כדי לבחון את הביצועים של מערכת החינוך בימי הקורונה יש לשים את החינוך מצד אחד של המאזניים ומן הצד השני את הנושא הבריאותי. מי שמצדד יותר בפן הבריאותי מוכן לעשות הכל גם במחיר של ידע אבוד, שעמום וניתוק חברתי. מי שמצדד בחינוך חושב, כמו בכלכלה, שאסור לזנוח את הנושא גם במחיר של עלייה בתחלואה. כל תזוזה על המאזניים הללו משפיע על הנושא השני ועד כה המדינה לא בחרה באיזה צד היא מעדיפה להשקיע יותר ומה המחיר שהיא מוכנה לספוג.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מיד עם הצלצול לחופש הגדול, שחתם שנת לימודים חלקית וקטועה – שר החינוך גלנט הבהיר כי שנת הלימודים הבאה תפתח כסדרה. זו הייתה התקופה רגועה יחסית שבין גלי התחלואה - בשבוע הראשון של יולי, כשגלנט הודיע שהמערכת נערכת לפתיחה, גרף התחלואה של ילדים מתחת לגיל 17 היה נמוך.
משרד החינוך הציג סדר שעל פיו ילדים מגן עד כיתה ד' ילמדו בקפסולות גם בעזרת מבנים מאולתרים סמוכים. הסיבה שגם ילדי הגן ייאלצו ללמוד בקפסולות היא שאין ידע ודאי אם הם נדבקים פחות ולא מדבקים בכלל. תלמידי כיתות ה'-יב' - ילמדו בקפסולות ובאמצעות למידה מרחוק. בהמשך גם ילדי הגן עד כתה ב'. הסיבה: יש מספיק עדויות ונתונים ממחקרים על כך שהם מדבקים פחות. הם ילמדו כיתות למרות שהכיתות בישראל צפופות ואין בהן מרחבים של שני מטר לכל ילד.
שבועיים לאחר מכן גרף הילדים המאומתים עד גיל 17 ירד קצת, והממשלה אישרה את תוכנית לומדים בביטחון: גן עד ב'- ללא קפסולות, ג'-ד' קפסולות, ה' עד יב' ילמדו לפחות יומיים בבית הספר בקפסולות והשאר בלמידה מהבית. גם תג מחיר מוצמד להחלטה הזו: יותר מ-4 מיליארד שקלים – יוקצו לטובת הלמידה המקוונת, תגבור כוח אדם לכיתות המפוצלות והיגיינה בכיתות.
נראה שהשר גלנט עד כה בחר בכיוון החינוך מבלי להתייחס בכלל לנושא הבריאותי. אך השאלה היא האם הוא הבין ושקל את המחיר הקשה בפן הבריאותי. על מה הסתמך שר החינוך בזמן שהיה נחרץ כל כך לפתוח גם כשבקבינט הוצע להתחיל את השנה באופן מדורג או רק בישובים שאינם אדומים? הוא התייחס לנתוני בית הספר לקיץ. בחמשת השבועות שבהן הגנים וכתות א'-ד' השלימו לימודים בקיץ היו רק 1,006 ילדים מאומתים מתוך יותר מ-700,000 שלקחו חלק. אבל הם למדו בקפסולות בהיעדר תלמידים בוגרים יותר - היה להם מרווח גדול יותר בחצר, הרבה כיתות להתפרס בהם וכמובן יותר צוות הוראה פנוי.
למרות שגרף הילדים המאומתים באמצע אוגוסט עדיין נמוך, ההתנגדות בקרב אנשי משרד הבריאות לפתיחה הגורפת והלא מדורגת גוברת. אין ספק שמשרד הבריאות מכייל את המאזניים בצורה אחרת - אצלו הורדת התחלואה היא מטרה יחידה והאמצעים כשרים. לחשש מפתיחה לא מדורגת לפי גיל וכיתה מצטרפת כעת הסתייגות גיאוגרפית - לפתוח את השנה רק בערים שאינן אדומות.
בשבועיים וחצי שבהם למדו – התחדדו כל הבעיות של המערכת שהוזנחו שנים. המבנים קטנים, הכתות צפופות וקשה לשמור על קפסולות. צוות ההוראה קטן ומתקשה לחלק את עצמו ליותר משימות, התחבורה הציבורית וההסעות לא מאפשרות לשמור על קפסולות ויש זרמים שעושים מה שהם רוצים ופותחים מוסדות חינוך גם תחת איסור בערים אדומות.
שבועיים אחרי שנפתחה- הכריזה הממשלה על סגר שני. גם הפעם היא זיגזגה מספר פעמים. תחילה הממשלה קבעה שהלימודים יופסקו בערבי החגים, ובסוף מסכמים במפתיע, מבלי לספק הסבר, ומערכת החינוך כבר לא כסדרה היא שותקה כליל אחרי 17 ימים בלבד.
אז מה קרה לתחלואת ילדים בזמן הלימודים?
כשמערכת הלימודים נסגרת הגרף מראה עליה תלולה בתחלואה בקרב ילדים עד גיל 17. אבל העלייה התחילה, בעיקר בגילאי על יסודי עוד לפני שנפתחה השנה. אז האם הילדים במערכת החינוך האיצו את ההדבקה במדינה בימים שבהם למדו או רק שיקפו את התחלואה העולה ממילא בכלל האוכלוסייה או אולי גם וגם?
בסוגיית הילדים הקטנים המצב שונה: אצלם גרף העלייה הוא השטוח ביותר וגם מספר החולים הוא הקטן ביותר. ילדים בגיל הזה סובלים מפחות סימפטומים, לכן הם נבדקים פחות. לעיתים חלקם ללא סימפטומים כלל וכשאין חשד פחות מגיעים להיבדק. מסקר סרולוגי שערך משרד הבריאות בכדי להבין כמה כבר חלו, עלה ש-5.5% מהאוכלוסייה פיתחו נוגדנים, כלומר חלו בעבר. אבל אחוז בני 0-9 זהה. המשמעות היא שכנראה הם נדבקים אך לא מפתחים סימפטומים – לכן הם יכולים להמשיך ללמוד יחד.
בהתנהלות המזגזגת של הממשלה היא לא הצליחה לשמור על האיזון בין החינוך לבריאות ושני הנושאים הללו נפגעו קשות. המערכת לא הגדירה מה היעד שלה ואיזה מחיר אפשר לשלם בתחלואה כדי לעמוד ביעד החינוכי.