על רקע פרשת הטרור היהודי שטרם הותרה לפרסום, לשב"כ יש קושי לא פשוט. ננסה לפרט אותו: קודם כל הטרור היהודי הוא טרור של אזרחי מדינת ישראל, ויש לא מעט מגבלות חוקיות - כמו למשל ימי מעצר בטרם מפגש עם עורך דין בהשוואה לחקירות של פלסטינים אזרחי הרשות. רק אחרי מאמצים והשתדלויות רבות הסכימה מדינת ישראל להגדיר את מבצעי תג המחיר כהתאגדות בלתי מותרת. מרגע שזה קרה נוספו עוד סמכויות לאופן ביצוע החקירה, כמו למשל הארכת מעצר ללא מעבר בבית משפט.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
הטרוריסט היהודי הוא טרוריסט מתוחכם ומתודרך מאד. הנה לדוגמא, נועם פדרמן כתב כבר מזמן חוברת הדרכה מפורטת שמסבירה לטרוריסט הפוטנציאלי איך להתנהג בחקירות שב"כ. החוברת הזאת מדריכה קבוצות לא קטנות עוד מגיל צעיר, וכך הם מכינים עצמם לחקירות. הם יושבים שעות ארוכות בחדר החקירות ולא פוצים פה, תולים מבט בנקודה בקיר ופשוט שותקים.
איסוף מודיעין הוא לא מספיק כדי להעמיד לדין: האתגר הוא לתרגם מודיעין לראיות שקושרות את החשוד למעשה ומאפשרות העמדה לדין וענישה. התהליך הזה הוא כלל לא פשוט, ויש לא מעט מקרים שמודיעינית היה ברור מי ביצע את המעשים, אך לא היו ראיות תומכות שקושרות אותם אליהם. קבוצות הטרור היהודי זהירות מאד בשל הדרכה מוקדמת וכך, ברוב המקרים אין טביעות אצבעות ואין חפצים שנשארו בשטח לאחר מעשה.
קחו למשל את פרשת כנסיית הלחם והדגים: אז נעצרו חמישה חשודים, אלא שכתבי אישום הוגשו רק נגד שלושה. מודיעינית היה ברור שכל החמישה מעורבים, אלא שהראיות שנאספו קשרו רק שלושה למעשה, לא את כולם, וכך שניים פשוט הלכו הביתה.
רק אחרי הרצח הנורא בכפר דומא, הסכימה המערכת המשפטית בישראל להעניק כלים מנהליים נוספים: כעת, על סמך מודיעין בלבד, ניתן להרחיק אנשים , לכלוא אותם במעין מעצר בית או מעצר מנהלי מלא - שזה בעצם כלא. בעבר לא היה ניתן לקבל היתר למעצר מנהלי אם לא הוכח שיש בחשוד מסוכנות עתידית, וגם זו הייתה מדרגה מאד לא פשוטה.
בחודשים האחרונים, משהותר החבל, הוצאו עשרות צווים מנהליים נגד צעירים מאותה קבוצה המכנה את עצמה "קבוצת המרד". מאז התמעטו מאד כל מעשי תג המחיר הקשים, וזה לכאורה מצביע על החבורה, אלא שזו עדיין לא הוכחה בבית המשפט שעל בסיסה ניתן להרשיע.
פרשת הרצח בכפר דומא מלווה את השב"כ וגורמים נוספים מיום ביצוע הפשע: בעניין הזה מושקעים מאמצים רבים. יש טענות מצד גורמים פלסטינים כאילו שבעניין זה אין "מאמצים" ראויים לפיענוח הפרשה. זה לא נכון' אלא שחלק מהמגבלות שפורטו כאן מקשות מאד על פיצוח הפשע הזה. ולמרות כל המגבלות, עדיין ראוי לתבוע מכל גורמי החקירה בישראל - שב"כ, משטרה וגורמים נוספים - להגיע לתוצאות טובות יותר ובזמן קצר ככל שניתן.
נחזור על הקושי האמיתי: לתרגם מודיעין שנאסף לכתב אישום. בציבור הפלסטיני זה קל יותר, ולשם כך השקיע שב"כ לאורך שנים מאמצים רבים ובצדק. התמודדות עם הטרור היהודי הקטלני זה משהו שהוא בראשית פעולתו, הן מבחינת תקציבים והן מבחינת משאבי כוח אדם. ולכן יש עדיין פער, הן באיסוף המודיעין והן בהפיכתו לכתבי אישום. הטרור היהודי הוא זהיר יותר, חסוי ולכן הקושי להתמודד איתו.