כשהגעתי ללונדון דבק בי מנהג מגונה, להמיר כל מחיר לשקלים. בסופר זה עבד יופי. הגבינות זולות, גם הפירות והירקות, על הבירות בכלל אין מה לדבר, אבל במקומות אחרים, שלא נדע. כרטיס לקולנוע עולה כאן כ-70 שקלים, לא תצאו ממסעדה עם חשבון נמוך מ-150 שקל, חשבון סלולר ממוצע עומד על כ-200 שקלים ושכר הדירה - בואו נגיד שלתל אביב יש עוד הרבה מה ללמוד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לאט לאט הבנתי שהמרה לשקלים מקורה בטעות. ישראלים מדברים בשקלים, מי שחי באנגליה מדבר בפאונדים, בעוד הגרמני והצרפתי מדברים באירו. לכן סערת המילקי צודקת אמנם ומעלה על סדר היום נושא חשוב מאוד, אבל שטחית מאוד ולא מדוייקת. אם אתם רוצים להבין באמת למה הישראלים כועסים וממורמרים צריך להסתכל על נתונים אחרים. נזהיר מראש, יהיו כאן מספרים ופוטנציאל גבוה לעצבים.
נתחיל במדד "החיים הטובים" של ה-OECD, ישראל נמצאת בסך הכל במקום לא רע - אבל הטבלה משקרת. בתחום הדיור, הביטחון התעסוקתי, ההכנסה, החינוך, והאיזון שבין החיים לעבודה הישראלים מעידים שמצבם רע מאוד. מה שמתקן מעט את המצב לטובתנו זו מערכת הבריאות הטובה ואפקט לא מוסבר של אופטימיות שגורמת לנו להעיד שבסך הכל החיים בישראל הם די סבבה.
הישראלים עובדים יותר מהממוצע במדינות המפותחות - 1,910 שעות בשנה. בגרמניה, לדוגמה, עובדים 1,397 שעות בשנה, באנגליה 1,654 ובארה"ב 1,790. אוקיי, אז אנחנו עובדים יותר, זה לאו דווקא דבר רע. אבל אנחנו גם מרוויחים פחות. במדד ה-OECD ישראל נמצאת במקום ה-22 מתוך 30 בשכר שנתי ממוצע. השכר החציוני בישראל נמוך משמעותית מאשר בארה"ב, גרמניה, אנגליה, שבדיה ומדינות רבות אחרות, ההכנסה הפנויה שנשארת לנו אחרי מסים נמוכה וכוח הקנייה שלנו גם כן מהחלשים במערב - ואלו הנתונים החשובים.
אז סיכמנו שאנחנו עובדים יותר, מרוויחים פחות והכסף שלנו קונה פחות מאשר במקומות אחרים. זה רע, אבל זה לא הכל. המסים הישירים בישראל אמנם נמוכים במעט בהשוואה למערב, אבל המסים העקיפים גבוהים בהרבה. זה תורם לתחושה שמישהו שם מנסה לעבוד עלינו ולקחת כסף מהכיס בלי שנשים לב. מילא אם המסים שלנו היו חוזרים אלינו בדמות השקעות בחינוך, בתחבורה ציבורית יעילה וברווחה, אבל ברור שאין פרופורציה בין מה שאנחנו משלמים למה שאנחנו מקבלים בתמורה.
חשוב לקחת בחשבון: גם באירופה יש שחיתות, גם כאן יש עליית מחירים ושחיקה של מעמד הביניים, גם כאן יש קונצרנים ענקיים שרואים רק את שורת הרווח ולא את האזרח הקטן. המערכת לא מושלמת, אבל כאן - להבדיל מבישראל - יש לאזרח כוח, או לפחות תחושה של כוח, הוא עובד פחות ומבלה יותר עם המשפחה, קונה דירה יותר בקלות, ומקבל מהמדינה תחבורה ציבורית מצויינת, ומערכות חינוך ובריאות טובות ובחינם. עכשיו אני רוצה לשאול אתכם - זה המילקי שמעצבן אתכם?