה היא צריכה לעשות, והיא הייתה מוכנה לעבור לשהות לצדו של צוריאל בבית החולים ולעשות משמרות יחד עם אמו. "בהתחלה הצוות הרפואי שאל שאלות ואז צורי אמר 'אין מה לשאול - היא האמא השנייה שלי, במקרה גם המנהלת שלי'. בזה זה נגמר".
ביום ראשון שעבר, אחרי שצוריאל יצא מהטיפול הנמרץ, היא הגיעה עם הקיטבג, הקרואסונים והאנרגיות, שכנראה בזכותן כבשה את לב המשפחה. בתקופה הקרובה היא תגור איתו פה, בחדר בבית החולים ותהיה איתו בכל הבדיקות והטיפולים כדי לאפשר לכרמית לחזור הביתה.
בעוד שבוע, בתקווה, ישתחררו הביתה. לצוריאל מצפים עוד שלושה חודשים ארוכים בהם יצטרך ללמוד מהבית ולהגיע לבדיקות סדורות בבית החולים. אבל הוא כבר לא דואג איך יסתדר במסע הזה כשיש לו אמא שנייה לצדו. "ציפי היא אמא שנייה שלי", מספר באהבה צוריאל, "כל דבר היא עוזרת, היא באמת אישה זהב. זו לא מנהלת, היא פשוט נקראת אמא".