כמעט בכל יום בשבועות האחרונים מתפרסמות ידיעות על מורים שמותקפים על ידי תלמידים, חלקם אף נזקקים לטיפול רפואי. אולם אנחנו לא מצליחים להשמיע את הקולות המורכבים מאחורי הידיעות: תלמיד במצוקה, ילד שצריך עזרה ומורים אובדי עצות, שאין להם את הכלים להתמודד עם הילדים בעידן הנוכחי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המורים מפחדים, וכנראה שבצדק: מפחדים מההורים של הילד, מראש העיר שלא רוצה ששמו של בית הספר ייפגע ובעיקר מפחדים על עצמם. האלימות הזו כואבת, ולא רק פיזית - היא גם משפילה, היא פוגעת. מרבית המורים שאנחנו מדברים איתם לא רוצים לדבר, ומרגישים שלא יקבלו גיבוי מאף אחד אם ידברו: לא מהסתדרות המורים ולא מהמנהלים. כשמדובר בהשפלה כזו, הם זקוקים לחיזוק מיוחד.
אז איפה שר החינוך נפתלי בנט בתוך זה? ממנו לא שמענו מילה, לא של תמיכה ולא של גיבוי. הוא מאזין, אבל ממשיך לעסוק בעניינים אחרים שעל הפרק. חשבתי שיהיה נכון שיעודד את המורים לדבר ולספר, אבל לא הצלחתי לקבל תגובה או אמירה מחזקת.
הרי אי אפשר להמשיך ככה. לפני הציונים, לפני ההישגים והאנגלית, אנחנו צריכים לגדל דור שמכבד את המורים שלו, ומורים שידעו להתמודד עם האתגרים החדשים. צריך למצוא פתרון יצירתי שנכון למציאות שלנו. לעידן שבו אנו חיים. יותר יועצות, יותר פסיכולוגים, אבל בטח יותר תמיכה - גם למורים וגם לתלמידים.