דמיינו לרגע שאתם סטודנטים ושניגשתם למבחן סוף סמסטר במועד א'. לצערכם, המבחן היה די קשה ונכשלתם. שבועיים לאחר מכן הייתם אמורים לגשת למועד ב', אבל הזמן שניתן לכם לענות על הבחינה קוצר ביותר משליש, ואף גורם באוניברסיטה או במכללה שבה אתם לומדים לא פרסם באיזה חדר או אולם ייערך המבחן.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
זה, פחות או יותר, מה שעושים המחוקק ומשרד הפנים לבוחר הממוצע, שאמור לשלשל אל הקלפי בעוד יומיים פתק עבור המועמד שלו לראשות העיר. את זמן ההצבעה קיצרו באופן משמעותי: במקום לפתוח את הקלפיות בשבע בבוקר למשך 14 שעות, הן תיפתחנה באחת בצהריים ותינעלנה בעשר בלילה. 6 שעות פחות. בנוסף, נסו להיזכר בקמפיין כלשהו של משרד הפנים בשבועיים האחרונים לעידוד ההצבעה. לא הצלחתם? נכון, כי פשוט אין כזה. לפחות לא שום דבר בולט. זה כמובן מוזר, שהרי הסיבוב השני מכריע אפילו יותר מהסיבוב הראשון.
שימו לב למספר העצום של ערים ורשויות בהן ייערך סיבוב שני: גוש עציון, גליל תחתון, הוד השרון, הר חברון, זבולון, זרזיר, חוף אשקלון, יהוד, כאבול, כעביה, קרע, לקיה, מע'אר, מיתר, משהד, עילוט, ערערה, פרדס חנה-כרכור, צפת, קרית טבעון, עקרון, ראש העין, רמת גן, רמת השרון ורעננה. אה, גם בבת ים, ראשון לציון, רמת גן, ו.. ירושלים (עיר שבה מתגוררים כמיליון איש, 12.5% מאוכלוסיית המדינה כולה). ולמרות זאת, הציבור לא זוכה בסיבוב השני ביום שבתון נוסף, מה שצפוי להוריד את אחוזי ההצבעה. תוסיפו לזה את היעדר הפרסום הבולט, ואת מזג האוויר שצפוי להיות סוער, ולמי יש את המוטיבציה לצאת מן הבית?
יש ערים שבהן זה יכול להיות דרמטי. קחו לדוגמא את עיר הבירה, שם מתמודדים משה ליאון, שנתמך בעיקר על ידי הציבור החרדי והדתי-לאומי, ועופר ברקוביץ', המועמד החילוני. בימים האחרונים פגשתי לא מעט אנשים שהצביעו בסיבוב הראשון אבל אין להם מושג אם יצליחו לצאת מהעבודה ולבוא להצביע, מה שיוריד את סיכויי בחירתו באופן ניכר.
המחוקק, שכבר הלך כברת דרך והוסיף יום שבתון אחד (אגב, לראשונה מאז 1989), היה צריך לסיים את המסלול ולקבוע יום שבתון נוסף בסיבוב השני. ומשרד הפנים? היה אפשר לצפות להרבה יותר. מצד שני, אם האתר של המשרד יעבוד כמו שצריך ביום הבחירות ולא ייתקע משל היה מערכת הפעלה של דוס ב-1996, דיינו.