חמאס מגדיר את הפיגוע בדרום הר חברון, בו נרצחו אב ובנו ונפגעו שאר בני המשפחה שהיו ברכב, כעליית מדרגה: מבחינתם היה רצוי שהדבר הזה יהיה מפנה משימוש בסכינים ודריסה במכוניות לשימוש בנשק חם. המבחן הוא למעשה היקף השימוש בנשק: לא ראינו הרבה שימוש בנשק עד עכשיו, משום שהתנזים של פת"ח - בעיקר במחנות הפליטים שהרשות הפלסטינית איבדה מזמן את השליטה עליהם - לא הצטרף לעימות של השבועות האחרונים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
יש הרבה נשק חם בגדה, והרשות איננה מעיזה כבר מזמן להיכנס אל תוך מחנות הפליטים הגדולים שבמרכזי הערים משום שהיא נתקלת שם באנשים שהם כביכול אנשי פת"ח אך יש להם מרירות גדולה כלפי הרשות והם אינם מוכנים לסבול נוכחות של כוחות הביטחון אצלם. הקו המפריד הוא האם יהיה מעבר לשימוש בנשק חם, כי במעבר כזה אנו נבחין מיד בירי לעבר הצירים מסוג הירי הרצחני שראינו היום בהר חברון.
אני חושב שזו טעות גדולה לבדל את הר חברון משאר הגדה המערבית: יש שם נוכחות "יפה" של חמאס, גם במרחב השומרון, שכם וטול-כרם. חברון פעילה משום ששם רמת החיכוך עם המתנחלים ועם צה"ל היא גדולה יותר מאשר ביתר המקומות. חמאס היה רוצה כמובן לשמור כמה שהוא יכול על הפסקת האש בעזה ולא לשגר רקטות, אך מצד שני להדליק את הגדה מהערבית.
בלי כיוון מדיני לא יהיה שינוי
חאלד משעל, בכיר חמאס, סימן מקטאר את הקו שלדבריו צריך להנחות את ארגון הטרור ואת העם הפלסטיני: "מה שדרוש, כמו שהדגשנו שוב ושוב, זו הסכמה אזרחית פלסטינית בין כל הכוחות בנוגע לאסטרטגיה של האינתיפאדה ומטרותיה שיביאו לסיום הכיבוש וההתנחלות כמו גם להכשלת התכנית הישראלית לחלק את מסגד אל-אקצא".
דבריו משקפים הלכה למעשה את עמדת הארגון, אך בפועל אנו לא רואים את הצהרותיו של משעל מתקיימות: הרוב המכריע של העם הפלסטיני אינו בעד סבב נוסף של אלימות. ישנה תופעה שבה אינטלקטואלים פלסטינים, מעצבי דעת קהל ועיתונים חשובים מתבטאים בפומבי נגד טרור הסכינים ולא קורה להם דבר - מגמה שלא ראינו בשתי האינתיפאדות הקודמות.
גל הפיגועים נמשך ללא מערכת מכוונת
בנוסף, אנו לא רואים מערכת מכוונת סביב אירועי האלימות: באינתיפאדה הראשונה תוך ימים אנשי החזית הדמוקרטית יזמו הקמת מפקדה מאוחדת של כל הארגונים, השב"כ היה עוצר את אנשי המפקדה והיה קם דור חדש של מפקדים וחוזר חלילה. באינתיפאדה השנייה העניינים נוהלו על ידי יאסר ערפאת מהמוקטעה ברמאללה באמצעות אנשיו והתנזים של פת"ח, ברגותי למשל שיושב היום בכלא ישראל. עכשיו אין לנו דבר כזה ואין סימנים לדבר כזה שעומד לקרות.
משעל יכול להציע לאבו מאזן לתכנן יחד כיצד לארגן את האלימות, לתת לה כיוון ולהעצים אותה. אבו מאזן לא יהיה שותף לדבר הזה. הוא אינו עוצר את הסתה אך לא ישתתף בדבר כזה. אבו מאזן עצמו סימן על כוונת הרשות הפלסטינית לשלוט על מזרח ירושלים, ובאירוע ברמאללה הצהיר: "מהיום ברמאללה ומחר בירושלים הבירה. עד שנעביר את המוסדות השלטוניים שלנו בקרוב בעזרת האל לכאן. זה הדבר שאנו פועלים להגשמתו וזה מה שיהיה".
במערכת הפוליטית בישראל יש אלו שקוראים לחסל את ראשי חמאס בעזה ולמנוע תנועת פלסטינים על כבישים בחברון, אך הבעיה היא שאין לנו כיוון וברגע שאין כיוון ואין פרויקט שהולכים עליו בכל הכוח ואז גם הצד השני, הפלסטיני, מבין שיש כיוון ושיש דרך שמתקדמים אליה. עד אז לא יהיה שינוי: רמת האלימות תשתנה מחודש לחודש אבל האלימות עצמה תישאר כל הזמן כי החיכוך הוא חיכוך אלים בין אוכלוסיות עוינות.