לקראת עימות? לאחר תקופה קצרה של שקט יחסי ברצועת עזה, החלו לאחרונה שוב עימותים בסמוך לגבול. בסוף השבוע האחרון שוב היה סוער - אתמול תקף כלי טיס של חיל האוויר חולייה של משגרי בלוני תבערה. בסופ"ש התרכזו כ-20 אלף פלסטינים ליד הגדר והתעמתו עם חיילי צה"ל. משרד הבריאות הפלסטיני דיווח על 3 הרוגים, ביניהם ילד בן 12. הזירה הדרומית הולכת ומתחממת ואין התקדמות בדיוני ההסדרה. העתיד לא נראה מזהיר, אך חשוב להבין מהם האינטרסים של כלל השחקנים שאחראיים למצב.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בראש ובראשונה, עומד יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן וצופה מהצד על ההידרדרות בעזה. באופן עקרוני, אבו מאזן חונק את הרצועה ומוביל להסלמה. הוא יושב על צינור החמצן של עזה, ולאחרונה הוא סגר אותו עוד יותר כשצמצם את אספקת החשמל ולא שילם משכורות. אבו מאזן ממשיך ומאיים לסגור אותו עוד יותר.
מדוע יו"ר הרשות הפלסטינית מתנהג כך? אבו מאזן מבודד על ידי ארצות הברית: האמריקנים הנחיתו עליו מספר מכות כואבות שהחלישו את כוחו. במקביל, אבו מתקרב לסוף דרכו. הוא מסתכל אחורה על המורשת שהוא משאיר ואין לו הרבה הצלחות: לא מול ישראל במשא ומתן ולא בזירה הבין-לאומית.
בנוסף, הוא רואה את ישראל וחמאס מדברות מעל ראשו. הנושא האחרון שהקפיץ אותו זה העברת הדלק או ההסכם המתגבש לפיו הקטרים יעבירו כסף ישירות לטובת חמאס. אבו מאזן, מצדו, מנסה להילחם על המורשת שלו. דבר אחד ברור, כשאבו מאזן לוחץ על הרצועה - מי שתשלם את המחיר זו ישראל.
גם חמאס ויחיא סינוואר עומד בפני לחץ גדול, בעיקר פנימי. חמאס נכשל באופן מובהק בלתת עתיד לאנשים ברצועה. הוא נדחק לעבר עימות שהוא אינו מעוניין בו, אבו מאזן חונק את הזרמת הכספים לעזה וסינוואר מוטרד מכך מאוד. מדובר ב-80 אלף פקידי חמאס שלא מקבלים משכורת.
בזירה המדינית, לחמאס אין שום הישג באמצעותו ניתן להסביר את המחיר הכבד שמשלמים העזתים בעקבות העימותים על הגדר. חמאס ספג כמעט 200 הרוגים ו-20 אלף פצועים מהאירועים על הגדר מאז סוף מרץ, אך בארגון מבינים ששום דבר לא עוזר - לא מנהרות ולא בלונים.
חמאס חושש מאוד גם מהחורף המתקרב. ברצועה קיים משבר הומניטרי קשה מאוד, וסינוואר מודאג מכך שהעזתים יבואו אליו בטענות והוא יישאר ללא מענה הולם. סינוואר, למרות הריאיונות המתונים, אומר שהוא לא מפחד ממלחמה ויהיה מוכן להידרדר למערכה אם ידחק לשם ולא תהיה לו ברירה.
בין שניהם עומד האינטרס הישראלי וראש הממשלה בנימין נתניהו. אפשר לומר שנתניהו מעדיף להגיע להסדרה אבל גם הוא וגם ישראל נדחקים למערכה בעל כורחם. קודם כל, בישראל בוחנים את המחיר מול התוצאה. נתניהו בודק מה יעלה לישראל סבב כזה - הרבה מאוד הרוגים ופצועים. נתניהו מבין שעומדת בפניו שתי אפשרויות: או שהוא מגיע לאותה תוצאה בניסיון להגיע להסדרה עם חמאס, או שבסס הזה הוא במייצר סומליה בעזה - וזה מבחינת ישראל לא מצב יותר טוב.
באינטרס הישראלי ישנו גם מבט רחב יותר. ראש הממשלה חוזר ואומר שהוא מעדיף לרכז את המאמץ בגזרה הצפונית מול האירנים ולא לבזבז את התחמושת בעזה. יש לו לחץ מלמטה, של שר הביטחון אביגדור ליברמן שטוען שניסיון ההסדרה מול חמאס הוא בזבוז זמן. גם בנט מפעיל לחץ כבד בקבינט.
בפני ישראל עומדות שתי בחירות מאוד לא נוחות: או לבחור להתעמת עם חמאס בעזה, או ללכת יחד עם החמאס בעזה ולשלם את המחיר ביהודה ושומרון. כך או כך, בפני נתניהו עומדת הכרעה קריטית.