על רקע חזרתם הצפויה של מוסדות הלימוד לפעילות חלקית החל מהשבוע הבא, מאות הורים חולי סרטן ומחלימים טריים, הנמצאים בקבוצות סיכון, מביעים דאגה ומוחים על כך שנותרו ללא מענה למצבם הרגיש. לצד זאת, אלפי הורים שאינם בקבוצת סיכון מתנגדים גם הם לחזרה לשגרה וחתמו על עצומה שמבקרת בחריפות את המדיניות ואת היעדר המענה למקרים שבהם שליחת הילדים למסגרות עלולה להביא להשלכות קשות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
על העצומה חתמו כבר כ-6,000 הורים למשפחות עם ילדים או הורים בקבוצות סיכון, וגם הורים שאינם בסיכון אך דורשים פה אחד שהילדים שלהם לא יהיו שפני ניסויים. "יש תחושה של חוסר ודאות ולאף אחד אין תשובות ברורות", נכתב בעצומה. "הנגיף יתפשט במהירות כמו אש בשדה קוצים. אני את הילדים שלי לא אחזיר למסגרות עד שתצא הודעה רשמית שאפשר לצאת מהבידוד ולחזור לשגרה".
בקהילת "חלאסרטן" נאספו עשרות עדויות של הורים שדורשים ממשרד החינוך לא להתעלם מחולי הסרטן הצעירים שנמצאים בסיכון גבוה, ולפרסם הנחיות ברורות שיבהירו איך יחזרו הילדים למסגרות מבלי שחייהם יעמדו בסכנה. בין מבקרי המדיניות נמצאת ענת שפירא, שחלתה בסרטן השד וסיימה טיפולי כימותרפיה לפני כשנה, וטיפולים ביולוגיים לפני ארבעה חודשים בלבד.
לדברי שפירא, היא נחשבת באוכלוסייה שבסיכון גבוה מאוד, והיא והורים חולים ומחלימים מסרטן נוספים מודאגים מאוד מהחזרה למסגרות החינוכיות. "יש לי שני ילדים, אחת מהם בגן חובה ואמורה לעלות שנה הבאה לכיתה א', אני לא יודעת אם אני מסכנת את עצמי אם אשלח אותם", אמרה. "אם הבת שלי תחזור לגן, אני צריכה לסמוך על הורים אחרים ועל מידת האחריות שלהם?".
"יכולנו לחשוב על אלטרנטיבות כמו שעות פרטניות בתוך מערכת החינוך לאותם ילדים ממשפחות בסיכון", הוסיפה שפירא. "אבל עד לרגע זה לא התקבל מענה למכתב ששלחנו למשרד החינוך והבריאות. בן זוגי למשל חזר לעבודה כי גם משרד העבודה והכלכלה לא הוציא שום הנחיה עבור בני זוג שנמצאים בקבוצת סיכון. ברור לי שכל בני הבית לא יכולים לשהות בבידוד במשך שנה או עד שיימצא חיסון, אבל ראוי שכחלק מאסטרטגיית היציאה לא ישכחו אותנו".
מנכ"לית עמותת "מרכז טל" והמיזם "חלאסרטן", שירה סגל, הצטרפה גם היא לביקורת. "25 אלף החברים בקהילת 'חלאסרטן', צעירים חולים ומחלימים מסרטן, ומשפחותיהם מודאגים מהיעדר הנחיות למשפחות בסיכון גבוה", אמרה.
עוד הסבירה קופרמן: "גם אם החולה יישאר בבידוד, אם בני ביתו יחזרו לשגרת פעילות רגילה, ללא הגדרות ייחודיות למשפחות הללו - הם עלולים להעמידו בסכנת חיים. האם אותם ילדים ילמדו מרחוק בשעה ששאר הילדים נמצאים בבית הספר? האם תהיה מערכת חונכות מלווה? במכתב ששלחו חברי הקהילה למשרד החינוך והבריאות ביקשנו התייחסות ברורה כחלק מאסטרטגיית היציאה וטרם התקבל מענה".
"אם אימא שלי הייתה יכולה, היא הייתה חוזרת. למה זו אשמתה?"
רוני, בתה המודאגת של מורה מחנכת שמתמודדת עם אסתמה קשה כל חייה, כתבה לנו שהם מתקשים למצוא פתרון לאימם שבהתאם להנחיות החדשות אמורה לחזור ללמד. "אנחנו אובדי עצות", אמרה בדאגה. "במשך השנים תפקוד הריאות של אימא שלי ירד. כיום הריאות שלה ב-46% תפקוד".
"בעקבות הקורונה אימא שלי נכנסה לבידוד הגנתי", הוסיפה רוני. "היא המשיכה לעבוד, למדה לתפקד דרך הזום, הכינה סרטונים לילדים ועשתה כל שביכולתה כדי להמשיך לעבוד. אימא שלי אינה יכולה לחזור לעבוד ביום ראשון כמו רוב המורים. הקורונה מסכנת אותה ואנו לא מוכנים לחשוף אותה לנגיף". רוני מציינת כי משרד החינוך דורש מאימה להביא אישור מרופא, ובכך הימים שתחכה בביתה ירדו מימי המחלה שלה, "אם אימא שלי הייתה יכולה לחזור, היא הייתה חוזרת. למה זו אשמתה?".
"משרד החינוך חושב שילדי הגיל הרך הם שפני ניסיון"
אל ההורים המודאגים מצטרפת גם שרון עטר, גננת ומנהלת גן פרטי באור יהודה מזה 20 שנה. "משרד החינוך שוב עושה טעות וחושב שילדי הגיל הרך יכולים להיות שפני ניסיון", אמרה בחריפות. "מקבלי ההחלטות אינם מבינים את מאפייני הגיל הרך ואת ההוויה המיוחדת של הפעלת גן ילדים, הם אינם מתייעצים עם בעלות מקצוע בתחום ולכן גוזרים דין קשה ביותר הן על צוות החינוך של הגן, הן על ילדים חסרי הישע וכפועל יוצא - על ההורים אשר נפגעים מכך מכמה היבטים, כלכליים, מקצועיים, משפחתים ואישיים".
עוד הרחיבה עטר על הניתוק מהשטח של משרד החינוך: "כך למשל, מקבלי ההחלטות אינם מעורים בהיבטים הפיזיים והרגשיים שבטיפול בילדים הרכים בכלל ובתקופת הקורונה בפרט: איך נשמור על רמת היגיינה? האם אני כגננת יכולה להגיד לפעוט 'חמוד, אל תכניס ידיים לפה'? ומה לגבי מגע בצעצועים משותפים? הרי ידוע שווירוס הקורונה נותר על משטחים ועלול לעבור במגע. בהיבט הרגשי - נשמע לכם סביר שצוות המטפלות יעטו על עצמן מסיכות ותלבושת מיגון וילדים לא ייבהלו או יחששו מהן? ילדים זקוקים לחיבוק למגע לחום לחיוך רחב - אותו לא ניתן לראות מבעד למסכה. איך מתגברים רגשית על מחסום שכזה?".
"המדינה חייבת למצוא פתרון לילדי העובדים החיוניים"
לפי שעה ההנחיות מצביעות על כך שילדי הגנים לגיל הרך יחזרו לשגרה בזמן הקרוב, אך התוכנית הלא מפורטת שמציגה הממשלה מעלה שאלות נוספות גם לגבי אוכלוסיית ההורים שהם עובדים חיוניים במערכת הבריאות. לרבים מהם ילדים עד גיל 9, שלא יכולים להישאר בביתם לבד. לכן עובדים רבים במערכת הבריאות לא יוכלו לחזור לעבודה.
"בכל החלטה על חזרה מדורגת של מערכת החינוך לשגרה, יש להביא בחשבון את צרכיהם של העובדים החיוניים", הסביר יו"ר ארגון הרופאים עובדי המדינה ומ"מ יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר זאב פלדמן. "צוותי הרפואה, אחיות/ים רופאות/ים, הורים לילדים קטנים החוזרים גם הם לשגרת פעילות נתקלים בקושי רב לעשות כן, בשל חזרתה החלקית של מערכת החינוך לפעולה. המדינה חייבת למצוא פתרון מערכתי לכלל הילדים האלה, כדי לאפשר להוריהן/ם להגיע לבתי החולים ולטפל בחולי ישראל".
לצד קולות הביקורת, המומחה למחלות ריאות ומנהל מכון הריאות של הדסה, פרופ' נוויל ברקמן, דווקא מצדד בחזרה ללימודים. "אין כאן תשובה של שחור או לבן", הסביר בשיחה עם N12. "מדובר בהערכה, והערכה מבוססת על סבירות. הסבירות שילדים יעבירו את הנגיף קטנה יחסית, וכך גם שיידבקו בעצמם. כמו כן, הסיכון המוגבל של חולי אסטמה להסתבך מקורונה הוא קטן. ולכן בעיניו אין הצדקה למנוע מהילדים לצאת ללמוד. במקרים של חולים קשים במיוחד או שיש להם שילוב של מחלות עדיף להתייעץ באופן פרטני עם הרופא המטפל".
משבר ההסעות במועצות האזוריות
בעיה נוספת שהתעוררה לקראת החזרה ללימודים היא חוסר היכולת של רשויות מקומיות ברחבי הארץ לעמוד בדרישות שקבע משרד הבריאות בנוגע להסעות התלמידים, שמשמעותן היא הוספת מספר עצום של רכבים למערך. במועצות האזוריות טוענים כי מספר התלמידים שלא יוכלו לחזור ללימודים מסיבה זו הוא כ-50 אלף.
יו"ר מרכז המועצות האזוריות, שי חג'ג', פנה לראש הממשלה בנושא: "בשל חוסר תיאום הנחיות בין משרדי הממשלה, כ-50 אלף תלמידי כיתות א'-ג' במועצות האזוריות לא יוכלו לשוב לספסל הלימודים והוריהם לא יוכלו לשוב לעבודתם", כתב.
זאת, הסביר חג'ג', "בשל כוונת משרד הבריאות להגביל את מספר הילדים בהסעה ל-15, שיהיו מאותה הכיתה בלבד. החלטה מנותקת מהשטח, מדובר בשטחים עצומים ובמרחקי נסיעה לא הגיוניים, בנוסף לשילוש מערך ההסעים שאין ביכולת המועצות לקיים ללא שיפוי מלא. המשמעות היא שהורים מבוססים יסיעו את ילדיהם וילדים להורים ללא יכולת כלכלית ייאלצו להישאר בביתם".
*יעל אודם השתתפה בהכנת הידיעה