תמונתה של הממשלה הנוכחית היא של ממשלה גוססת, שכבר מילאה את ימיה, אבל הרופאים סביבה מתעקשים לא לחתום על תעודת הפטירה. נתניהו אומנם אומר שהוא לא רוצה למנות את בנט לשר ביטחון, אבל מתנגד עכשיו לבחירות. רה"מ אומר לכחלון ולבנט שאם הם יצביעו עכשיו בעד פיזור הכנסת הוא יזכיר להם שהם אחראים להפלת ממשלת הימין כמו ב-92 עם שמיר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בנט מצדו אומר שגם הוא לא רוצה בחירות, אבל התברר לו בפגישה עם נתניהו שכחלון הטיל וטו על מינויו לשר הביטחון ולכן בעצם שר האוצר הוא זה שגרר את כולם לבחירות מוקדמות. כחלון יטען מנגד כי זה לא הוא, אלא המשמעת הקואליציונית שמסכנת את ההישגים בכלכלה.
אפשר לומר שהסיכויים של הממשלה לשרוד עד נובמבר הם לא קיימים וכעת הוויכוח הוא מתי תתקיימנה הבחירות וכאן - נתניהו נגד כולם. הוא היה מעדיף לדחות ככל האפשר, בעוד כחלון, בנט ודרעי היו רוצים להקדים ככל האפשר, אפילו בתחילת מרס.
אך הרצון הזה של נתניהו מוזר, זאת משום שהדינמיקה הפוליטית ב-25 שנים האחרונות עובדת כך: כשאתה מוביל ואתה ראש הממשלה המטרה שלך היא לרוץ לקלפי כמה שיותר מהר ולא לדחות את הדברים. כך לדוגמא היה ב-92 כשהליכוד התחיל את מערכת הבחירות עם 48 מנדטים ושמיר סיים עמוק באופוזיציה. בבחירות ב-99, נתניהו התחיל כראש ממשלה ולאחר חצי שנה של מערכת בחירות הוא סיים בתבוןסה היסטורית לברק.
ב-2006 הליכוד עם גדעון סער ונתניהו הצליחו לדחות את הבחירות בחודש, בחודש הקריטי הזה קדימה של אולמרט איבדה עשרה מנדטים. אז למה בכל זאת נתניהו מתעקש לדחות כשהוא על הסוס ובפער גדול מכולם בסקרים? כנראה שאת התשובה נדע רק בחודשים הקרובים.