החשש מתגובת הציבור והיעדר מידע מספיק על עוצמת המחאה המתוכננת - הם אלה שהובילו לתגובה המאוחרת של המשטרה לחסימות הממושכות ולאלימות של המפגינים.
קשה להאשים את קברניטי המשטרה, שלא רצו להסלים עוד יותר את הקרע העמוק עם יוצאי אתיופיה וניסו, עד כמה שניתן, לאפשר להם להפגין ולמחות. "להכיל" זו המילה המכובסת שנשמעה שוב ושוב ביומיים האחרונים. ״לא רצינו להגביר עוד יותר את הזעם שלהם על המשטרה״, אומר היום קצין בכיר ומודה: ״הבנו שהציבור ברובו מבין ותומך בכאבם - וזה לא הזמן להיות איתם קשוחים ונוקשים״.
אבל לאף אחד לא היה מושג על מימדי ההתארגנות, שברובה נעשתה ברשתות החברתיות וכאשר לאט לאט התחילו להגיע הדיווחים אחר הצהריים על עוד ועוד צמתים וכבישים חסומים - זה כבר היה מאוחר. אלא שאחת הטענות העיקריות שעולות, גם מגורמים בתוך המשטרה, היא על ההחלטה המאוחרת לשנות את המדיניות - ולחדול להכיל ולהתאפק מול מעשי הוונדליזם של המפגינים.
רק לקראת השעה 23:00 הועברה הנחיית מ״מ המפכ״ל להסיר את הכפפות ולפזר בכל דרך את המפגינים שחסמו שעות ארוכות כבישים וצמתים ברחבי הארץ. עכשיו כבר ברור שאם ההנחייה הזאת הייתה מגיעה כבר ב-19:00, המראות וצילומי האנרכיה היו נמנעים.
עם כל ההבנה לכאב, למצוקה האמיתית ולתחושת הקיפוח והיחס המשפיל שחשים יוצאי אתיופיה - משטרה לא צריכה להיות נחמדה. נחמדות כזאת מתפרשת כחולשה. נחמדות כזאת תורמת לשיתוק של כמעט חצי מדינה במשך שעות ארוכות, לעשרות פצועים, לנזק ברכוש - ולשיבוש של ממש בשגרת החיים.
ואחרי כל הדברים האלה - חשוב וצריך לומר באותה נחישות- ה"תיק" הזה הוא לא רק של המשטרה! הטענות והזעקה של המפגינים מופנים גם כלפי קברניטי המדינה שלא ידעו ולא עשו עד עכשיו די הצורך לבדוק ולוודא האם יוצאי אתיופיה הם באמת אזרחים שווי זכויות.